newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כשאהרן ברק אישר לגרש את גנדי הפלסטיני

בשנות השמונים גורש מוברק עווד, שקידם מאבק בלתי אלים בכיבוש. בין השופטים שהכשירו את המהלך היה אהרן ברק, שקבע כי למרות מאבקו הלא אלים של עווד וחתירתו לשלום, בשל פעולתו נגד השליטה הישראלית בשטחים דינו גירוש

מאת:

על רקע המספר העצום של מפגינים לא חמושים שצעדו לעבר הגבול ונורו בשבועות האחרונים, פנה השבוע המשפטן ד"ר אורי וייס, במכתב לפרופסור אהרן ברק, מי שהיה נשיא בית המשפט העליון, וקרא לו להתנצל בפני ד"ר מוברק עווד על חלקו בגירושו מהארץ. עווד הוא פעיל זכויות אדם פלסטיני שקידם את ההתנגדות הבלתי אלימה לכיבוש עוד בשנות השמונים, ועמד בראש המכון הפלסטיני לחקר אי-האלימות.

אנו מביאים כאן את הפניה של וייס במלואה, ובכללה ציטוטים של השופט ברק מהחלטתו בעתירתו של עווד נגד גירושו מהארץ. ברק הכיר בכך שעווד מנהל מחאה באמצעים בלתי אלימים בלבד. לא היתה על כך מחלוקת. גם לא על כך שעווד מכיר בריבונות הישראלית וקורא למדינה פלסטינית לצדה. אולם זה לא שינה דבר, שכן עווד פעל נגד השליטה הישראלית בגדה ובעזה וזה הספיק כדי לקבוע שהוא מפר את הסדר הציבורי ולכן בר גירוש.

פרופ' אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר. (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

פרופ' אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר. (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

שלום פרופ׳ אהרן ברק,

הרשה לי לפנות אלייך בעניין הבא: בימים האלו הפלסטינים מובילים מחאה דמוקרטית נגד המצור הישראלי. חיילי צה״ל רוצחים מפגינים. שר הביטחון מתיר את דמם. אני תמה, מדוע אינך יוצא להגנת המפגינים. הלוא אין חכם כבעל ניסיון, ואתה כבר בעל ניסיון עשיר. בשנות השמונים נתת ידך לגירושו של ד״ר עווד שהוביל מרד מסים בשלטונות הכיבוש, משל הנכבש חייב לשלם לכובש. הלוא אין מיסוי בלי ייצוג.

החלטתך האנטי-דמוקרטית הסבה נזק רב לבטחון ישראל. במקום ד״ר עווד שוחר השלום באו מפוצצי אוטובוסים. הרי לא ייתכן כיבוש בלי התנגדות, ומי שכמותך מוחק את אופציית ההתנגדות הבלתי אלימה, גורם לעליית ההתנגדות האלימה. (באותן שנים ישראל ניהלה במודע מדיניות של עידוד החמאס).

לפיכך, כיום, כשאנו מצוידים בחכמה שלאחר מעשה, והזמן מקנה לנו היכולת להשקיף על הדברים ברטרוספקטיבה, אני קורא לך במעמד המכותבים הנכבדים להתנצל בפני ד״ר עווד ובפני החברות בפלשתין ובישראל על גירושו ולקרוא לציבור שלא לחזור על טעותך, אלא לכבד את חופש ההפגנה של הפלשתינים ולקבל את דרישתם הצודקת להסרת המצור הנפשע.

בברכה,

אורי וייס

נ.ב. כמרענן זיכרון אצרף שתי פסקאות מהחלטתך.

כה קבעת:

העותר טוען, כי הוא מתנגד לשליטת ישראל ב"שטחים" המוחזקים אך קורא לפעולה נגדה אך ורק באמצעים בלתי אלימים. בין היתר הצביע העותר על שיטות מאבק בלתי אלים, כגון החרמת מוצרים, סירוב לעבוד במסגרות ישראליות, סירוב לשלם מסים או למלא טפסים, ואולם כל צעדי ההתנגדות הללו אמורים להיעשות, על-פי השקפת העותר, בתנאי אחד: לא תיעשה כל פעולה של אלימות פיסית. העותר דוגל בקיומה הריבוני של מדינת ישראל יחד עם קיומה הריבוני של ישות מדינית לפלשתינאים, ושתי המדינות, על-פי משנתו ודעותיו, עתידות ואמורות לחיות בשלום ובהשלמה. העותר אף הרחיק לכת וציין בטלוויזיה הישראלית (בתחילת חודש אפריל), כי "יש להגיע להשלמה מלאה לרבות מו"מ עם הפליטים לגבי מתן פיצויים על רכושם הנטוש ופתיחת דף חדש ביחסים בין העם היהודי והעם הפלשתיני".

וכה יספת:

כפי שראינו, ביסוד שיקול-דעתו של המשיב עומדת ההכרה, כי פעילותו של העותר פוגעת בביטחון ובסדר הציבורי, שכן הוא פועל בגלוי ובאופן אינטנסיבי כנגד שליטתה של ישראל ביהודה, שומרון וחבל עזה. אין לנו צורך להכריע במחלוקת העובדתית שנפלה בין הצדדים בעניין זה, שכן גם על-פי גרסת המערער עצמו, הוא פועל נגד שליטתה של ישראל ביהודה, שומרון וחבל עזה. איננו רואים כל אי-חוקיות בעמדה של שר הפנים, הגורסת, כי מי שאינו אזרח ישראל והוא מצוי בה שלא כדין והפועל כנגד האינטרסים של המדינה – מן הראוי הוא לגרשו מישראל.

כאן ניתן למצוא את ההחלטה במלואה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
כ-40 אחוז מתקציב החינוך של מועצת אלקסום מוקדש להסעות של ילדים מהכפרים הבלתי מוכרים. ילדים בדואים בדרך לבית ספר בנגב (צילום יעלה רענן, המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים)

יסחבו פערי התפתחות והשכלה עד אחרית חייהם. ילדים בדואים בדרך לבית ספר בנגב (צילום: יעלה רענן, המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים)

הילדים הלא מוכרים להורים הלא מוכרים בכפרים הלא מוכרים בנגב

אלפי ילדים בגיל חינוך חובה בכפרים הלא מוכרים בנגב לא רשומים לגנים. במקום לספק כיתות, המדינה מתעלמת מהחלטות ומציעה פתרונות גרועים. במשך שנים ישראל מתעמרת בתושבים בתקווה שיעזבו את אדמותיהם, והילדים משלמים את המחיר

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf