כך נדדה האנטישמיות משולי הימין הקיצוני ללב הבית הלבן

אתר חדש שמוקדש למאבק באנטישמיות מצא כי כמעט לא עובר שבוע מבלי שמישהו במפלגה הרפובליקאית, כולל הנשיא טראמפ ובנו, משחרר רמיזה אנטישמית או מקדם עליונות לבנה. ועדיין, מרבית הדיון בנושא בארה"ב מתמקד בצד שמאל – בזכות קמפיין ימני שנועד להציג את המפלגה הדמוקרטית כמפלגה של האנטישמיות

מאת:
השאירו תגובה
א א א

ב-25 במרץ 2019, חבר בית הנבחרים הרפובליקאי מו ברוקס עלה לדוכן הנואמים בקונגרס וקרא בקול פסקה מ"מיין קאמפף". ברוקס, שמייצג את הרובע החמישי באלבמה, טען כי בפתיחה בהליכי הדחה נגד הנשיא דונלד טראמפ, הדמוקרטים מקדמים את "השקר הגדול" – שיטת תעמולה שהיטלר טען כי היהודים משתמשים בה, שכרוכה ביצירת בדיה כה גדולה, עד שאף אחד לא יכול להאמין שמדובר בהמצאה.

במהלך נאומו, ברוקס חזר והתייחס להיטלר ואל המפלגה הנאצית כאל "סוציאליסטים", בניסיון לרמוז על קרבתם הפוליטית למפלגה הדמוקרטית.

כמה ימים לאחר מכן, דונלד טראמפ ג'וניור, בנו של הנשיא, התראיין לאתר טרוניוז, אתר ימני קיצוני וגזעני שעורר סערה כאשר התייחס לניסיון להדיח את טראמפ כאל "הפיכה יהודית". קצת יותר משבוע לאחר מכן, ב-6 באפריל, הנשיא טראמפ אמר לקהל באירוע של רפובליקאים יהודים כי בנימין נתניהו הוא ראש הממשלה שלהם, ועורר את הדעה הקדומה האנטישמית בנוגע ל"נאמנות הכפולה" של היהודים, שלפיה היהודים נאמנים יותר לקהילה היהודית בעולם (או לאחרונה – יותר נאמנים לישראל), מאשר למדינות שלהם עצמם.

הכניס למיינסטרים תיאוריית קונספירציה אנטישמית. חבר בית הנבחרים הרפובליקאי מאט גץ (צילום: Gage Skidmore, CC BY-SA 2.0)

הכניס למיינסטרים תיאוריית קונספירציה אנטישמית. חבר בית הנבחרים הרפובליקאי מאט גץ (צילום: Gage Skidmore, CC BY-SA 2.0)

הצופים מהצד מזדעזעים מהאירועים האלה, אבל מדובר בתופעה רגילה לגמרי בפוליטיקה האמריקאית העכשווית. כפי שמראה אתר חדש, ששמו "כיצד להילחם באנטישמיות", כמעט לא עובר שבוע מבלי שהמפלגה הרפובליקאית האמריקאית מפיקה התבטאות או אמירה אנטישמית, או לכל הפחות מאפשרת את קיום הסביבה של הלאומנות הלבנה שאת התפתחותה עודדה בשנים האחרונות.

האתר הזה הוא חלק מקמפיין רחב יותר נגד לאומנות לבנה שהשיקה מוקדם יותר השנה הקבוצה היהודית הפרוגרסיבית Bend the Arc (לכופף את הקשת). הקמפיין נועד ליידע את הציבור בזינוק באירועים האנטישמיים מצד הימין הקיצוני מאז שטראמפ הפך למועמד הרפובליקאי לנשיאות ארה"ב.

השתלשלות האירועים, שמתחילה ממאי 2016 ונמשכת עד היום, חושפת את מה שסופי אלמן-גולן, יועצת אסטרטגית עצמאית שיצרה את האתר ביחד עם Bend the Arc, קוראת לו רקורד "מדהים" של אנטישמיות שקשורה ישירות או עקיפות למפלגה הרפובליקאית.

בציר הזמן באתר מופיעים יותר מ-150 מקרים, והרשימה היא נרחבת ומגוונת מכפי שיהיה ניתן לסכמה. אבל ניתן ללמוד הרבה כשבוחרים ממנה חודש כזה או אחר באקראי. למשל, אם מסתכלים באוגוסט 2019, רואים כי טום אמר, חבר בית הנבחרים ממינסוטה, טען שמיליארדרים יהודים "קנו את הקונגרס", וטראמפ עצמו האשים יהודים שמצביעים למפלגה הדמוקרטית ב"חוסר נאמנות".

כשמנסים לבדוק, נניח, את אוקטובר 2019, מגלים כי טראמפ כינה את חבר הקונגרס היהודי מהמפלגה הדמוקרטית שעומד בראש ועדת המודיעין של בית הנבחרים, אדם שיף, "ערמומי" (shifty), כשהוא משתמש במכוון במילה שרומזת ליהודים לא ישרים. דונלד ג'וניור צייץ כי חושף שחיתויות בבית הלבן היה "בובה על חוט" של בעל ההון היהודי-הונגרי ג'ורג' סורוס – ובכך הצטרף לפופוליסטים מהימין הקיצוני ברחבי העולם שרומזים כי סורוס הוא מי שעומד מאחורי כל אויב נוכחי של הממשלה שלהם, ומעוררים בכך קונספירציה עתיקת יומין שטוענת לשליטה יהודית נכלולית על העולם.

donate

רק בחודש שעבר, חבר בית הנבחרים הרפובליקאי בן קרפנטר מאלסקה טען כי היטלר לא החזיק בתפיסה של עליונות לבנה, אלא רק "חשש מהאומה היהודית". טראמפ נשא נאום במפעל של פורד שבו הצהיר כי להנרי פורד, אנטישמי מוצהר ומפיץ של "הפרוטוקולים של זקני ציון", היתה "שושלת משפחתית טובה".

בנוסף לשטף הרטוריקה האנטישמית, האתר מפרט גם מגוון נרחב של קשרים בין לאומנים לבנים בולטים לבין פוליטיקאים, מועמדים ואסטרטגים רפובליקאים. דוגמה אחת שאלמן-גולן מביאה היא הצילום של קימברלי גילפוילד, יועצת בכירה לקמפיין של טראמפ ובת זוגו של דונלד טראמפ ג'וניור, לצד גו'בי ואל, ניאו נאצי נודע לשמצה, שצולם באירוע של מועדון הנשים הרפובליקאיות הלאומי בניו יורק בינואר 2019.

בדוגמה עדכנית יותר, התובע הכללי לשעבר ג'ף סשנס, שמתמודד על מושבו הוותיק בסנאט, שלח מייל גיוס כספים במאי שאותו כתבה הלאומנית מישל מלקין. מלקין, ששלחה את ידה גם בהכחשת שואה, הבטיחה לתומכים הפוטנציאליים כי "ג'ף מבין את סכנות הגלובליזם" (שכפי שמציין האתר כיצד להילחם באנטישמיות, "גלובליסטים" הוא שם קוד אנטישמי ל"יהודים").

למה כל כך הרבה נאצים נוהרים למפלגה הרפובליקאית?

הקשרים בין לאומנים לבנים, המפלגה הרפובליקאית והמעגל הקרוב של טראמפ אינם חדשים, כמובן – הם קיימים לפחות מאז מאי 2016, לפי הפריט הראשון בציר הזמן באתר, כשהקמפיין של טראמפ בחר בנציג לאומן לבן בקליפורניה. ועדיין, האתר כיצד להילחם באנטישמיות מבהיר שמצב העניינים הזה, כמו גם הרטוריקה האנטישמית, אינם החריג, אלא הכלל.

אף כי סביר, כפי שמודה אלמן-גולן, שחלק מהדמויות הרפובליקאיות הללו אינן תמיד מודעות לפוליטיקה של כל מי שהן באות עמו במגע, אנשים צריכים לשאול את עצמם לפחות שאלה אחת: "למה כל כך הרבה נאצים נוהרים למפלגה הרפובליקאית?"

למרות העדויות הרבות והנרחבות לאנטישמיות בימין הקיצוני, רוב הדיון הציבורי התמקד באנטישמיות בשמאל, או אנטישמיות של אנשים לא לבנים שמאופיינים בצורה שגויה כפועלים לקידום של אג'נדה פוליטית שמאלית. מחקר שביצע ארגון Media Matters for America, ארגון ביקורת תקשורת פרוגרסיבי, ב-2018-2019, מראה כי ב-11 החודשים שאחרי אירוע הירי בבית הכנסת עץ החיים באוקטובר 2018, תקשורת המיינסטרים דנה ברטוריקה אנטישמית בשמאל הרבה יותר מאשר ברטוריקה אנטישמית בימין.

אנדרטה מאולתרת לזכר קורבנות ההתקפה האנטישמית בבית הכנסת עץ החיים בפיטסבורג (צילום: אנדראה הנקס, הבית הלבן)

אנדרטה מאולתרת לזכר קורבנות ההתקפה האנטישמית בבית הכנסת עץ החיים בפיטסבורג (צילום: אנדראה הנקס, הבית הלבן)

חלק מהסיבה לכך, לפי אלמן-גולן, הוא קמפיין ימני מתואם להציג את המפלגה הדמוקרטית כ"מפלגה האנטישמית". ב-10 במרץ 2019 – שבועיים לפני שברוקס ציטט את "מיין קאמפף" בקונגרס – הסנאטורית הרפובליקאית מוויומינג ליז צ'ייני, הרפובליקאית השלישית הבכירה ביותר בסנאט, אמרה בתוכנית "פגוש את העיתונות" ברשת NBC שמאז שהדמוקרטים השיגו את השליטה בסנאט בבחירות האמצע בנובמבר 2018, הם הפכו "למפלגה של אנטישמיות, למפלגה של רצח תינוקות, למפלגה של סוציאליזם".

יומיים לאחר מכן, צ'ייני חזרה על אותם מונחים בדיוק במסיבת עיתונאים בגבעת הקפיטול, ואמרה כי "המסר הגדול והכללי" של המפלגה הרפובליקאית בבית הנבחרים יהיה לקשר בין הדמוקרטים לבין שלוש ההאשמות האלה כחלק מאסטרטגיית קמפיין הבחירות שלה ב-2020.

לעובדה שהאסטרטגיה הזאת רשמה כמה הצלחות יש כמה סיבות. סיבה אחת, אומרת מנכ"לית Bend the Arc סטוש קוטלר, היא שאמריקאים רבים – ובהם גם הפרוגרסיבים – פחות מבינים מה זו אנטישמיות וכיצד היא באה לידי ביטוי לעומת צורות אחרות של דיכוי. "אנשים עלולים להתקשות לזהות אנטישמיות, גם יהודים", מסבירה קוטלר. "ולכן כשאומרים לציבור דרך מכונת מסרים ימנית ממומנת היטב שאנטישמיות היא מסוכנת במיוחד כשהיא מגיעה מהשמאל, אנחנו צריכים לסתור את המסר הזה באופן פעיל ולהציג שיקוף מדויק יותר של מה שקורה באמת".

יש רכיב היסטורי להצלחה של הימין לטעון שהאנטישמיות שכיחה יותר בשמאל. כפי שמציינת קוטלר, הימין הפוליטי "פחות או יותר השתלט על הגדרת האנטישמיות" מאז שנות ה-60 של המאה שעברה, עם הופעתה של התופעה שזכתה לשם "אנטישמיות חדשה". התיאורטיקנים מאחורי זרם המחשבה הזה הצביעו על השמאל הרדיקלי, על ברית המועצות, ועל המדינות המוסלמיות כעל המקדמים העכשוויים הגדולים ביותר של שנאת יהודים, ומיזגו בין אנטי-ציונות לאנטישמיות.

יתרה מזאת, אומרת האסטרטגית הבכירה של Bend the Arc, דוב קנט, קיימת מורשת של מסרים ימניים שמאשימה את כולם באנטישמיות, חוץ מאשר נוצרים לבנים.

"האנשים בשמאל שהואשמו באנטישמיות הן נשים שחורות, נשים מוסלמיות, ונשים ערביות, ויש לנו סיפור ארוך שאומר ששחורים, ערבים ומוסלמים הם אנטישמים יותר מאשר קהילות אחרות", אומרת קנט. זאת, לדבריה, אף שהנתונים מראים שהנוצרים הלבנים הם הקבוצה האנטישמית ביותר בארה"ב. "יש סיפור שמספרים לנו האנשים שמחזיקים בתפיסות של עליונות לבנה, שלפיו [הקבוצות הלא לבנות] האלה הן הקבוצות ששונאות יהודים. ולכן קל מאוד לקהלים שמקבלים את המסר הזה להאמין שהנשים האלה הן אנטישמיות עוינות".

חלק נוסף מהקמפיין שמכוון לטשטש את מקורות האנטישמיות, לפי קנט, כרוך בהסתמכות על הצד השני של הסיפור שמספרת העליונות הלבנה – שהגברים הלבנים הנוצרים, שמהווים את "הרוב הגדול" של השחקנים האנטישמים בימין הקיצוני, הם בעצם "נייטרלים ובטוחים".

נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, מציג צו נשיאותי שנוי במחלוקת למאבק באנטישמיות, ב-11 בדצמבר 2019 (צילום: ג'וייס נ. בוגוסיאן / הבית הלבן)

הגברים הלבנים מוצגים כ"נייטרלים ובטוחים". נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, מציג צו נשיאותי שנוי במחלוקת למאבק באנטישמיות, ב-11 בדצמבר 2019 (צילום: ג'וייס נ. בוגוסיאן / הבית הלבן)

היעילות של האסטרטגיה הזאת הובהרה בהערות שהשמיע חבר בית הנבחרים הרפובליקאי מאט גץ, שבאוקטובר 2018 הפך לאדם הראשון שהכניס למיינסטרים את תיאוריית הקונספירציה האנטישמית שג'ורג' סורוס "משלם" לשיירת המהגרים שנעה לכיוון ארה"ב מדרום אמריקה. התיאוריה של גץ, שמקורה בפינות הזויות של הרשתות החברתיות של הימין הקיצוני, אומצה במהרה על ידי הנשיא טראמפ, פוקס ניוז ופרשנים ימנים קיצוניים אחרים.

עד 22 באוקטובר, תיאוריית הקונספירציה הזאת הגיעה לכ-370 מיליון בני אדם, לפי מחקר שביצעו Bend the Arc ומכון המחקר Political Research Associates, שמתמקד בחקר הימין הקיצוני. זה היה גם היום שבו מנהל נכסים בביתו של סורוס בניו יורק מצא מטען חבלה שממוען לסורוס בתיבת הדואר, שאותו שלח סיזר סאיוק, תומך טראמפ אדוק ששלח מטענים דומים לשורה של מבקרים בולטים אחרים של הנשיא. במהלך משפטו של סאיוק, סניגורו אמר לבית המשפט שסאיוק ראה בטראמפ "דמות אב", וש"הרטוריקה של הנשיא" תרמה להתנהגותו של הנאשם.

עד 27 באוקטובר, היום שבו לאומן לבן ירה והרג 11 מתפללים בבית הכנסת עץ החיים בפיטסבורג, השקר לגבי שיירת המהגרים וסורוס הגיע לכ-670 מיליון בני אדם רק בפייסבוק ובטוויטר. היורה, שפירסם פוסטים בעבר על תיאוריית הקונספירציה של שיירת המהגרים, בחר את בית הכנסת כמטרה בין השאר מכיוון שהמקום אירח אירוע מיוחד לפליטים מוקדם יותר באותה שנה.

המקור של כניסת תיאוריית הקונספירציה הזאת למיינסטרים, לפי קנט, חמק ברובו מהתודעה – השמטה שלדבריה היא "מדאיגה מאוד". "חבר קונגרס אמריקאי מעביר תיאוריות קונספירציה מאתרים קיצוניים למיינסטרים, ובתוך כמה שבועות הן גורמות להרג של יהודים אמריקאים, ועדיין אף אחד לא מזכיר את השם מאט גץ בהקשר של הירי בפיטסבורג", היא אומרת.

המידה הפחותה יחסית של גינוי שספג גץ בגלל הציוץ שלו ניתנת להשוואה לביקורת שהופנתה למנהיג הרוב בסנאט דאז, קווין מקרתי, שבין מטעני החבלה לאירוע הירי פירסם ציוץ, שמאז נמחק, שרמז כי יהודים עשירים גונבים את בחירות האמצע.

התגובות לשניהם מחווירות בהשוואה לתגובות שקיבלה חברת בית הנבחרים אילהן עומאר, נציגת המפלגה הדמוקרטית ממינסוטה, אחרי שצייצה על איפא"ק ב-2019. הציוצים שלה, שהיו מי שטענו שהם מעוררים דעות קדומות אנטישמיות על יהודים שרוכשים השפעה פוליטית, קיבלו כיסוי תקשורתי ממושך ונרחב, והובילו להחלטת גינוי בבית המחוקקים. עד היום מצטטים אותם מי שמבקשים להציג את המפלגה הדמוקרטית כמפלגה אנטישמית.

חברת בית הנבחרים אילהן עומאר, נציגת המפלגה הדמוקרטית ממינסוטה (צילום: Gage Skidmore, CC BY-SA 2.0)

הערותיה זכו לכיסוי תקשורתי נרחב וממושך. חברת בית הנבחרים אילהן עומאר (צילום: Gage Skidmore, CC BY-SA 2.0)

עבור קנט, ההבדל הזה הוא עדות מוכחת לקמפיין הרפובליקאי הדו-ראשי שמנפח ומסתיר מידע בו זמנית כדי ליצור מצג שווא לגבי המקום שממנו מגיע האיום האמיתי על היהודים. "אנשים מניחים שהם תמיד שומעים על אירועים גדולים שקורים, אבל מה שהם שומעים בפועל זה רק התוצר של קמפיינים שאנשים מנהלים בכיוון כזה או אחר", היא אומרת. "אין שום קמפיין שחושף אנטישמיות בימין, ולכן אנשים לא שמעו על זה".

מלחמת נארטיבים

המפתח לחזרה להתמקדות באנטישמיות במפלגה הרפובליקאית, אומרת קוטלר, היא קישור שלה לעלייה הכללית בפשעי השנאה והגזענות שהתלוו לעלייתו של טראמפ לנשיאות. למטרה זאת, קמפיין "We Rise As One" (אנחנו עולים כאיש אחד), שהאתר כיצד להילחם באנטישמיות הוא חלק ממנו, שם גם את טראמפ וגם את הלאומנות הלבנה על הכוונת שלו.

חלק מהותי מדחיקת הלאומנים הלבנים החוצה ממסדרונות השלטון, מדגישה קוטלר, הוא מלחמת נארטיבים שמתנגדת למאמצים של הרפובליקאים לגרום לנתק בין היהודים לבעלי הברית הטבעיים שלהם, שגם אותם הממשל הנוכחי מסכן.

קנט מציינת שההתקפות על כל קהילות המיעוטים גדלו "אסטרונומית" מאז שטראמפ עלה לשלטון. ועדיין, היא אומרת, "יש קמפיין שמוודא שהעלייה במספר ההתקפות האנטישמיות לא תקושר לעלייה בהתקפות על אנשים שחורים או חומים, מהגרים, טראנסים, אסייאתים-אמריקאים וילידים אמריקאים".

בשל כך, קוטלר מדגישה שזה חיוני שיהודים אמריקאים יבינו ש"כאשר הימין הפוליטי הופך את האנטישמיות לנשק, מדובר בניסיון מכוון להסיט את תשומת הלב מהאנטישמיות שלהם עצמם וליצור בינינו פערים שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו".

הגאות של האקטיביזם הפרוגרסיבי בקרב היהודים האמריקאים בשנים האחרונות מראה כי המסר הזה כבר הוטמע בחלקים משמעותיים מהקהילה. "הניסיונות של הרפובליקאים לעשות דמוניזציה של המפלגה הדמוקרטית ולהציג אותה כמפלגה אנטישמית לא עובדים על יהודים", אומרת קוטלר. למרות המאמצים של המפלגה הרפובליקאית "ליצור מידע שגוי באופן פעיל" לגבי הריכוזים הגדולים ביותר של אנטישמיות, רוב היהודים האמריקאים יודעים היטב שאף שהאנטישמיות נמצאת בכל חלקי החברה, "הימין הפוליטי הוא זה שמארגן, מניע וממנף את האנטישמיות, במיוחד בצורות הכי אלימות פיזית שלה", היא מוסיפה.

למרות זאת, יש חוסר התאמה עיקש בין העמדה הגלויה והעקבית שקבוצות יהודיות פרוגרסיביות כמו Bend the Arc, יהודים לצדק גזעי וכלכלי, ו-IfNotNow נוקטות בסוגיית האנטישמיות הימנית לבין העמדה שאימצו חלקים גדולים של הממסד האמריקאי-יהודי, כמו הליגה נגד השמצה והוועדה האמריקאית-יהודית. אף שהארגונים האלה והמנהיגים שלהם מותחים לעתים ביקורת על הנשיא טראמפ, הם לרוב נמנעים מיצירת חיבורים ישירים בין האנטישמיות הגואה לבין הממשל הנוכחי.

"הכל פוליטי. הכל קשור לכוח, למי יש כוח, מי מנצל את כוחו לרעה, מי משתמש בו כדי לשנות את החברה לכיוון חיובי ושוויוני יותר, ומי משתמש בו כדי לעשות את ההיפך"

עבור קוטלר, התופעה הזאת משקפת את רצונם של הארגונים האלה להיות ולהיראות "א-פוליטיים" – עמדה שהם מאמינים שתיפגע אם יטענו שהימין אחראי על אנטישמיות בזמן שהמפלגה הרפובליקאית נמצאת בשלטון. עם זאת, היא אומרת כי "הכל פוליטי. הכל קשור לכוח, למי יש כוח, מי מנצל את כוחו לרעה, מי משתמש בו כדי לשנות את החברה לכיוון חיובי ושוויוני יותר, ומי משתמש בו כדי לעשות את ההיפך". ברוח זאת, "גם שתיקה היא פוליטית, ובשתיקתם הם מתנהגים בצורה מאוד פוליטית, בין אם הם אומרים את זה על עצמם או לא".

באותה מידה, אומרת אלמן-גולן, מוסדות אמריקאים-יהודים רבים במיינסטרים מוסטים ממסלולם בכל הנוגע להערכה של ממשל טראמפ בגלל "הכיוונון מחדש של תפיסת האנטישמיות דרך עדשות התמיכה או ההתנגדות למדינת ישראל, לממשלתה ולמדיניות שלה".

"זו מסגרת ההתייחסות העיקרית, וכשזאת מסגרת ההתייחסות העיקרית שלך, לא מגיעה יותר מדי [אנטישמיות] מהמפלגה הרפובליקאית, מכיוון שיש לך שם כל כך הרבה נוצרים אוונגליסטים שמצהירים עד כמה הם אוהבים את ישראל, ובו זמנית הם גם די אנטישמים", מסבירה אלמן-גולן. גם קנט מזהירה מפני הסטטוס-קוו הזה, ומכנה אותו "אי הבנה מסוכנת של מי שזה מוביל אותנו להיות אתו בשותפות פוליטית".

אלמן-גולן מאמינה שהדינמיקה הזאת היא בלתי ניתנת להגנה מבחינה מוסרית ופוליטית. "70%-80% מהקהילה היהודית-אמריקאית מצביעים למפלגה הדמוקרטית", היא אומרת. "מנהיגים מוסדיים רבים רוצים לצאת מגדרם כדי לשאת חן בעיני ה-20%-30% הנותרים, במקום להתייחס לרוב במקום שבו הם נמצאים. אבל כשמפלגה אחת פועלת ללא לאות לכיוון של פאשיזם והשנייה לא עושה את זה, זה נהיה בלתי אפשרי".

לאתגר את ההכחשה

שמו של ג'ורג' סורוס חזר להסתובב בחוגי הימין קיצוני בחודשים האחרונים – בהתחלה בהקשר של מגיפת הקורונה, ולאחר מכן בהקשר של המחאות שפרצו ברחבי ארה"ב אחרי הרצח של ג'ורג' פלויד על ידי שוטר לבן שדרך על צווארו במשך כמעט תשע דקות. ביל מיטשל, פרשן אולטרה-שמרני ותומך נלהב של הנשיא טראמפ, דרש שוב ושוב מהרשויות לעצור את סורוס בגין המחאות. (מיטשל דרש דרישה דומה זמן קצר לפני וזמן קצר אחרי שנמצא מטען החבלה בביתו של סורוס).

תיאוריית הקונספירציה בשני המקרים היא כמעט זהה – סורוס איכשהו מקדם, מממן ומרוויח מהכאוס שנוצר בעקבות משבר הבריאותי החמור ביותר שנרשם בארה"ב בתקופה המודרנית, כמו גם מהמחאות ההיסטוריות נגד שיטור גזעני ואלימות משטרתית.

מעבר להעלאת שמו של סורוס וה"גלובליסטים" בצורה רחבה יותר, העלייה הבולטת ביותר באנטישמיות בימי המגיפה היתה במחאות נגד הסגר שנפוצו במהלך אפריל ומאי. מאוהיו דרך קליפורניה ועד מישיגן, מפגינים מהימין הקיצוני הניפו שלטים שקוראים ליהודים "המגיפה האמיתית" ומשווים את תקנות הסגר לנאציזם ואת המושלים שהטילו אותן להיטלר, לצד צלבי קרס עצומים.

ג'ורג' סורוס (צילום: Niccolò Caranti, CC BY-SA 3.0)

שמו חזר להסתובב בחוגי הימין הקיצוני. המיליארדר היהודי-הונגרי ג'ורג' סורוס (צילום: Niccolò Caranti, CC BY-SA 3.0)

בו בזמן, אומרת אלמן-גולן, "יש הרבה רדיפת שמאלנים, שמקבצת יחדיו נאצים וקומוניסטים, סוציאליסטים ובריה"מ", כמו מה שעשה ברוקס מעל במת בית הנבחרים לפני יותר משנה.

בסופו של יום, הזינוק המחודש באנטישמיות מאז התפרצות הקורונה היה רק אחד ממשברים קיימים רבים שהמגיפה הבליטה והחמירה – וההתפרקות הואצה עוד יותר בעקבות המחאות המתמשכות נגד האלימות המשטרתית והגזענות המובנית. היסטורית, האנטישמיות תמיד גוברת בתקופות של אי יציבות פוליטית וחברתית, והמצב לא שונה ב-2020 – השנה שבה, לפי קוטלר, האמריקאים עומדים בפני "אפשרות אמיתית של כניסה לתקופה שבה נראה את הדמוקרטיה נחרבת לחלוטין". האפשרות האחרת, לדבריה, היא "בנייה של דמוקרטיה מכלילה ורב גזעית – משהו שמעולם לא ראינו בפועל בארה"ב".

המסלול שייבחר ייקבע בחלקו על ידי התגברות על מה שקנט מכנה "מידה של הכחשה, שיש לנו תנועה קיצונית מתגברת במדינה הזאת, שבליבה שלה יש אנטישמיות ומסלול ישיר לתפוס בכוח". הפרויקט כיצד להילחם באנטישמיות לקח על עצמו את המשימה לאתגר את ההכחשה הזאת – אפילו בזמן שציר הזמן של האירועים האנטישמיים שהוא מציג רק גדל והולך.

נטשה רוט-רולנד היא דוקטורנטית להיסטוריה באוניברסיטת וירג'יניה, עיתונאית, עורכת, מתרגמת ואקטיביסטית. המאמר פורסם לראשונה במגזין 972+

א א א
ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
דגלי ארה"ב, איחוד האמירויות, ישראל ובחריין על חומות העיר העתיקה בירושלים, ב-15 בספטמבר 2020 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

דגלי ארה"ב, איחוד האמירויות, ישראל ובחריין על חומות העיר העתיקה בירושלים, ב-15 בספטמבר 2020 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

אנו הפלסטינים זקוקים לכוח פוליטי חדש שמדבר על צדק ושוויון

ההסכמים בין שלוש מדינות האפרטהייד ישראל, איחוד האמירויות ובחריין, מחייבים שינוי עמוק באסטרטגיה הפלסטינית, ומעבר להתמקדות בטיפוח היחסים עם ארגוני חברה אזרחית. פריצת דרך כזאת תושג באמצעות בניית תנועת שמאל פלסטינית חזקה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf