ההבנה הבלתי כתובה בין ישראל לחמאס

התפתחות העימות הנוכחי בין ישראל לג'יהאד האסלאמי הפלסטיני מעוררת את הרושם שבין ישראל לחמאס יש הבנה בלתי כתובה – בין אם הושגה באמצעות תיווך מצרי ובין אם לא. זהו אינו דבר יוצא דופן ביחסים בין אויבים שיש להם אינטרסים משותפים. בעבר היתה הבנה מעין זו בין סוריה לישראל ביחס לקו האדום של מעורבות סוריה בלבנון.

לישראל ולחמאס יש אינטרסים משותפים. טילים נורים מעזה לכיוון ישראל, ב-12 בנובמבר 2019 (צילום: חסן ג'די / פלאש90)

כדי לעמוד על הריקוד העדין והשברירי שמתנהל בין ישראל לחמאס כדאי להיזכר בנתוני הפתיחה. לאחר שחמאס השלים את התקפת המנע שלו ברצועת עזה על כוחותיו של מחמד דחלאן ב-2007, הטילה ישראל מצור כבד על הרצועה. ישראל רצתה להפיל את משטר חמאס, וקיוותה שהציבור הפלסטיני שם יתקומם נגדו. הדבר לא קרה, ושלטון חמאס שרד – משום שיש לו בסיס מוצק באוכלוסייה, וגם הודות למנהרות ולתעשיית ההברחות.

בתחילת העשור שינתה ממשלתו של בנימין נתניהו את מדיניותה – מהפלת משטר חמאס לדו קיום עמו. ישראל החליטה למסד את ההפרדה בין רצועת עזה לגדה המערבית, לספח למעשה חלקים גדלים והולכים של הגדה, ולהגיע להבנות מעשיות עם חמאס.

אבל ישראל לא מוכנה להשלים עם התבססות חמאס בגדה המערבית – וזהו אחד היסודות שעליהם נשען שיתוף הפעולה בין ממשלו של מחמוד עבאס לישראל. ישראל מתחזקת את ממשל עבאס ואת עוינותו וחשדותיו בחמאס מחד, ומשלימה עם שליטתה של האחרונה ברצועה מאידך. טקטיקת ה"הפרד ומשול" הקלאסית שימשה את ישראל לא פעם בעבר כדי לשלוט בקבוצות פלסטיניות בקו הירוק ומעבר לו, והיא עושה בזה שימוש גם עתה.

מעבר לכך, ישראל קלטה שללא ממשל חמאס, יהיה עליה לעמוד מול שלוחות דאעש בסיני. ההתקרבות בין חמאס למצרים, שבאה לביטוי במסמך המדיניות של חמאס שעליו כתבתי כאן, ביססה את התיאום בין הצדדים והפכה את מצרים לגורם חשוב בייצוב החזית הדרומית של ישראל.

התיאום בין ישראל וחמאס נשבר ב-2014 לפני צוק איתן. ישראל העריכה שחמאס–עזה עומד מאחורי חטיפת שלושת הנערים בגוש עציון, אף שהארגון הכחיש זאת, ואסרה מחדש את משוחררי עסקת שליט. הפרת ההסכם הוליכה לעימות, והמבצע הצבאי הישראלי הסתיים היכן שהסתיימו הסבבים הקודמים. חוסר ההבנה הנקודתי הסתיים באשרור ההבנות האסטרטגיות הקודמות.

לאחר הירי על אשדוד בעת שנתניהו היה שם באסיפת בחירות והשפלתו, הבליטה התקשורת הישראלית את דמותו הלוחמנית של אבו אל-עטא, כנראה בעקבות תדרוכי מודיעין וכהכנה לפעולה. התדרוכים הבליטו את המסר שמדובר במפקד סורר שלא מקבל את מרות חמאס. במלים אחרות, הוא על הכוונת הישראלית דווקא מפני שמדובר במי שמסכן את ההבנות בין ישראל לחמאס. היה בכך מסר לחמאס שישראל דווקא מעוניינת לשמר את ההבנות בין הצדדים.

התקשורת הישראלית הבליטה את דמותו הלוחמנית. ביתו של מנהיג הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני אבו אל-עטא, אחרי שנפגע מתקיפה הישראלית ב-12 בנובמבר 2019 (צילום: ג'די / פלאש90)

זאת ועוד, מאז החל הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני לירות בתגובה על ההתנקשות בחיי אבו אל-עטא ורעייתו, החמאס לא הצטרף לירי, וישראל הבהירה שהיא פועלת רק נגד הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני.

עד כה השמיעו דוברי חמאס רק מעט קולות לוחמניים. לחמאס אין עניין להעצים את מעמדו של הג'יהאד האסלאמי ולהיגרר בעקבותיו למאבק מזויין עם ישראל אלא אם התגובות הישראליות תהיינה חריפות מדי וישראל תפגע במספר רב של אזרחים פלסטינים. בנסיבות של עימות מסלים, הדבר עלול לקרות אפילו כתוצאה מתקלה מבצעית או אי-הבנה.

מבחינה מדינית חמאס נושא את עיניו לבחירות שמתכנן עבאס. חמאס מוכן לקבל את המתווה של עבאס – תחילה בחירות לפרלמנט של הרשות, ולאחר פרק זמן קצר גם לנשיאות. חמאס גם הסכים שהבחירות ייערכו במתכונת שונה מאשר בעבר: במקום בחירות אזוריות, שבהן הרשימה המנצחת לקחה את הכל, הן יהיו ארציות ויחסיות.

נושאים את עיניהם לבחירות. מנהיג חמאס איסמעיל הנייה נפגש עם יו"ר ועדת הבחירות המרכזית הפלסטיני חנא נאסר בעזה, ב-3 בנובמבר 2019 (צילום: ג'די/פלאש90)

גם אם החמאס לא יזכו ברוב הקולות, זו תהיה מבחינתם הזדמנות לתקוע יתד בגדה המערבית, ולהציב מועמד לנשיאות, בין אם משלהם או בשותפות עם מועמד אחר. עבאס אינו פופולרי, והוא התחייב לא לרוץ לכהונה נוספת. כך מקווים בחמאס להתקדם מאחיזה בשלטון בחבל ארץ אחד לשותפות בשלטון כלל-ארצי.

מנחם קליין הוא פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן. קליין היה יועץ למשלחת ישראל במשא ומתן עם אש"ף בשנת 2000 ונמנה על מובילי יוזמת ז'נבה