לא רק בסינמה סיטי: העלמת הפלסטינים היא דרך חיים בירושלים
הדרת הנהגים הפלסטינים מעבודה בסינמה סיטי ללא ספק פסולה מוסרית. אבל בעיר שבה פלסטינים נדחקים מהתקציב, מהתכנון, ממערכות החינוך והבריאות ומהמרחב הציבורי - הסינמה סיטי ממש לא לבד
"אם היא רוצה נהג יהודי, יהיה נהג יהודי, מה זה משנה אני לא מבינה". כך השיבה מירב באשר, נציגת הבעלים בסינמה סיטי ירושלים, לתאאיר רגעי, נהג מונית ממזרח ירושלים, כשהלה התעמת איתה בנוגע למדיניות המפלה של הסינמה סיטי בהזמנת נהגים יהודים בלבד לחלק מעובדיהם. מדיניות זו נחשפת עכשיו בתחקיר המיוחד של יעל מרום משיחה מקומית בשיתוף עם אולפן שישי בחדשות 2.
האמת, אני מאמינה לבאשר. אני מאמינה לה שהיא באמת ובתמים לא מבינה מה הבעיה בהעלמת הנהגים הפלסטינים, תוך פגיעה קשה במטה לחמם, פשוט כי כך כמה מהעובדים היהודים שלה מעדיפים.
אני מאמינה לה מפני שבאשר מתנהלת בתוך עיר שבה העלמת הפלסטינים היא דרך חיים, היא מדיניות כמעט מוצהרת. אני מאמינה לה כי גם ראש העיר שבה היא עובדת לא רואה את הפלסטינים ומקצה להם פירורים מהתקציב העירוני, לאוכלוסיה המהווה כבר קרוב לארבעים אחוז מתושבי העיר. אני מאמינה לה כי בירושלים הממשלה עצמה, על כל זרועותיה, מתגייסת כדי להעלים את הפלסטינים בשם פרוייקט הייהוד של מזרח העיר והכנסת מתנחלים תחתם.
> תחקיר: בסינמה סיטי דרשו נהגים יהודים במקום הערבים
בירושלים, העלמת הפלסטינים היא דרך חיים. פלסטינים מתפללים ליד מחסומי המשטרה מחוץ לאל אקסה באזור ראס אל-עמוד בשל הגבלות הכניסה למתחם המסגד, מזרח ירושלים, 24 אוקטובר, 2014. (אקטיבסטילס)
אני מאמינה לה כי בירושלים, המראה של שמות הרחובות בערבית שהועלמו בספריי שחור כדי למחוק את הערבית מהמרחב הציבורי איננו מראה נדיר בכלל. אני מאמינה לה כי בירושלים, כאשר מתנחלים רוצים לקיים מצעד אלים ופרובוקטיבי בלב הרובע המוסלמי, המשטרה דואגת להעלים עבורם את התושבים הפלסטינים מהסביבה ולכלוא אותם בבתיהם.
אני מאמינה לה כי גם מערכת החינוך הישראלית מעלימה את הפלסטינים תוך הפרה בוטה של חוקיה שלה, ולא רואה את אלפי הילדים בירושלים המזרחית שאין להם כיתות לימוד.
אני מאמינה לה כי כאשר המדינה סערה סביב פרשת ההפרדה בין פלסטינים ויהודים באוטובוסים בגדה המערבית, תושבי ירושלים התקשו להבין על מה המהומה: האוטובוסים בירושלים מזמן העלימו את הערבים: אגד פשוט לא נכנס לשכונות בירושלים המזרחית.
אני מאמינה לה כי הפלסטינים בירושלים שקופים עד כדי כך שברבות משכונותיהם, לחלק גדול מהרחובות אין בכלל שמות. עיריית ירושלים הייתה זקוקה לעתירה של האגודה לזכויות האזרח כדי להתחיל בתהליך השילוט בשכונות כמו סילוואן, שיח' ג'ראח, ואדי ג'וז, ג'בל מוכבר, צור באהר, ועוד.
אני מאמינה לה כי בירושלים, גם התינוקות הפלסטינים הם שקופים: בעיר המזרחית פועלות 6 תחנות טיפות חלב בלבד, לעומת 26 תחנות בעיר המערבית.
אני מאמינה לה כי אלמלא היו הפלסטינים בירושלים שקופים, הנתונים על מימדי העוני בקרבם – מעל 75% מכלל התושבים וכמעט 84% מהילדים – היו מרעידים את אמות הסיפים במדינה.
הדרת הנהגים הפלסטינים שביצעו בסינמה סיטי היא אכן בלתי חוקית ופסולה מוסרית, ויש להגיב לה בהתאם. אבל בה בעת, חשוב לא לגלגל עיניים ולצקצק בלשון בהיתממות: בעיר שבה העלמת הפלסטינים מהמרחב הציבורי לטובת איזו פנטזיה יהודית בדלנית הפכה לדרך חיים, פרשת הסינמה סיטי היא רק קצה קצהו של קרחון גזעני המתנגש בכוח בעיר על בסיס יומי.
הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
כאן אפשר להצטרף
לתמיכה – לחצו כאן
