newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ימין ושמאל? בסוף כולם ילכו למילואים למרר לפלסטינים את החיים

במשך שנים הימין מרוקן את מושג הדמוקרטיה מכל תוכן, והמתנגדים עומדים חסרי אונים. בישראל כולם גיבורים במלחמה נגד העם הפלסטיני, אולם מעטים מאוד מוכנים להילחם על עצם קיום המדינה כמדינה מתוקנת

מאת:

תופעת "ישראבלוף" לא נשארה בתחום אופי היחסים בין הבריות בישראל. סבורני שכל ישראל הפכה לתופעה "ישראבלוף" אחת גדולה וטובענית. מנהיגים, פוליטיקאים, מפלגות, מוסדות, תקשורת, אקדמיה ופשוטי העם – כולם שותפים ל"משחק פוליטי" מבויים המדמה דיונים מלומדים, אנשים כביכול מכובדים עם חליפות ועניבות, מסיבות עיתונאים למהדרין, פגישות ובולמוס – כיאה לחברה מתוקנת שאין בה שום דבר מתוקן.

כולם גיבורים על הפלסטינים. נתניהו וגנץ (יונתן זינדל / פלאש 90)

כולם גיבורים על הפלסטינים. נתניהו וגנץ (יונתן זינדל / פלאש 90)

כולם מדמיינים מדינה נורמלית כשלא נשארה כזאת, שלטון חוק ושוויון בפני החוק כשאין הדבר כך. מדמיינים נהלים, סדר וכללים כשכל אחד עושה כראות עיניו – ראו למשל את יו"ר הכנסת, שהפך את הכנסת לעסק שלו ומסרב לדון בבקשתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לחסינות לפני הבחירות. בדיוק כפי שראש הממשלה הפך את השלטון למשק בית שלו המנוהל בעזרת שרה ויאיר. בדיוק כמו ממשלת הימין שניכסה לעצמה את המדינה והפוליטיקה והארץ כולה. משחקים בדמוקרטיה כשאין כזאת באמת, לאחר ש"היהדות" רוקנה אותה מכל משמעות מעשית.

בישראל 2020 לא נשארה ממלכתיות להפעיל, לקיים בה "מדינה", ולא נשארו בידי המדינה כלים להילחם במשחיתיה שהם גם מחריביה. מה שנשאר זו תוצאה של כוח האינרציה המשמר את אשר הקים דור המייסדים.

בישראל כולם גיבורים במלחמה נגד העם הפלסטיני, להכות בו ולמרר את חייו במחסומים, אולם מעטים מאוד הישראלים המוכנים להילחם על עצם קיום המדינה כמדינה מתוקנת. ישראל של ממשלות הימין נראית כמדמנה יותר מאשר מדינה.

חושבני שטועים ומטעים אלו המנסים להוליך את העם שולל ולהבטיח ששומרי הסף יעשו את העבודה עבור כולם, יוכיחו את אשמתו של הדייר מהבית בבלפור, וישלחו אותו לסדרת חינוך במעשיהו. טועים ומטעים אלה שהפכו את הפוליטיקה מרחב מחייה נוח לעצלנים הגוררים את רגליהם למסיבות וקוקטיילים מהוקצעים עד פלח התפוז התלוי על שפת הכוס על המגשים המסתובבים בין האורחים רמי המעלה. טועים באופן מיוחד אותם ארבעה גנרלים עטורי שבחים מכחול לבן, שמאז פשטו את מדיהם סבורים כי העם יבוא לנשק את רגליהם וכי העבודה תיעשה לבד אם רק יוציאו הבל פה.

עיוורון על פי תהום

אני לא רואה בישראל, כאן ועכשיו, כוח פוליטי רציני שיכול לעצור את גזירת הימין: לבטל את המדינה ולהקים במקומה מדמנה. פשוט אין שום התנגדות רצינית, ראויה לשמה. יתרה מכך, דומני שלא נשאר במדינה כוח כדי לשפוט את נתניהו ודומיו ולהשית עליהם עונשים ככתוב בחוק, אם יורשעו.

הימין הפוליטי, בכוונת מכוון, הוציא את הרוח מכל מפרש אפשרי שהמדינה נעה באמצעותו. מהפוליטיקה, מהמשפט, מהדמוקרטיה האתנית המוגבלת ממילא, משומרי הסף, מהתקשורת ומהאדם בישראל. שלא נדבר על אמת, צדק, חמלה ובושה.

במצב תקין של חברה מתוקנת, סולידרית ומגובשת, האנשים היו עולים על בריקדות ומשתקים את ההליכה העיוורת אל פי התהום מבית מדרשו של הימין, הקובעת חד משמעית שאידאולוגיה קודמת למדינה. וגם המנהיג קודם. מנהיג שממשיך להלך אימים על כל מי שמדבר עדין על טוהר המידות והמלחמה בשחיתות, גם אם הוא אחד משומרי הסף בדמות היועץ המשפטי, וגופי האכיפה בדמות המשטרה והפרקליטות. הוא ממשיך להשתמש בשלטון כדי לחסל את מה שנשאר מהמדינה – וכולם משחקים את משחקו. הוא גורר את כולם באף למחשכים, כשהם שרים התקווה, מעוטרים בסמלי המדינה ומתגאים במורשתה.

נתניהו מנסה לצמצם את הדמוקרטיה לכדי רצון העם בלבד, לדמוקרטיה אלקטורלית בלבד, כמו זו של פוטין, והלאה מנגנונים מאזנים, מערכת המשפט, שלטון החוק, ממלכתיות וניקיון כפיים. אלא שהמתנגדים לו עומדים מולו חסרי אונים אובדי עצות. הוא השכיל לפלג את החברה, לשסות פלג זה באחר, לאיין חוקים ומנגנונים שלמים, לחסל כל נוהל תקין ולהשחית כל מידה טובה. אלא שמעשיו הפסיקו לעורר דיון ציבורי ופוליטי ראוי לשמו, כי הוא חיסל את העיתונות ואת התקשורת והפך את רובה לנושאי כליו, רדודים החוזרים על השקרים שהוא – או מי מבני ביתו – מכתיב מהבית מבלפור.

כל זה כשמתנגדיו משוכנעים שאם רק יילך, שאם רק יסכים שיו"ר כחול לבן בני גנץ יהיה ראשון בממשלת אחדות, שרק אם גדעון סער ינצח בפריימריז, שאם רק יקבלו עוד מנדט או שניים – הם כבר יידעו איך להראות לו את הדלת החוצה. שום מלה על ההרס שהוא זרע, שום מלה על החרבה שיטתית של המידות הטובות, של הגזענות והשיסוי היומיומי נגד האזרחים הערבים, על סתימת הגולל על הסדר אפשרי עם העם הפלסטיני. הם נאלמים, אולי כי גם הם שבויים בפעלולים של הקוסם מרחוב בלפור, סיגר מהכובע, שמפנייה מהשרוול ובקבוק למחזור מהמקטורן.

השמאל עוד יתנצל על כך שנרצח ראש ממשלה בידי איש ימין. צחי הנגבי בעצרת לזכר רבין (מרים אלסטר / פלאש90)

לא כך בונים מדינה. חובת ההוכחה על מי שמציג את עצמו כמגן ישראל ומציל את עמה. עד כה הוא נכשל ובגדול. חוץ מלסדר עניבות ולדקלם נאומים כתובים מראש לא ראינו עשייה רצינית. גנץ ודומיו אף אשמים בהרדמת הציבור ובהרחקתו מהפוליטיקה האמיתית של הפגנות ועצרות, של כעס ומחאה, של לחץ הרחוב ודעת הקהל.

גם העצרות השנתיות לציון רציחתו של ראש הממשלה יצחק רבין בידי איש ימין כשר למהדרין, הפכו ל"לא פוליטיות", במקום למנף דרכן את הפוליטיקה ולחדד את המסרים נגד המושחתים המשחיתים ונגד דרכם המובילה בהכרח לחורבן. אם ימשיכו כך, הם עוד יתנצלו שנרצח להם ראש ממשלה בידי איש ימין. ולכן, הוא – האיש מהבית מבלפור – עלול לנצח כמו האיש שארב לרבין ליד המדרגות.

הם נראים מפוחדים וחסומים, מתנהלים כאשמים מול המחזיק בכתב האישום, במקום לצאת כאיש אחד להגן על היקר להם. אבל כבר אמרנו, גם הם גיבורים על חלשים. בסופו של יום כולם יילכו למילואים למרר לפלסטינים את החיים. כך יוכיחו שהם יהודים כשרים, שיזכו מן הסתם בעיטור עוז מידי השר בנט או לחילופין מידי שר הטרנספר סמוטריץ'. וכך כולם ימשיכו לרקוד לצלילי החליל של הימין – צלילי מלחמה ומוות, הדוחים דיבורים על חברה אזרחית שמקדשת את החיים.

מרזוק אלחלבי הוא משפטן, עיתונאי וסופר, בעל טור קבוע בעיתון "אל-חיאת" הלונדוני ועמית בפורום לחשיבה אזורית

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

"המקצועות ההומניים מפגישים את התלמידים עם עולם הרוח האנושית". ספריית האוניברסיטה העברית (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

מי חוסם את לימודי ההומניסטיקה במערכת החינוך בישראל?

רמת העניין של התלמידים הישראליים במדעי הרוח עומד ביחס הפוך למספר שעות הלימוד המוקדשות להם בבתי הספר, ולחשיבותם. המכשול המרכזי הוא התמקדות מוגזמת בידע הדיסציפלינרי, במקום בחוויית הלימודים עצמה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf