newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

יום בגבול עזה: איך מדווחים על מה שאי אפשר לראות?

בבתי קיבוץ נירים, בקושי שומעים את קולות הירי לעבר המפגינים בגבול עזה. החיילים במטעי הבננות והעפיפונים הבוערים שעפים לעבר השדות שוברים את השגרה. ומה המצב מעבר לגדר? העיתונאים הישראלים יכולים להסתכל רק מרחוק

מאת:

המכשול העיקרי שעומד בפני הניסיון לדווח על הנעשה בהפגנות בעזה, כשאתה נמצא מצידו הישראלי של הגבול, הוא שאפשר לשמוע את קולות הירי, לראות עשן לדווח על כוחות הצבא ולנסות לאמוד את מספר המפגינים – אך אי אפשר להביא את הסיפור במלואו. עיתונאי מזרח ירושלמי שמרבה לסקר את הנעשה בגבול כתב זאת במדויק "שומעים את היריות אבל לא רואים את הדם". מאז הטילה ישראל מצור על עזה לפני 11 שנים, עיתונאים ישראלים אינם מורשים להיכנס לרצועה לסקר אותה, לא בימי מתיחות וגם לא בימי רגיעה. וזו לא החלטה של חמאס, אלא של ישראל.

בשעות הצהריים מתכנסים עשרות פלסטינים במאהל המחאה בצפון הרצועה, והצבא יורה כמויות גדולות של גז כדי לפזר אותם. מוקדם יותר בבוקר העיתונאים, שהתכנסו באנדרטת "חץ שחור", התווכחו ביניהם האם יהיה שקט היום או שהכל יתחיל אחרי ההלוויות של 60 הרוגי אתמול ותפילת הצהריים. למרות הדיווחים השונים, מאהלי המחאה עדיין ניצבים במקומם.

מצלמות מנסות לקלוט מה קורה במרחקים גבול עזה 15 במאי 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

מצלמות מנסות לקלוט מה קורה במרחקים גבול עזה 15 במאי 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

כעשרים קילומטרים דרומה משם, בקיבוץ נירים אני פוגש את בר חפץ, חבר הקיבוץ, חקלאי ופעיל שמאל עצמאי. הוא לוקח אותי לסיור לאורך הגבול ברכב של הקיבוץ. בין עצי הבננות במטעים מוצבים של חיילים. "אם אתה לא יוצא לשדות, בקושי שומעים את הירי על עזה", מספר חפץ על חיי היומיום תחת ההפגנות שמתקיימות ללא הפסקה במרחק של פחות מקילומטר מהבית שלו בשבועות האחרונים.

אנחנו ממשיכים ומגיעים למבנה, וחפץ מספר לנו ששימש עד המלחמה ב-48 כבית הספר של הכפר אבו סיתא, שתושביו גורשו בנכבה. מאז מתגוררים המגורשים בחאן יונס, שאת השכונות המזרחיות שלה אפשר לראות כעת מהשדות של הקיבוץ.

"זה לא מפחיד. אני לא חושש שאף אחד יבוא לכאן", הוא מספר על התחושות שלו בקשר להפגנות ולדרמה שמוצגת בתקשורת לגבי אפשרות של פריצה המונית של הגדר ודהירה רצחנית לעבר בתי היישוב. "אף אחד לא באמת חושב שאנשים יחצו את הגדרות. עד כה קבוצה קטנה עברה את הגדר, הצטלמה עם דגלים וחזרה פנימה".

על הקיר במשרד של חפץ, לצד מפות של האזור, תלוי "עפיפון תבערה". חפץ מצא את העפיפון הצהוב בעל ששת הצלעות כשסייר בשדה. לזנב הצבעוני שלו מחוברת פחית קולה צבועה שבה מילאו המשלחים שלו חומר דליק. מאוחר יותר, בדומה לשבועות האחרונים, יצליחו עפיפונים דומים להבעיר שרפות רבות בשדות לאורך הגדר.

בר חפץ ועפיפון התבערה שתלוי במשרד שלו בקיבוץ נירים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

בר חפץ ועפיפון התבערה שתלוי במשרד שלו בקיבוץ נירים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

נירים הוא קיבוץ שהקים השומר הצעיר ומתגוררים בו כיום כ-400 תושבים. "יש פה מגוון דעות, אבל כולם שמאלנים באופן כזה או אחר" מסביר חפץ. "מה שמאפיין יותר את האנשים באזור – ימנים בשדרות או שמאלנים בנירים – זו שמרנות ופטאליות. תחושה שהם לא יכולים להשפיע. שכלום לא ישתנה". חפץ עצמו לא חושב שמדובר בגזרת גורל. "אני כן חושב שאזרחים יכולים לשנות. בשביל צריך מאסה, אפילו לא גדולה", הוא אומר. גם ראשי המועצות באזור נמצאים במלכוד, הוא מסביר. "גם אם הם חושבים כמוני, הם עדיין צריכים לשמור על יחסים מאוד טובים עם השלטון, בשביל התקציבים".

הרג ידוע מראש

באותה שעה מבקרים בקיבוץ נירים גם יו"ר מרצ תמר זנדברג וח"כ מוסי רז ביחד עם אבי דבוש, איש המפלגה ותושב האזור. נירים היא אחת הנקודות בסיור שכלל כבר ביקור בשדרות, במועצה האזורית אשכול ולאורך הגבול. "הגענו לפה כי הרגשנו תסכול רב. היינו כאן לפני פסח, יום לפני ההפגנה הראשונה והתרענו שזה הולך לקרות", אומרת ח"כ זנדברג ל"שיחה מקומית". "ידענו שהולכים להתנקז אירועים לקראת התאריך הזה עם העברת השגרירות, שהיום נראית כמו מהלך מאוד מיותר ואפילו ציני, ובכל זאת פסענו בעיניים פקוחות לרווחה לתאריך הזה ולאלימות שקרתה אתמול".

"כמה הזדמנויות פוספסו", היא ממשיכה. "החל מההודנה שהוצעה לישראל רק בשבוע שעבר, ועד הקריאה לפתוח נמל ימי, להכניס עובדים מעזה". בתגובה לשאלה מה המסר שלה לחיילים שנמצאים עכשיו בשטח, זנדברג עונה כי "המסר הכי פשוט שיש: צריך לירות במצב שמסכן חיים. אלה נהלי הצבא החוק הישראלי והחוק הבינלאומי. אסור לירות כשאין סכנת חיים".

יו"ר מרצ תמר זנדברג בביקור בקיבוץ נירים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

יו"ר מרצ תמר זנדברג בביקור בקיבוץ נירים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

"נתניהו והחמאס הובילו למצב הזה בשיתוף פעולה", אומר לי ח"כ מוסי רז ליד חדר האוכל בקיבוץ. "צריך לפתוח נמל ימי, לתת אישורי עבודה ולהקל את המצור והסגר שהביאו אותנו למצב שאנחנו נמצאים בו היום". רז מזכיר שגם ישראל עוברת לצד העזתי לא פעם. "עברנו  את הגדר כל הזמן בארבע השנים האחרונות כדי לשטח את האזור מאחורי הגדר. יותר ממאה פעמים מאז צוק איתן", הוא אומר. "ואני לא יכול להצדיק ירי על צה"ל ולכן אני לא יכול להצדיק ירי על פלסטינים שמתקרבים לגדר".

חברי הכנסת של מרצ עוזבים את הקיבוץ ואני מחליט להרים טלפון לעיתונאית זרה שנמצאת בעזה בימים האחרונים. אולי דרך העיניים שלה נוכל להבין קצת יותר מה קורה מעבר לגדר. מדובר בעיתונאית ותיקה, שהספיקה לסקר לא מעט אזורי סכסוך מדממים. והיא נסערת מאוד. "היה מטורף אתמול", היא אומרת. "בשלב מסוים הפסקתי לספור את הפצועים שפינו מהשטח". היא מספרת על שהתרחש אתמול בהפגנה המרכזית בג'בליה, מול קיבוץ ניר עוז. "אנשים שעמדו לידי, מאות מטרים מהגדר, בלי להתקרב אליה או לעשות משהו, נורו על ידיי צלפים. מישהו שעמד לידי קיבל כדור חי בין העיניים", היא אומרת. במקרה אחר, היא מעידה כי נהג של עיתונאים זרים, שעמד לצידם נורה ונפצע.

שדה שרוף ליד ניר עוז. השדה הוצת על ידי עפיפון שהועף מעזה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

שדה שרוף ליד ניר עוז. השדה הוצת על ידי עפיפון שהועף מעזה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

בחזרה באתר התצפית באנדרטת "חץ שחור", שנמצא בצפון הרצועה, שם ממוקמים עשרות צוותי תקשורת. זהו המקום בו מתיר דובר צה"ל לעיתונאים להתכנס, וממנו ניתן לראות את האוהלים במחנה שהוקם סמוך לבית להיא. מהמקום בו אנחנו נמצאים ניתן להבחין רק בעשרות האנשים שמתכנסים שם, ובדגל פלסטין גדול שמתנוסס מעל האוהלים הלבנים.

מהמרחק הזה לא באמת ניתן לדעת מה קורה בעברו השני של הגבול. העיתונאים שיוצאים לדווח לצופים ולקוראים שלהם מהשטח, נמצאים הרחק מאוד ממקום ההתרחשות. מאז הוטל המצור המידע שמגיע לאזרחי ישראל דרך התקשורת מגיע מיד שניה או שלישית. לעתים קרובות אלו הודעות וצילומים של דובר צה"ל והרשויות השונות מהצד הישראלי, לעתים דיווחים של עיתונאים זרים או עזתיים, פעילים או ארגונים. פעמים רבות נמנע מאיתנו אפילו להתקרב לגבול עצמו. כבר 11 שנים שעיתונאים ישראלים לא דרכו בעזה, לא ראו בעיניהם על מה הם מדווחים, לא סיקרו ממקור ראשון, לא ערכו שום בדיקה עצמאית. באופן הזה ניתן לשמור את האסון המתמשך בעזה הרחק מהעין הציבורית. ולהמשיך לחגוג.

עזה במרחקים. (אורן זיו / אקטיבסטילס)

עזה במרחקים. (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

דחיקתו לשוליים של המאבק הפלסטיני הלא אלים התרחשה עוד לפני אוקטובר האחרון. הבערת צמיגים בשוק של שכם במהלך האינתיפאדה הראשונה (צילום: לע"מ)

מדוע נכשל המאבק הפלסטיני הלא אלים, ומי מכשיל אותו?

לאחר מתקפת 7 באוקטובר ובתום שנה למלחמה העקובה מדם בעזה, רעיון המאבק הפלסטיני הלא אלים נדחק מהתודעה הציבורית. העיתונאי חיאן ג'אבר מנתח את הסיבות לדעיכתו ומסביר מה צריך לקרות כדי שהוא יוכל לחזור להיות רלוונטי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf