משרד החוץ לבג"ץ: אין בעיה עם פושעי מלחמה ביד ושם
בתגובה לעתירה שביקשה למנוע מפושעי מלחמה, אנטישמים ותומכים ברצח עם מלבקר ביד ושם, ענה משרד החוץ כי "הבחנה בין אישי מדינה על בסיס ערכי עשויה להביא לפגיעה ביחסי החוץ". בקיצור, ביקור ביד ושם הפך אתנן פוליטי
בצל מגפת הקורונה, השנה עצרת הפתיחה של יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוקלטה מראש ב"יד ושם" ושודרה אתמול בערב (שני) בטלוויזיה וברדיו במועד הרגיל עם נאומים של הנשיא ראובן ריבלין וראש הממשלה בנימין נתניהו.
קמפיין אנטישמי נגד סורוס. ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, ביד ושם, ביולי 2018 (צילום: הדס פארוש / פלאש90)
הטקס המסורתי ב"יד ושם" לא יתקיים בגלל מגבלות הקורונה. במקום הטקסים הרגילים, מציע השנה יד ושם פעולות זיכרון מהבית ובדיגיטל, כולל בקמפיין בינלאומי להקראת שמות קורבנות השואה במהלך יום שלישי. בנוסף העלה יד ושם הרצאות מקוונות, סיפורים וסרטוני וידיאו של מדליקי המשואות, חומרים חינוכיים, סרטי עדויות, סרטונים היסטוריים ועוד.
יום הזיכרון לשואה מהווה אמנם את נקודת השיא בפעילות השנתית החינוכית והציבורית של יד ושם, אבל לצד אלה ממלא המוסד בשגרה תפקיד נוסף: תחנה הכרחית בביקורים הרשמיים של מנהיגים ואישי ציבור בינלאומיים בישראל. על פי הפרוטוקול הדיפלומטי של משרד החוץ, כל בכיר שעורך ביקור רשמי בארץ מחויב לבקר גם ביד ושם. הנוהל הזה הביא לאורך השנים בשעריו של אתר הזיכרון החשוב הזה כמה מהנתעבים שבמנהיגי העולם, בכללם פושעי מלחמה ופושעים נגד האנושות, שעצם נוכחותם במקום היא עלבון צורב לזכר קורבנות השואה.
מצעד הפושעים
את החרפה הזו מבקשת לעצור עתירה שהגיש עו"ד איתי מק בשם פרופ' ורוניקה כהן, ניצולת שואה מהונגריה, ביחד עם 65 עותרים נוספים (ובכללם מק עצמו). העתירה, שנידונה בתחילת מרץ בפני השופטים נעם סולברג, יוסף אלרון ואלכס שטיין, דורשת להורות למשרד החוץ וליד ושם להפסיק את הביקורים הרשמיים באתר של פושעי מלחמה, אנטישמים, גזענים ומי שמעורבים או תומכים בהשמדת עם ובאונס נשים.
על-פי העתירה, מאז הביקור השערורייתי שערך ביד ושם בשנת 1976 ראש ממשלת אפרטהייד של דרום אפריקה, ג'ון וורסטר, שהיה חבר בארגון פרו-נאצי בזמן מלחמת העולם השנייה, ביקרו בביקורים רשמיים ביד ושם אישים מסוכנים ובלתי ראויים נוספים. הרשימה המובאת בעתירה צריכה לעורר בושה עמוקה אצל כל אזרח במדינה: כך "זכתה" יד ושם במהלך השנים לארח משלחת צבאית של החונטה הבורמזית האחראית לפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות; נשיא ברזיל, ז'איר בולסונרו, האיש שחלק שבחים להיטלר ותומך באופן מוצהר בהשמדה פיזית של להט"בים והאוכלוסיה הילידית ובשלל זוועות אחרות, ביניהם אונס נשים, עינויים ודיקטטורה צבאית; נשיא הפיליפינים, רודריגו דוטרטה, שבין היתר תמך בהפצצת בתי ספר של אוכלוסיות ילידיות; ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, שהביע תמיכה במנהיג האנטישמי של הונגריה בזמן מלחמת העולם השנייה מיקלוש הורטי; יו"ר הפרלמנט הדרום-סודני, אנטוני לינו מקאנה, בכיר במשטר האחראי לפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות במלחמת האזרחים הסודנית, ועוד ועוד. רשימה ארוכה, חשוכה ומסחררת.
עצם הצורך בעתירה כזו כדי להרחיק אנטישמים, פושעי מלחמה ופושעים נגד האנושות משערי המוסד שמנציח את התוצאות מעוררות החלחלה של מדיניות משטרים מסוג זה אמנם מדהים בפני עצמו, אבל לא פחות מדהימה תגובתם של מושאי העתירה, יד ושם ומשרד החוץ.
בתגובה שהגישה יד ושם לעתירה, נאמר בין היתר: "הכללים המנהליים אותם מבקשים העותרים לכפות על יד ושם מותנים בקיומה של סמכות מנהלית, ומאחר שזו אינה קיימת בידי יד ושם, הרי שיד ושם אינה מהווה צד למחלוקת נשוא העתירה". במילים אחרות: השיקול את מי להביא בביקור רשמי ליד ושם מצוי בידי משרד החוץ. אנחנו רק ממלאים הוראות.
עוד טוענת יד ושם בתגובתה לעתירה: "הדיווחים והשמועות המובאים לאורך העתירה והנוגעים למעורבותם ו/או תמיכתם כביכול של הבכירים הזרים שביקרו ביד ושם בפשעים חמורים על פי החוק הבינלאומי אינם נמצאים בידיעתה של יד ושם וממילא אין ביכולת לאושש או להפריך אותם". זאת טענה מדהימה, שלא לומר מזעזעת, מצד גוף שהפרות זכויות אדם בכלל ואנטישמיות בפרט אמורות להיות לחם חוקו: האמנם כאשר יד ושם אירחה את נשיא סרילנקה בינואר 2014, לא ידעו שם שהוא הואשם על ידי האו"ם בפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות? האם באמת לא היו מודעים לקמפיין האנטישמי של אורבן נגד סורוס? להערצה של דוטרטה להיטלר? לטבח בני הרוהינגיה בבורמה?
הפגנה נגד ביקורו של ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן ביד ושם (אורן זיו/אקטיבסטילס)
אל תפגעו לנו בעסקים
תשובתו של משרד החוץ לעתירה מפורטת יותר ומקוממת יותר בהתאם. מעבר לפלפולים המשפטיים הרבים, ראוי להתעכב במיוחד על שני סעיפים בה:
בסעיף 33 בתשובת משרד החוץ נאמר: "הבחנה בין אישי מדינה על בסיס עמדה ערכית ביחס למעשיהם, וקביעה מי ראוי ולאו לבקר ביד ושם בהתאם, עשויה להוביל לפגיעה ביחסי החוץ מול אותן מדינות שתימנע השתתפות של מנהיגיהן בביקור רשמי ביד ושם. תקרית דיפלומטית בעניין זה אף עלולה לחרוג מגבולות המקרה המסוים ולהשפיע על היחסים בין המדינות בהיבטים רבים אחרים (מדיניים, ביטחוניים, כלכליים וכיו"ב)". במילים אחרות, הביקור ביד ושם, מבחינת משרד החוץ, הוא אתנן לטובת עסקאות הנשק שמקיימת ישראל עם הגרועים שבמשטרי העולם ולטובת יחסי החוץ שלה עם הגרועים שבמנהיגים.
אבל לשיא עזות המצח וחוסר הבושה מגיע משרד החוץ בטענה הבא בתגובתו לעתירה: "בניגוד לתפיסתם של העותרים כפי שעולה מעתירתם, לעמדת המשיב דווקא קיים ערך מוסרי-חינוכי רב בביקורם של מנהיגי מדינות אשר למשל חותרות לשינוי האמת העובדתית בדבר פעולותיהן במהלך השואה וליצירת נרטיב אחר בנושא, או שנטען לגביהם כי הם מעורבים בהפרות זכויות אדם חמורות". כלומר אחרי שמשרד החוץ כבר הודה בפה מלא שהביקור ביד ושם חיוני לצורך שימון גלגלי העסקים עם רודנים, פושעים ואנטישמים למיניהם, הוא מתיימר לשוות למדיניות הזו גם ערך חינוכי!
כאן ראוי אולי להזכיר כי לא רק שהביקור ביד ושם לא תרם דבר "חינוכי" למנהיג מדינה שחתר לשינוי העובדתי בדבר פעילות מדינתו במהלך השואה, אלא שההיסטוריונית הראשית של יד ושם, דינה פורת, לקחה חלק אקטיבי במהלך שנועד להלבין את חלקה של פולין בשואה.
ועל ההצלחה החינוכית האדירה של יד ושם עם מנהיגים פושעים יעידו דבריו של הנשיא הברזילאי בולסונרו, שמיד אחרי שיצא מאתר ההנצחה קבע: "הנאצים היו שמאלנים".
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
