טיהור אתני זה מה שישראל עשתה בסנדיאנה
תושבי הכפר סנדיאנה על הכרמל שיתפו פעולה עם שכניהם היהודים, הגנו עליהם מפני כנופיות ונכנעו במלחמת 48'. זה לא מנע מהאנשי האצ"ל והלח"י לרצוח את חלקם, לגרש את השאר ולפוצץ את הבתים
אמש (שישי), כשפרסם בנימין נתניהו סרטון בו הוא מאשים את הפלסטינים ברצון לבצע טיהור אתני, הוא נגע בלב ליבו של הנושא: בטיהור האתני שביצעה ישראל בשטח פלסטין. בואו נדבר על הנכבה.
אחד הכפרים שנמחו במהלך אותו טיהור אתני שביצעה ישראל היה סנדיאנה. כפר שוקק חיים ששכן על גבעה בקצהו הדרומי של הכרמל. עדויות לקיומו נמצאות עוד במאה ה-18, והוא מופיע במפותיהם ובדיווחיהם של חוקרים ותיירים רבים במהלך המאה ה-19 ובמחציתה הראשונה של המאה העשרים, כולל רישומי קרקע עות'מנים ובריטים המציינים את הבתים, סוגי החקלאות השונים, ואת פרטיהם של התושבים שהתגוררו בו. הכפר, הקרוי על שם עצי האלון המקיפים אותו, טוהר אתנית בשנת 1948 על ידי כוחות אצ"ל ולח"י. תושביו גורשו, חלקם נרצחו על ידי החיילים הישראלים, ועשרות הבתים שנותרו ריקים אחרי הגירוש פוצצו. רק האבנים שפעם הרכיבו את קירותיהם עוד נחות בשדות הקוצים המכסים את חורבותיו.
> מי משלם את מחיר העיוורון של מערכת אכיפת החוק?
כמו בכפרים רבים אחרים, גם תושבי הכפר הזה חיו ביחסי שכנות טובים עם ההתיישבויות היהודיות הסמוכות. בני משפחת מיקבל, למשל, שיתפו פעולה עם אנשי זכרון יעקב, ולא פעם מנעו פגיעות בהם וברכושם: כאשר בא צברי חמד, מנהיג כנופיה מהאזור, לעקור את כרמי הישוב היהודי, שכנעו אותו בני מיקבל להימנע מכך. כשסרבו לשלם לו פיצוי על "הפסדיו" באי עקירת הכרמים, רצח חמד את שיח' מיקבל, אשתו, ושניים מילדיו. אפילו כאשר הגיעו אנשי צבא הג'יהאד הקדוש לצבארין, הכפר הסמוך לסנדיאנה, דרשו מהם התושבים לעזוב את המקום כי ברצונם למסור את עצמם לכוחות היהודים.
"שילחנו אותם"
כל זאת לא עזר לתושביו, אשר הכינו עצמם לכניעה מול הצבא היהודי. ב-13 במאי 1948 פרסם "המשקיף", עיתון השייך לתנועה הרוויזיוניסטית, כי "טיהור הרי אפריים נמשך": "בהתקרב הטור למקום", כך נכתב שם, "הורעשו הכפרים על ידי מרגמות כבדות, וגל אחרי גל של חיל רגלים הסתער לעבר האויב. הסתערות חזקה זו שברה מיד את התנגדות האויב, והחלה מנוסת בהלה של הערבים לעבר המשולש".
מפקד אחת המחלקות שהשתתפו בכיבוש הכפר, משה ניר (וגנר), הידוע בכינוי המחתרת שלו "נחשון", מסר עדות לארכיון האצ"ל 9 שנים מאוחר יותר אודות מה שהתרחש באותו לילה: "המחלקה התקרבה לסינדיאני וכבשה את הכפר ללא אבידות למתקיפים. המחלקה לא הספיקה להכנס בקרב עם האויב מאחר שהערבים ברחו ונטשו את הכפר, פרט למוכתאר שנשאר בכפר עם משפחתו והניף על ביתו דגל לבן". בכפר הסמוך, צבארין, מעיד ניר כי "קמה בהלה בכפר ומנוסה המונית של תושביו. אז החל המשוריין לדלוק אחרי הבורחים כשהוא פולט אש חזקה עליהם".
אך לא כולם ברחו, מסתבר. "בסאבארין", ממשיך ניר, "הוקמה מכלאה שלתוכה הוכנסו כל הזקנים, הנשים והטף, שלא הצליחו לברוח… ושמספרם הגיע לכדי למעלה ממאה. לאחר מספר ימים… שילחנו אותם לכיוון אום אל פאחם עם ליווי, כדי להבטיח שלא ישארו בשטח או שינסו לחזור לכפרים". בהמשך עדותו מספר ניר גם על "משפט שדה" שערך לשבעה גברים שהיו בין הנמלטים לכיוון אום אל פחם, ושבכליהם נמצא אקדח. הוא הוציא את כולם להורג.
מפקד נוסף של אחת ממחלקות האצ"ל שהיו מעורבות באקט הטיהור האתני של סנדיאנה וצבארין היה אמיתי (שם משפחתו לא מצוין בארכיון האצ"ל, משם לקוחות העדויות הללו), שנודע בכינוי "מייק". אותו אמיתי מאשש את עדותו של ניר ומוסיף פרטים נוספים: "הכנת הפעולה אמנם נערכה בסודיות גמורה אך בהגיענו לסינדיאני התברר (ע"י התבצרות זעומה) שתושב בנימינה (ואנו חושדים בלייבוביץ') שכנע את רוב אנשי הכפר שיכנעו ללא יריות" – הוא ממשיך ומספר על "מקרה של בחור ששדד והתנהג לא יפה עם ערביות. אותו חייל הובא למשפט והומלץ למלקות אך זה לא בוצע".
זה טיהור אתני אמיתי. את ה"טיהור האתני" אותו מתאר נתניהו, של המתנחלים הפולשים, הפריווילגים, שהגיעו במודע על מנת לגזול אדמות לא להם ולחיות כאדוני הארץ על חשבון מליוני פלסטינים, אי אפשר להשוות לטיהור האתני אותו עשתה ישראל ב-48', ואותו היא ממשיכה לעשות עד היום באום אל-חיראן, בעשרות כפרים אחרים בנגב, בבקעה, וממזרח לירושלים. התפישה של נתניהו לפיה היהודי הוא תמיד הקורבן, עומדת בבסיס האמירה האווילית הזו.
בכפרים סנדיאנה וצבארין נתקלתי במקרה, וככל שהעמקתי לחפור בתולדותיהם ובנסיבות החרבתם, ומאוחר יותר במאמצים שנעשו על מנת להסתיר את הפשעים הללו, כך העמיקה אצלי ההכרה שעד שלא ידברו בהם, ועד שלא תיקח ממשלת ישראל אחריות על העוול הנורא הזה, לא יוכל להיות פה צדק, לא יוכל להיות פה שלום.
ישראל אחראית לטיהור אתני בממדים עצומים, שמליוני בני אדם עדיין חווים אותו מדי יום בגלות שנכפתה עליהם, רבים מהם במחנות פליטים. דבריו של נתניהו, גם אם לא התכוון לכך, חייבים לעורר את השיח על הטיהור האתני האמיתי שהתרחש ועדיין מתרחש פה, גם באחריותו של השליט סגול השיער שלנו. השלב הראשון בדרך לפיוס מגיע בהכרה בעוול, ועד שזה יקרה, ימשיכו הישראלים להתהדר בתדמית הקורבן שיצרו לעצמם, בעוד הקורבנות האמיתיים של העוול הזה ימשיכו לסבול.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן