newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חשש מפינויים בשייח' ג'ראח: "ביהמ"ש הולך עם המתנחלים"

 שמונה משפחות בשייח' ג'ראח עומדות בפני פינוי לטובת מתנחלים לאחר שבתי המשפט דחו את הבקשות שלהם לעצור אותו. ב-2009 המאבק בשכונה הצליח לעצור את הפינויים. התושבים הפלסטינים מקווים שגם הפעם המאבק יצליח

מאת:

בחודשים האחרונים, בית המשפט השלום בירושלים קיבל או אישר מחדש צווי פינוי לשמונה משפחות פלסטיניות משכונת שייח' ג'ראח במזרח ירושלים לטובת חברה הנמצאת ככל הנראה בבעלות מתנחלים. הבסיס החוקי לפינוי הוא טענות שהמשפחות יושבות על קרקע שהיתה בבעלות יהודית לפני 1948.

נביל אל כורד מחוץ לביתו, שעל חלקו השתלטו מתנחלים, דצמבר 2020 (צילום: אורן זיו)

נביל אל כורד מחוץ לביתו, שעל חלקו השתלטו מתנחלים, בדצמבר 2020 (צילום: אורן זיו)

המשפחות גרות במתחם כרם אל-ג'אעוני בשכונה. לגבי שבע מתוך שמונה המשפחות שתי תביעות נפרדות שהוגשו לבית משפט השלום בבקשה לפנות את המשפחות, התקבלו.

במקרה של המשפחה השמינית, משפחת סבאג', ההליך העיקרי בבית המשפט העליון נדחה, ובתחילת נובמבר דחתה השופטת ליאת בנמלך מבית משפט השלום את הבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי עד לסיום הדיון בבירור ההליך הנוסף שרק החל. עד היום פונו תושבים מבית וחדר בשכונה, ובמקומם התיישבו מתנחלים.

שמונה המשפחות הנמצאות בסכנת פינוי, כמו כל מהמשפחות במתחם כרם אל-ג'אעוני, הן משפחות של פליטים שגורשו מבתיהם במלחמת 1948. בשנות ה-50, השלטונות הירדניים וסוכנות אונר"א שיכנו אותם במקום, שהיה אז שטח ריק ללא מבנים.

ואולם בעשרות העמודים של פסקי שלושת הדין שאישרו עכשיו את פינוי המשפחות, אין אזכור לעובדה הזו, וגם לא לעובדה שחוק נכסי נפקדים אינו מאפשר להם לדרוש חזרה את רכושם שנותר בתוך שטח ישראל.

השופטים התעלמו מכך שמדובר בפליטים

השטח סביב מתחם קבר שמעון הצדיק, הנמצא בלב השכונה, נטען שנקנה במאה ה-19 על ידי שני הקדשים: ועד ההקדשים הספרדים וכנסת ישראל. אחרי 1948, ירדן שלטה בשטח וכאמור יישבה בו פליטים פלסטינים. ב-1967, לאחר כיבוש העיר, הועבר המתחם לבעלות האפוטרופוס הכללי, ובשנת 1972 אושרה בקשת חידוש רישום לטובת שני ההקדשים היהודיים.

בשנת 2003 רכשה חברה בשם נחלת שמעון את הקרקע משני ההקדשים. החברה רשומה גם בארה"ב ולא ברור מי בעליה, אבל מי שמבקשים להיכנס לגור בבתים שבהם גרים היום פלסטינים הם מתנחלים. באחד הדיונים האחרונים בבית המשפט סירב עורך הדין של החברה לפרט מיהם הבעלים.

לטענת התושבים הפלסטינים, הרישום מחדש נעשה ללא בדיקה מעמיקה ובלי ליידע אותם. בבית המשפט הם אף טענו, בעזרת עדות מומחים, כי השטח שרכשו ההקדשים היהודיים במאה ה-19 לא חופף לשטח שעליו הם הקימו את בתיהם כעבור יותר מ-50 שנה. בית המשפט דחה טענה זו.

בפסקי הדין האחרונים גם כמעט לא ניתן למצוא התייחסות לכך שאת המבנים עצמם בנו התושבים הפלסטינים, בסיוע השלטונות הירדניים וסוכנות אונר"א. אולם אף שאין מחלוקת על כך שלפני שנות ה-50 השטח היה ריק ולא היו עליו מבנים שהיו בבעלות יהודית, מרגע הפינוי הנכסים עוברים במלואם לחברת נחלת שמעון.

ביתה של משפחת אל כורד, לאחר שמתנחלים השתלטו על חלקו הקדמי של הבית, 2009. (צילום: אורן זיו)

ביתה של משפחת אל כורד, לאחר שמתנחלים השתלטו על חלקו הקדמי של הבית, ב-2009 (צילום: אורן זיו)

כך לדוגמה כתבה בספטמבר השופטת מרים ליפשיץ פריבס, בפסק דין הנוגע לשלוש מהמשפחות, כי ביצוע "שינויים במושכר" אינו עילה לפינוי. העילה לפינוי, לפי השופטת, היתה אי תשלום דמי שכירות במשך עשרות שנים, שלדבריה לא נבע מנסיבות אישיות שמנעו מהתושבים הפלסטינים לשלם את השכירות, אלא מתוך "התכחשות" של התושבים לחוב.

"יש כאן קרוב ל-600 משפחות, כולנו בסכנת פינוי", מספר עראף חמאד, בן 51, בן לאחת המשפחות שבית משפט השלום דחה את בקשתן לבטל את צו הפינוי לביתן. חמאד ומשפחות אחרונות פנו לבית המשפט המחוזי בבקשה לעצור את הפינוי, אולם הוא לא תולה יותר מדי תקווה בבתי המשפט. "המצב נהיה יותר גרוע בבתי המשפט ובממשלה, אין התקדמות", הוא אומר.

"הבעיה לא עם המתנחלים, אלא עם הממשלה שמשלמת להם"

המאבק נגד הפינויים התחיל ב-2009, ומדי שבוע הפגינו בשכונה מאות אנשים נגד הכוונה להוציא את התושבים מבתיהם. המחאה בזמנו הצליחה לעצור לכמעט עשור את הפינויים בכל השכונה, עד שב-2017 פונה בית במתחם אום הרון.

"אפשר לעשות הפגנות, אבל אין תזוזה ואין שינוי. באים לבקר הרבה אנשים מבריטניה ומארה״ב. כולם אתנו, אבל בפועל הממשלות שלהן תומכות בישראל, כך שזה לא עוזר לנו", אומר נביל אל-כורד, שב-2009 מתנחלים השתלטו על חדר קדמי בביתו.

מאז הוא חולק בעל כורחו חצר וכניסה עם השכנים החדשים. לאחר הפינוי, המשפחה ישנה במשך חודשים באוהל בקדמת הבית, ופעילים ליוו את המשפחה כדי למנוע התנכלות להם מצד אנשי ימין.

באוקטובר פסקה השופטת דורית פיינשטיין מבית המשפט השלום בירושלים, כי 25 נפשות מארבע משפחות, ובהן משפחת אל כורד, צריכות להתפנות, והנכסים שהן גרות בהם יעברו לטובת חברת נחלת שמעון. השופטת הטילה על כל אחת מהמשפחות לשלם 70 אלף שקל, ובסך הכל 280 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טרחה לעורכי דין של המתנחלים.

השופטת קבעה כי התושבים חתמו בעבר על כך שאין להם בעלות על הנכסים. היא כתבה שהתושבים הפלסטינים לא שילמו שכר דירה משום שמצד אחד סירבו להכיר בבעלות של המתנחלים על הבתים שלהם, ומצד שני טענו שהם דיירים מוגנים.

פיינשטיין ציינה בפסק הדין כי "נוכח המיקום של הנכס וההתייחסות הפוליטית אליו, ככל ופסק הדין לא יבוצע, אני קובעת כי המשטרה תסייע בביצועו". היא הוסיפה שהיא "מביעה צער" על כך שהפלסטינים "דחו הצעות פשרה".

"החוק לא מאפשר לפלסטינים שיש להם רכוש ב-1948 לדרוש אותו, אבל יהודים, שהיה להם רכוש בירושלים לפני שנים, יכולים לקבל אותו"

באמירה המסכמת את הלך הרוח בשכונה כלפי ההליכים הארוכים והיקרים בבתי המשפט, אמר אל-כורד: "אנחנו בבתי משפט משנות ה-70. נסענו עד לטורקיה להביא קושאנים. בבית המשפט אפשר רק להרוויח זמן. הכוח אצלם. לממשלה הזו הזו אין בושה, אבל בעזרת השם ננצח, הם לא יכולים לקחת הכל".

חמאד, שביתו שוכן בצמוד לביתו של אל כורד, הוסיף: "90%  מהציבור (הישראלי; א"ז) ימנים, הלכו עם נתניהו. אתה רואה מה הוא עושה. הלך לימין קיצוני".

"הם (המתנחלים; א"ז) לא עושים בעיות כי הם מקבלים תמיכה מלאה מהממשלה הישראלית", אומר אל כורד על האווירה בשכונה אחרי כניסת המתנחלים. "הבעיה הקטנה שלנו זה איתם", הוא אומר. "העניין הגדול זו הממשלה שמשלמת להם. כולם חיילים (לשעבר; א"ז), אף אחד לא יתעסק איתם".

פעילי ימין מחוץ לביתו של אל כורד, שעל חלקו הקדמי השתלטו תמנחלים, 2010 (צילום: אורן זיו)

פעילי ימין מחוץ לביתו של אל כורד, שעל חלקו הקדמי השתלטו מתנחלים, ב-2010 (צילום: אורן זיו)

אל כורד מספר שביחס לימים הסוערים שלאחר הפינוי ב-2009, המצב  היום רגוע יחסית. "גם אחרי עשר שנים, אני לא רואה אותם כשכנים שלי. יש לי חברים יהודים, וכשאבא שלי היה בחיפה, כל העובדים שלו היו יהודים".

בנו של אל כורד, מוחמד, שלומד כיום בארה"ב והיה ילד כשמתנחלים השתלטו על חלק מביתו, פירסם בתחילת החודש ב"שיחה מקומית" מאמר על המאבק בשכונה.

הלחץ העולמי עובד

המשפחה שנמצאת בסיכון הכי קרוב לפינוי היא משפחת סבאג'. המשפחה מונה 25 נפשות, הגרות במבנה אחד באזור שמעל למתחם קבר שמעון הצדיק. המשפחה חיה בשכונה משנות ה-50 והגיעה במקור מיפו. ההליכים העיקריים הגיעו עד לעליון ונדחו. לאחרונה נדחתה עתירה נוספת בשלום, והמשפחה פנתה למחוזי בתקווה שיעכב את הפינוי.

"אנחנו בבתי המשפט מ-2010 עד עכשיו", אומר מוחמד סבאג',  "אני בטוח שבתי המשפט לא יעמדו לצידנו אלא לטובת הצד השני, אבל אנחנו נלחמים לפי החוק עד הסוף".

סבאג' עצמו נולד ב-1948 בירושלים, חודשיים אחרי שמשפחתו עזבה את יפו. בית המשפחה עדיין עומד על תילו ביפו וכיום מתגוררים בו יהודים. "הם יודעים שכל הדיירים והמשפחות הם פליטים, אבל לא התייחסו לנושא הזה", אומר סבאג'.

גם משפחתו של אל כורד גרה לפני הנכבה בתוך שטחי ישראל. "אנחנו חיים פה לפי החוק מ-1956, אחרי שגירשו אותנו מחיפה ליד הנמל", הוא מספר. "לאבא שלי היתה מסעדה בחיפה. שמו אותו בכלא עתלית לשמונה חודשים, ואחרי זה הוא הגיע לירושלים. החוק לא מאפשר לפלסטינים שיש להם רכוש ב-1948 לדרוש אותו, אבל יהודים, שהיה להם רכוש בירושלים לפני שנים, יכולים לקבל אותו. זה עניין פוליטי".

עם סבאג', אל כורד וחמאד שוחחתי גם בסוף 2018. גם אז ריחף מעליהם איום פינוי, שבינתיים לא מומש. אך עם החשש מפינויים קרובים, בחודש האחרון גם התחדשו פעולות המחאה בשכונה. באמצע דצמבר התקיימה הפגנה של כ-150 ישראלים, והתקיימו כמה סיורים לפעילים לצורך היכרות עם שכונה ותושביה.

הפגנה בשכונת שיח׳ ג׳ראח בשנת 2010 צילום: אורן זיו)

הפגנה בשכונת שייח' ג'ראח ב-2010 (צילום: אורן זיו)

מבחינת הפעילים הישראלים, שבעשור הקודם קיימו מחאה נרחבת ביחד עם תושבי השכונה, המטרה כעת היא להחזיר את העניין הציבורי לשכונה ולמנוע את הפינויים הקרובים.

"להפגנות ולביקורים של פעילים ודיפלומטים יש השפעה על הצד השני, על המתנחלים ועורכי הדין שלהם", אומר קבע סבאג', שמשתתף מדי שבוע בעשור האחרון במשמרות בשכונה, שפעמים רבות מנו רק עשרה או עשרים איש. "הם (המתנחלים) אמרו: 'אתם העלתם את המצב שלנו בכל העולם'. אני מקווה שזה ימשיך".

"מאז 2009 הם לא הצליחו להוציא משפחה אחת בגלל הלחץ העולמי ובגלל ההפגנות שאנחנו עושים כל שישי", טוען סבאג'. הוא מאמין שהניסיון לפנות עכשיו משפחות בשייח' ג'ראח, כמו הניסיון לפנות 87 משפחות בסילוואן, קשור לאור ירוק שנתן הנשיא טרמאפ לפינויים, וישראל רוצה לנצל את הימים האחרונים של נשיאותו.

יש לו תקווה מסוימת שעם חילופי הממשל בוושינגטון, הדברים אולי ישתנו. "אולי ביידן ייתן הוראה להפסיק את הפינויים וההריסות, כי הוא היה הסגן של אובמה, ובתקופה שלו הקפיאו את ההתנחלויות וההריסות. נחכה ונראה", הוא אומר.

עתירה נגד האפוטרופוס הכללי

במקביל למאבק של שמונה המשפחות במתחם כרם אל ג'אעוני בשכונה, תושבים במתחם אום הרון הגישו השבוע עתירה לבג"ץ נגד האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים, בדרישה שיכיר בזכויות שלהם כדיירים בנכסים המנוהלים על ידו, ולא ישתף פעולה עם ארגוני מתנחלים מאחורי גבם. העתירה הוגשה על ידי עורכי הדין עדי לוסטיגמן ותמיר בלנק בשם וועדת התושבים ועמותת עיר עמים.

לפי הפרסום ב"הארץ", השופט אלכס שטיין קבע שעל המדינה להגיש את תגובתה לעתירה עד סוף פברואר. אם תתקבל, לעתירה תהיה השפעה גם על הפינויים במקומות אחרים.

"אלפי אנשים ורכוש בשווי מאות מיליוני שקלים כפופים לרשות הפועלת במחשכים, ללא נהלים, ללא הנחיות המתוות את שיקול דעתה", אומרת עו"ד לוסטיגמן.

"מצב זה אינו תקין, הוא מנוגד לדין, ופוגע יום יום בזכויות בסיסיות של בני אדם הזקוקים לקורת גג יציבה. אנחנו מקווים שהעתירה תביא לשינוי מצב פסול זה, כך שלאחר שנים רבות הפקידים ידעו כיצד הם מונחים לטפל בסוגייה כה רגישה והתושבים יידעו מהן זכויותיהם".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf