חילופי המסרונים חמורים אך אינם ניסיון הפללה, ודאי לא של נתניהו
תוכן המסרונים שהחליפו ביניהם השופטת פוזננסקי-כץ ועורך הדין שחם-שביט מהווה פגיעה אנושה באמון הציבור בעצמאותה של מערכת השיפוט הפלילי בישראל, אבל צריך לזכור: לשופטת הזו אין כל נגיעה לחקירת נתניהו. ואיפה כל החרדה הזו לזכויות חשודים כשזה מגיע לפלסטינים?
כותב אורח: דניאל חקלאי
במדינת חוק דמוקרטית, כך אנחנו מבקשים להאמין, ישנה עצמאות מוחלטת של הרשות השופטת.
השופטים, כך אנחנו מחונכים להאמין, אינם חותמות גומי של נציגי המדינה שמופקדים על חקירות חשודים בעבירות פליליות (חוקרי משטרת ישראל, חוקרי הרשות לניירות ערך, חוקרי השב"כ וחוקרי רשות המסים), וכמובן אינם חותמות גומי של סנגורי החשודים (גם אם אלו החשודים הכי מקושרים, הכי מפורסמים והכי חזקים).
חל איסור חמור על השופטים והשופטות, כך מספרים לנו, לדון עם אחד הצדדים באופן אישי על מה שצפוי להתרחש באולם בו נערכים דיוני בקשות הארכת מעצר החשודים (או בקשת שחרורם בתנאים מגבילים כדוגמת מעצר בית) באופן פומבי ולעיני הציבור. והאיסור החמור מכל הנו כמובן תיאום כלשהו מראש בין השופט לבין אחד הצדדים באשר לתוצאות הדיון.
זו המשמעות של מערכת שיפוט עצמאית ובלתי תלויה.
> מנהיג לאומן, עוין לתקשורת ולמיעוטים, וזה לא מי שאתם חושבים
זה נכון לא פחות גם בשלבים הבאים:
אם מחליטה התביעה הכללית (התובעים הפליליים מטעם משטרת ישראל במרבית התיקים, או התובעים הפליליים מטעם פרקליטות המדינה בתיקים החמורים יותר) להגיש כתב אישום נגד החשודים בתום חקירתם – ובכך להפוך את החשודים לנאשמים במשפט פלילי – אי אפשר להעלות על הדעת בדל של שיחה במעמד צד אחד בין השופט או השופטת לבין התובע או הסנגור. ודאי שאי אפשר להעלות על הדעת שיחה בין השופט לאחד הצדדים מחוץ לאולם המשפט – באמצעות וואטסאפ או טלגרם או סמס או סתם בדרך הוותיקה והנשכחת של שיחה בעל פה. ובעיקר קיים איסור מוחלט על עדכון השופטת מטעם צד אחד באשר למה שעומד להתרחש באולם תוך חשש לתיאום פוטנציאלי. זהו איסור מופלג בחומרתו.
טוהר ההליך השיפוטי, כך קובעים החוק הפלילי וכללי האתיקה של השופטים, חייב להישמר מכל משמר. כדי להבטיח הליך הוגן, כדי לשמור על אמון הציבור, וכדי לשמור על האיזון התמידי בכל מדינה דמוקרטית בין הצורך לחשוף פשיעה ולבער אותה לבין החובה לשמור על זכויות חשודים ונאשמים, ובראשן חזקת החפות והזכות להליך הוגן ופומבי. כלומר ההכרה שהחשודים חפים מפשע במהלך חקירתם וגם לאחר שהוחלט להפוך אותם מחשודים לנאשמים ולהגיש נגדם כתב אישום – וכן ההכרה שהנאשמים חפים מפשע אלא אם בסופו של משפטם הפלילי הוכחה אשמתם מעבר לכל ספק סביר.
זכותם של החשודים והנאשמים להליך הוגן וחזקת החפות שלהם, כך מודגש שוב ושוב בשיטות משפט דמוקרטיות, הנן זכויות יסוד חוקתיות. טוהר ההליך השיפוטי והחובה לנתק באופן מוחלט בין השופט לבין מי מהצדדים הטוענים לפניו הנם עקרונות יסוד חוקתיים בכל משטר דמוקרטי. ועקרון פומביות הדיון שנועד לאפשר לציבור לפקח באמצעות כלי התקשורת על טוהר ההליך השיפוטי והגינותו, כך נקבע בכל שיטת משפט דמוקרטית, הנו עקרון יסוד ראשון במעלה.
מכאן החומרה המופלגת שטמונה בחשיפת התוכן (החלקי לפי שעה) של חליפת המסרונים בין היועץ המשפטי של מחלקת החקירות והמודיעין ברשות לניירות ערך, עורך הדין ערן שחם-שביט לבין שופטת המעצרים בבית משפט השלום בת"א, רונית פוזננסקי-כץ. פוזננסקי-כץ, צריך לומר, היא שופטת נעימה באמת ונבונה שהתמחתה בלשכת השופטת המחוזית בדימוס סביונה רוטלוי, כיהנה כתובעת פלילית לאורך 14 שנים בפרקליטות מחוז המרכז ומונתה לכהונת שופטת שלום לפני כשנתיים. היא צפויה לסיום כהונתה, להעמדה לדין משמעתי ואולי גם לחקירה פלילית בגין הפרת אמונים ואולי אף שיבוש מהלכי משפט. עורך הדין שחם-שביט גם הוא איש מוכשר שאף הגיש מועמדות לשיפוט שהתנדפה בן רגע, ואף צפוי לאבד את מקום עבודתו תוך שתיפתח נגדו חקירה משמעתית בידי נציבות שירות המדינה, ואולי אף חקירה פלילית בהמשך בגין הפרת אמונים וייתכן שגם שיבוש מהלכי משפט.
תוכן המסרונים שנחשף, כך מתעורר החשד, טומן בחובו הן פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי, הן ביטול של עמדת האובייקטיביות שנדרשת משופטת והן פגיעה אנושה באמון הציבור באשר לעצמאותה של מערכת השיפוט הפלילי במדינת ישראל. המסרונים הללו גם מעוררים חשש כבד שמא לא מדובר במעידה חד פעמית אלא בקצה קרחון שיטתי, ובעיקר מניחים תשתית לחשש שמא החלטת שלילת חירותם של אנשים שחשודים בעבירות חמורות, לא התבצעה בצורה נקייה וחפה משיקולים זרים.
חשוב להדגיש שתי נקודות נוספות בפרשה הדרמטית הזו:
א. בניגוד לדברי הבל שמתגלגלים כבר בפייסבוק, חשוב להטעים שהשופטת לא ניסתה להפליל את נתניהו מהסיבה הפשוטה שהיא אינה שופטת במשפטו. אם בכלל יהפוך נתניהו לנאשם, עניינו יובא לפני 3 שופטים מחוזיים. כאן מדובר בשופטת שלום שאפילו לא דנה בבקשת הארכת מעצר של נתניהו. היא לא דנה בעניינו בכלל. משום בחינה. היא דנה אך ורק בבקשת הארכת מעצרם של חשודים אחרים בפרשה 4000. היא לא דנה בשאלה אם החשודים אשמים אם לאו. מפני שהם רק חשודים. הם אינם נאשמים. היא דנה אך ורק בשאלה אם להאריך את מעצרם של החשודים שהובאו לפניה. היא לא ניסתה להפליל איש. עלינו להתמקד בעובדות בלבד. והעובדות הספציפיות בהן עלינו להתמקד חמורות דיין:
השופטת התכתבה באופן פרטי עם נציג הרשות החוקרת על תוכן דיון שאמור להתקיים למחרת בבקשת הארכת המעצר של החשודים, תוך שהיא אמורה לא לדבר עמו או להתכתב עמו בשום נושא בכלל ובוודאי לא בנושא הרגיש הזה בפרט.
כשם שהתכתבות בינה לבין סנגור בפרשה זו הייתה מצטיירת כדבר חמור (ואף הפרת אמונים לכאורה), כך גם התכתבותה עם עורך הדין שחם-שביט מהרשות לניירות ערך היא דבר פסול וחמור (ואולי אף הפרת אמונים לכאורה).
זה לא הופך אותה למי שביקשה להפליל את נתניהו. זה כן מעשה חמור מאד. זו פגיעה עמוקה בטוהר ההליך השיפוטי, בזכויות החשודים באופן פוטנציאלי ובאמון הציבור.
> שקד מחזירה את המאבק הפמיניסטי נגד רצח נשים 30 שנים לאחור
ב. הזכות להליך הוגן וכן חזקת החפות הן זכויות יסוד שעלינו לשמור עליהן מכל משמר תמיד. כלפי החזק והחלש. כלפי הישראלי וכלפי הפלסטיני. כלפי כל בן אנוש. מדינת ישראל שוללת זכות זו ממיליוני פלסטינים לאורך 51 שנים:
הם נשפטים בבתי משפט צבאיים בגדה ולא בבתי משפט אזרחיים. רבים מההליכים בעניינם אינם פומביים אלא מבוצעים במחשכים. חקירותיהם בשב"כ אינן מתועדות. זכויות רבות שלהם כחשודים נשללות שוב ושוב. חלקם חשופים לעינויים חרף הוראת בג"צ שלא לעשות כן. הם נעצרים בקלות עד תום ההליכים (אמצעי מובהק לשבירתם ולשכנועם להודות בעבירות שהעונש בגינן הנו מאסר קצר מתקופת מעצרם עד תום ההליכים). רבים מהם נעצרים במעצר מנהלי בלא שהם יודעים בכלל מה החשד שקיים נגדם, בלא שמוגש נגדם כתב אישום, בלא שום הליך הוגן, בלא אפשרות לקבל את הראיות שקיימות נגדם ולהפריכן, בלא שום חזקת חפות, בלא שבאי כוחם יכולים לחקור עדי תביעה בחקירה נגדית ובלא מראית עין של זכויות יסוד דמוקרטיות.
מדובר בדיקטטורה צבאית זרה שמופעלת כלפי מיליוני נתינים ולא בדמוקרטיה אזרחית שמחויבת בזכויות אזרחיה. זוהי חרפה מוסרית ומשפטית נמשכת. איש מבין המתקוממים נגד המציאות החמורה שנחשפה כעת בפרשה 4000 לא אומר על כך מילה. נהפוך הוא: רבים מהזועקים הם האחראים לזוועה המשפטית בגדה. כמה נורא.
עורך הדין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין בתחום עבירות הצווארון הלבן, הדין המשמעתי וועדות החקירה.
> עהד תמימי לא לבד: מאות קטינים פלסטינים בבתי הכלא הישראליים
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן