חוק קמיניץ מגיע לוולאג'ה: 3000 שקל משכורת, 200 אלף שקל קנס
החוק מיושם לראשונה בכפר שסופח בחלקו לירושלים ולתושביו אין זכות הצבעה לכנסת. לפי הצו, אם לא תתבצע הריסת המבנה תוך חודש הקנס יוכפל לארבע מאות אלף שקלים. "הם השתגעו. אין לנו לאן ללכת. איפה הם רוצים שנגור?"
בארבעה בפברואר חל ציון דרך נוסף במסכת המתמשכת של הריסות הבתים בכפר הפלסטיני ולאג'ה, דרומית-מערבית לירושלים. היתה זו הפעם הראשונה בכפר שפקח של היחידה הארצית לתכנון ובניה הוציא לפועל את אמצעי הענישה החדש והדרקוני של "חוק קמיניץ". הפקח רשם למשפחה בת שבע נפשות בכפר קנס מנהלי בסך 200,000 שקל בגין בניה ללא היתר. באותו יום הוא גם רשם קנס מנהלי לאלמנה קשישה וערירית. בגלל שהיא גרה בחדר קטן הקנס היה בסכום של 75,000 שקל "בלבד".
את צווי ההריסה מכירים בכפר היטב. עשרות רבות של בתים נהרסו בכפר וכיום מחצית מהבתים בחלק של ולאג'ה שסופח לירושלים מאוימים בצווי הריסה. גם קנסות גבוהים של עשרות אלפי שקלים תושבי הכפר כבר נאלצו לשלם. אבל סכום כזה של 200,000 שקל, שמתאפשר בגלל חוק קמיניץ, הוא בלתי נתפס מבחינתם. "ובכל יום שעובר מוסיפים 750 שקל לקנס", אומר לי אבי המשפחה ומחייך, "השתגעו". אני מעיר על כך שהוא מחייך ושואל אותו אם הוא מצליח לישון בלילה. "לא ביום ולא בלילה. אין רגע שאני לא חושב על זה".
ארז קמיניץ, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, הוביל לפני שלוש שנים את שינוי חוק התכנון והבניה. המהלך נולד אחרי שממשלת נתניהו החליטה בסוף שנת 2015 להקצות 15 מיליארד שקל לתכנית חומש "לפיתוח כלכלי באוכלוסיית המיעוטים שנועדה לתת מענה (חלקי ביותר) לעשורים של אפליה. חלק ממפלגות הקואליציה לא אהבו את הקצאת התקציב לטובת האוכלוסייה הערבית. כמהלך נגדי הוחלט בממשלה לשנות את חוק התכנון והבניה על מנת להגביר את הריסות הבתים בישובים הערבים. "חוק קמיניץ" מגביל את היכולת של בית המשפט להתערב במקרים של בניה ללא היתר ולהגן על משפחות מפני הריסת ביתן. בנוסף, החוק משית קנסות עתק על מי שבונים או מתגוררים בבית ללא היתר בניה.
אב המשפחה מלא חרדה מהאיום על הבית ומהסנקציות שיוטלו עליו בגלל שאינו יכול לשלם את הקנס. הוא מבקש שנגיד לו מה כתוב בצו שהפקח השאיר. אנחנו קוראים ואז מתברר שאם לא יבצע את ההריסה תוך שלושים יום הקנס יוכפל. לא 200,000 אלא 400,000 שקלים. ובכל יום נוסף שעובר הקנס יגדל ב- 750 שקלים. מבחינתו אין הבדל: 200,000 ש"ח זה סכום דמיוני לא פחות מאשר כפליים הסכום. "אין לנו לאן ללכת. איפה הם רוצים שנגור?"
הריסות במקום תוכנית מתאר
יישומו המלא של "חוק קמיניץ" החל בשנת 2019 והשלכותיו קשות ביותר. כך למשל, במהלך השנה שחלפה במזרח ירושלים, בהיעדר נתיב משפטי יעיל ומפחד הקנסות הגבוהים, ארבעים משפחות הרסו בעצמן את הבית שלהן. מדובר בגידול של פי שלושה בהריסות העצמיות בהשוואה לשנים הקודמות. החוק הדרקוני הזה נוצר במכוון על מנת לפגוע באוכלוסייה הערבית שרבים בה נאלצים לבנות ללא היתר בניה בשל מדיניות מכוונת של הממשלה שאינה מאשרת תכניות מתאר בישובים הערביים.
חוק קמיניץ מופעל במזרח ירושלים נגד אוכלוסייה שכלל אין לה את האפשרות לבחור לכנסת. תושבי מזרח ירושלים מודרים מהשפעה על הליכי חקיקה בכלל ועל מדיניות התכנון והבניה בפרט. במהלך שנת 2019 רשויות התכנון קידמו למעלה מ-21,000 יחידות דיור ברחבי ירושלים. פחות מ-8% מהן נמצאות בשכונות הפלסטיניות, זאת בשעה שהאוכלוסייה הפלסטינית מהווה 38% מתושבי העיר. השילוב בין חנק תכנוני והחמרה של הענישה נגד בניה ללא היתר הפך את 2019 לאחת השנים הגרועות ביותר מבחינת הריסות בתים במזרח ירושלים.
כעת חוק קמיניץ הגיע גם אל ולאג'ה. הפעלתו בכפר היא אכזרית במיוחד, שכן המדינה מעולם לא הכינה בו תכנית מתאר. כשהתושבים הכינו תכנית מתאר ביזמתם – בעזרתו של האדריכל קלוד רוזנקוביץ ז"ל – המדינה סירבה לאשר אותה. ללא תכנית מתאר אין לתושבים שום אפשרות לקבל היתר בניה. ואכן, במתחם של המשפחה שזכתה לכבוד המפוקפק להיות הראשונה בולאג'ה שחוק קמיניץ יופעל נגדה יש עשרה בתים של בני המשפחה המורחבת. המדינה כבר הרסה ארבעה מהם ונגד שניים נוספים עומדים צווי הריסה.
אני שואל את אבי המשפחה מה המשכורת שלו. הוא מספר שהוא עובד כנהג מונית בבית לחם ומרוויח כ-3,000 שקלים בחודש. והנה עוד אירוניה אכזרית: הקנסות הגבוהים בחוק קמיניץ נקבעו לפי מדדים המתאימים לכלכלה הישראלית. החוק חל בולאג'ה מכיוון שהכפר סופח בחלקו לירושלים, ועל כן הוא חל על החלק המסופח. אבל תושבי הכפר לא קיבלו תעודות זהות ישראליות, ולכן בניגוד לשאר תושבי מזרח ירושלים, רובם מנועים מלעבוד בישראל וכושר ההשתכרות שלהם נמוך בהרבה מהממוצע בישראל. בשבילם מדובר בסכומים אסטרונומים. הוא עושה את החישוב בראש: "הגדלת הקנס ב-750 שקל ביום זה יותר מ-20,000 שקל בחודש. המשכורת שלי לא מספיקה אפילו בשביל לשלם להם לשבוע אחד". המצב האבסורדי גורם לו שוב לחייך. יש לו חמישה ילדים, הגדולה בת עשר, וכמה מהם מתרוצצים לידינו בחדר האורחים. "הגדולה מבינה מה קרה?" אני שואל. "חס וחלילה", הוא עונה. הפעם הוא לא מחייך.
אביב טטרסקי הוא חוקר בעמותת עיר עמים
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן