newsletter icon
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חוסר הייצוג של נשים בכנסת מתחיל מהשלטון המקומי

אחרי הבחירות לכנסת ה-23, ישראל ממוקמת במקום 73 בעולם בשיעור הייצוג של נשים בפרלמנט. מחקרים מראים כי המסלול הבולט בדרך לכנסת הוא השלטון המקומי, וגם שם מצב הייצוג הנשי בישראל הוא בכי רע. הדבר משפיע גם על עיצוב החיים בעיר: "יותר נשים זה יותר סוגיות חברתיות על שולחן מקבלי ההחלטות"

מאת:

לצד בשורות משמחות כמו מספר שיא של חמש נשים ערביות בכנסת ה-23, אין מנוס מלהבחין כי ייצוג הנשים בכנסת החדשה הוא בכי רע – עם 30 נשים מתוך 120 חברי כנסת. שיעור הייצוג הזה ממצב את ישראל במיקום 73 הלא מחמיא מבין מדינות העולם.

ולא רק שמגמת העלייה במספר הנשים בפרלמנט נבלמה, מיקומן של הנשים שכן נכנסו לבית הנבחרים נמצא בעיקר בשוליים. בשתי המפלגות הגדולות אין כלל נשים בחמישיה הראשונה ורק שתי נשים בעשירייה הראשונה.

מטעם מפלגות ימינה וישראל ביתנו תכהן אישה אחת בלבד, כאשר איילת שקד מימינה מוגדרת כרביעית בתור לחלוקת תיקים לפי הסכמי המפלגה. הנשים במפלגות העבודה-גשר-מרצ והרשימה המשותפת נמצאות במקומות גבוהים יחסית, אך מסתמן כי לא יהיו מועמדות לתפקידי שרות בממשלה.

מחקר של המכון לדמוקרטיה שנערך ב-2018 ובחן את הרקע של חברי הכנסת גילה כי 39 מחברי הכנסת המכהנים שימשו לפני כן כנבחרי ציבור ברשויות המקומיות, מה שהופך את השלטון המקומי לאפיק הגיוס השכיח ביותר לחברי כנסת.

מתקפת הגנרלים של כחול לבן אמנם שינתה מעט את התמונה, אך גם בכנסת הנוכחית השלטון המקומי הוא המסלול הבולט בדרך למושב בפרלמנט – עם 30 חברי כנסת שכיהנו בעברם כנבחרי ציבור בשלטון המקומי. האם ייצוגן הנמוך של נשים בכנסת קשור לייצוגן החסר ברשויות המקומיות?

ראש עיריית חיפה, ד"ר עינת קליש, אחרי ניצחונה בבחירות המקומיות, ב-31 באוקטובר 2018 (צילום: מאיר וקנין / פלאש90)

"הכניסה של נשים מעולם העיסוק החברתי שינתה גם את עולמות התוכן". ראש עיריית חיפה, ד"ר עינת קליש, אחרי ניצחונה בבחירות המקומיות, ב-31 באוקטובר 2018 (צילום: מאיר וקנין / פלאש90)

הקשר בין ייצוג נשים בפרלמנט לבין ייצוגן ברשויות המקומיות הוא קשר מבוסס, שיש לו עדויות ברחבי העולם. לפי נתוני האיחוד האירופי, בשבע המדינות שבהן יש ייצוג גבוה של נשים בפרלמנט (שבדיה, פינלנד, ספרד, בלגיה, נורבגיה, פורטוגל וצפון מקדוניה – ממוצע של 42.9%) ניתן למצוא ייצוג גבוה של נשים גם בשלטון המקומי (ממוצע של 36.4%).

ברמה העקרונית, הקשר הזה הוא כמעט מובן מאליו. ההתמודדות למועצות העירוניות מאפשרת לרכוש ניסיון בניהול בחירות פנימיות במנגנון המפלגתי ובמערכות בחירות בהיקף קטן, כמו גם בביסוס מעמד בתוך המפלגה והכהונה בפועל כוללת בתוכה מיומנויות הכרחיות לחבר כנסת, ובהן קביעת תקנות, הגשת שאילתות, עבודה בוועדות שונות וטיפול בפניות ציבור.

המאמצים להגדלת הייצוג נשאו פירות דלים

מצב ייצוג הנשים ברשויות המקומיות בישראל אינו מזהיר. נכון לתוצאות הבחירות ב-2018, נשים מהוות 16.2% מחברי הרשויות המקומיות; מתוך 196 רשויות מקומיות בישראל, ב-37% (72 רשויות) אין כלל ייצוג נשי במועצה; ב-40% (79 רשויות) יש פחות מ-30% נשים; ורק בשלוש רשויות יש ייצוג של מעל 50%. שיעורי ייצוג הנשים נמצאים בהלימה לאשכול הסוציו-אקונומי של היישוב, וככל שהיישובים מבוססים יותר כך ניתן למצוא יותר נשים במועצה.

בניסיון לשפר את הייצוג במועצות המקומיות נחקק ב-2014 תיקון 12 לחוק מימון בחירות, הקובע כי סיעה או רשימה שלפחות שליש מבין חברי המועצה שמכהנים מטעמה הן נשים יזכו לתוספת מימון של 15%. אולם המערכת המוניציפלית הישראלית, שבה יש בחירה ישירה לראשות העיריה, מאופיינת בסיעות רבות במועצת העיר. בהינתן ריבוי סיעות יחיד וגודל סיעה ממוצע של 1.8, השינוי שחקיקה כזאת יכולה לחולל מוגבל מאוד.

חקיקה אפקטיבית יותר להגדלת הייצוג, שגם הובילה לגידול משמעותי בפועל, היא חקיקה הדורשת מכסות ייצוג בפועל לנשים במועצות הנהוגה, לדוגמה, בבלגיה, ספרד וגם ברשות הפלסטינית.

יו"ר כחול לבן, בני גנץ, וחברות הכנסת יעל גרמן (לשעבר ראש עיריית הרצליה) ומיקי חיימוביץ' (לשעבר אשת תקשורת), באירוע בחירות ב-17 במרץ 2019 (צילום: פלאש90)

קשר מבוסס בין ייצוג ברשויות לייצוג בפרלמנט. יו"ר כחול לבן, בני גנץ, וחברות הכנסת יעל גרמן (לשעבר ראש עיריית הרצליה) ומיקי חיימוביץ' (לשעבר אשת תקשורת), באירוע בחירות ב-17 במרץ 2019 (צילום: פלאש90)

לצד החקיקה פעלו בבחירות המוניציפליות ב-2018 כמה יוזמות חברתיות שנועדו לעודד התמודדות של נשים במועצות המקומיות. כשנה וחצי לפני הבחירות הקימו כמה ארגוני נשים את קואליציית "מקומיות 2018", וארבעה וחצי חודשים לפני הבחירות השיקה גם הרשות לקידום מעמד האישה קמפיין בשם "תתמודדי". הארגונים "נבחרות" וקואליציית "כוחך בקולך" ניהלו קמפיינים מקבילים במגזרים החרדי והערבי.

המאמצים הרבים נשאו פירות דלים, והשיפור בייצוג הנשי במועצות היה פחות מ-3% מהבחירות הקודמות.

"האווירה שונה כשיש אישה בחדר"

ייצוג של נשים במועצות המקומיות אינו חשוב רק כמסלול לבית הנבחרים, אלא גם כחלק מעיצוב החיים העירוניים. החלטות רבות המשפיעות באופן ישיר על חייהן של נשים מתקבלות בישיבות המועצה – והן מתקבלות בהיעדרן או בייצוג חסר שלהן.

נעמה לזימי, המכהנת כחברת מועצת העיר חיפה ויו"ר הועדה לשוויון מגדרי בעיר, טוענת כי ייצוג מגדרי צריך להיות ברור מאליו. "אנחנו יותר מ-51% מהאוכלוסייה, אנחנו רוב, מגיע לנו ייצוג. אבל אם נצלול פנימה נראה שאנחנו רוב עם תת ייצוג ותת תקצוב – החל מחלוקת תקציבי הספורט ועד לבחינת נראות המרחב הציבורי וסוגיות של ביטחון אישי, מענה לנערות וחינוך מגדרי.

נעמה לזימי

חברת מועצת העיר חיפה, נעמה לזימי

"בנוסף, מהתבוננות שלי, שמגובה גם במחקרים, ניכר שנשים שמות דגש משמעותי ומובחן על סוגיות של רווחה, חינוך, בריאות הציבור ועוולות חברתיות, וגם מגיעות מעולמות התוכן הללו. נשים נכנסות לסוגיות עמוקות יותר, ולא רק רוחביות, הן הרבה פעמים יודעות להשלים תמונה של מאקרו במיקרו שלא פחות חשוב ולאתר מכשולים, נקודות עיוורון ומורכבויות שלא תמיד גברים, ובטח גברים הגמוניים, ערים אליהם".

גם רותם כהן-כחלון, המכהנת כחברת מועצה יחידה בעירית רמלה, מציינת את ההבדל בנקודת המבט: "פרקטית, זווית הראייה של נשים היא שונה. כשעולים נושאים קריטיים כמו תקציב החינוך, הבריאות, תחבורה ציבורית, תשתיות, אישה שמה לב לפרטים שגבר לא שם לב אליהם, כמו מדרכות נגישות לעגלות, תאורה, חופשים לקייטנות, אוכל בצהרונים.

"נשים פונות אלי כאישה במועצה בנושאים שקשורים לחינוך, לגיל הרך ולבריאות. הן לא פונות לגברים במועצה בנושאים האלה, אולי כדי לא להיראות 'מתלוננות', אתי הן מרגישות בנוח – את מבינה על מה אנחנו מדברות".

לדברי כהן-כחלון, "זה בכל דבר, בכל דיון, זווית הראייה הזאת. כל שורה בתקציב. ועדת יקיר העיר, למשל, הם לא חשבו בכלל שצריכה להיות אישה בין הזוכים, בחרו אוטומטית בשלושה גברים, עד שאמרתי – אין מצב, ובאמת בחרו אישה ואמרו – לא שמנו לב. תקצוב הספורט – אני מבקשת לדעת כמה תוקצב לספורט גברי וכמה לספורט נשי. אירועים חרדיים – אני רוצה לוודא שהמחיצה לא נותנת מרחב גדול יותר לגברים מלנשים, הרי הילדים עם הנשים. רחובות – השנה בחרו לרחובות רק שמות של גברים, אני פועלת בנושא. זה באמת מקרין על הכל".

בניגוד לעירית רמלה, בעירית חיפה, שם גם ראש העירייה היא אישה, מכהנות 9 חברות מועצה. גם שם ניתן להבחין בהבדל עקב השיפור בייצוג. לדברי לזימי, "הקדנציה הקודמת בחיפה הורכבה מהרבה יותר אנשי נדל"ן גברים. היציאה שלהם והכניסה של נשים מעולם העיסוק החברתי שינתה לא רק את הייצוג, אלא גם את עולמות התוכן שהמועצה עוסקת בהם".

לדבריה, "אני יכולה למנות את הנושאים שבהם אני עוסקת מאז כניסתי לתפקיד – זכויות עובדים, חינוך מגדרי שוויוני, גיוון, תאגידי המים, חינוך לא פורמלי, חינוך לגיל הרך, חלוקת התקציב לאוכלוסיות מודרות. יש סוגיות שהרבה מהקולגות הגברים לצדי מרימים גבה לגבי העיסוק שלי בהן, הן בגלל זלזול בבחירת הנושא שנראה להם תלוש, כמו ייצוג נשים באירועים ועובדי קבלן, והן בגלל המשקל הרב שאני נותנת לנושאים האלה, שבכלל לא נתפס בעיניהם כחכם או הגיוני".

כהן-כחלון מוסיפה: "האווירה שונה כשיש אישה בחדר. זה תקף גם לגבי האווירה במועצה, בוועדות ובדיונים. אני נכנסת לדיונים הרבה פעמים ורואה שהגברים בחדר מתיישרים, אומרים 'יאללה, חלאס עם השטויות'. בקבוצת הווטסאפ של המועצה היו הרבה בדיחות לא ראויות, אמרתי להם להפסיק וזה נפסק".

רותם כהן-כחלון

חברת מועצת העיר רמלה, רותם כהן-כחלון

לזימי טוענת כי "יותר נשים זה יותר סוגיות חברתיות על שולחן מקבלי ההחלטות. ויותר מכך, זה מקרין גם על הגברים. כשזאת לא אישה אחת תלושה אלא קבוצה של נשים שמביאות מטען חברתי, הגברים נאלצים 'ליישר קו'.

"חשוב לי לומר שאנחנו לא ממוסגרות בהכרח לנושאים האלה. חשוב לי מאוד להיות מעורבת בהתחדשות העירונית, בהתפתחות היזמית, ובסוגיות שקשורות לצמיחה כלכלית. אני עוסקת בסוגיות שאני עוסקת בהן לא רק מתוך ערכים, חמלה או חיבור, אלא מתוך אידאולוגיה ותפיסת עולם שזאת מדיניות נכונה ואפקטיבית יותר.

"שכונה מוארת ובטוחה היא כלי אדיר להתחדשות עירונית ולשיפור תנאי החיים של התושבים הוותיקים והחדשים כאחד. שום שיווק בעולם לא ינצח את היעדר תחושת הביטחון האישי.

"כיו"ר הוועדה לשוויון מגדרי אני מלווה את התוכנית 'עיר לכולן – חיפה', שמתוקצבת על ידי שגרירות ארה"ב ומנוהלת על ידי ארגון איתך-מעכי לצד הרשות ושותפות מהחברה האזרחית. דרך התוכנית, המחקר, היישום והמסקנות, ניכר כי עיר שרואה ג'נדר מיינסטרימינג כמדיניות היא עיר שתהיה הגונה ושוויונית יותר לכולם, לא רק לנשים.

"כל החוליות בחברה הכרחיות למימוש חזון עירוני הוליסטי. גישה המבוססת על מדדים שמנותקים משכבות שלמות ואינם משפרים את מצבן כלל היא פיקציה מבחינתי, ותמיד תקרוס בשלב זה או אחר".

רחלי סעיד היא כותבת, עורכת, מתרגמת ואקטיביסטית

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
חוק העתיקות הפלסטיני מתייחס לכל התקופות, ללא אפליה של דת או תרבות. מסגד נבי עכאשה במערב ירושלים שהוסב ל"קבר בנימין". (צילום: רפי גרינברג)

חוק העתיקות הפלסטיני מתייחס לכל התקופות, ללא אפליה של דת או תרבות. מסגד נבי עכאשה במערב ירושלים שהוסב ל"קבר בנימין". (צילום: רפי גרינברג)

ואולי צריך להחיל את חוק העתיקות הפלסטיני על ישראל?

בימין טוענים שלפלסטינים אין קשר לממצאים היהודיים בגדה המערבית, ולכן צריך להעביר את האחריות לארכיאולוגיה שם לידי ישראל. אבל ליותר מ-90% מהאתרים בישראל אין קשר להיסטוריה יהודית, אז אולי שהפלסטינים ידאגו להם?

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf