ואולי צריך להחיל את חוק העתיקות הפלסטיני על ישראל?

חוק העתיקות הפלסטיני מתייחס לכל התקופות, ללא אפליה של דת או תרבות. מסגד נבי עכאשה במערב ירושלים שהוסב ל"קבר בנימין". (צילום: רפי גרינברג)

לאחרונה עלתה על שולחנה של ועדת החינוך של הכנסת הצעה להרחבת סמכותה של רשות העתיקות של ישראל בשטחי פלסטין (יהודה ושומרון), הנמצאים בשליטה צבאית ישראלית. בדברי ההסבר להצעת החוק של ח"כ עמית הלוי מהליכוד נאמר, כי "אין עוררין על כך שאזורים אלו רוויי היסטוריה יהודית, וממילא לממצאים אלו אין כל זיקה היסטורית או אחרת לרשות הפלסטינית. לפיכך, לדיון על המעמד המדיני של אזורי יהודה ושומרון, אין רלוונטיות לאחריות של ישראל על הממצאים הארכיאולוגיים השייכים לעמה, ומכאן הצעת החוק הזו – שנועדה להחיל את סמכותה של רשות העתיקות גם על אזורים אלו".

>> למנכ"ל רשות העתיקות יש חברים בממשלה. לארכיאולוגיה – אין

לא במקרה מזכירים דבריו של חבר הכנסת המתנחל, בן הציונות הדתית, את אמרתו של רב החובל הצרפתי ריימונד דה ורנינאק סן מור, כאשר הוביל אובליסק מצרי לגדות נהר הסיין בפריז ב-1833: "כל העתיקות הן של אירופה בדין, כי רק היא יודעת להעריכן"; שכן שפת הקולוניאליזם דומה בכל מקום.

לא נדרשת תבונה יתרה כדי להדוף את הטענה של חבר הכנסת ושל עמיתיו, שאישרו את הצעת החוק בקריאה טרומית. מדינת הלאום המודרנית, באשר היא, אינה ישות אחידה ואין לה היסטוריה אחידה: בכל מדינה בעולם נוכל למצוא אוצרות תרבות ועתיקות השייכות לדתות, קבוצות אתניות ואף לאומים שונים, ואם ניתן לכל מי שרואה את עצמו יורש לאוצרות אלה גם דריסת רגל חוקית בכל ארץ שבה יש שרידים של עמו, הרי שתשרור אנדרלמוסיה מוחלטת ולא תתקיים ריבונות כלל. כך היה, למעשה, בשלהי ימי האימפריה העות'מאנית, כאשר ארצות המערב השיגו "ויתורים", שיצרו מוסדות ומתחמים אקס-טריטוריאליים בתוך שטחי האימפריה.

עם זאת, ורק לצורך הדיון כאן, הבה נקבל את העיקרון של ח"כ הלוי, לפיו לפלסטינים אין זיקה לעתיקות היהודים, ומכאן נגזר כי עתיקות אלה יופקעו מידיהם. על פי עיקרון זה, נקבע גם קביעה נוספת: ליהודים אין זיקה לעתיקות האסלאם והנצרות, ובוודאי לא לעתיקות הקדומות להיווצרות העם היהודי – דהיינו, עתיקות כנען והתקופות הפרהיסטוריות.

העתיקות שייכות לאירופה כי רק היא יודעת להעריך אותן. האובליסק שהובא ממצרים לכיכר הקונקורד בפאריז (צילום: אליוט בראון CC BY 2.0)

במחקר שערכתי על עתיקות יהודה ושומרון בשנת 2007 (בשיתוף עם ד"ר עדי קינן), מצאנו כי מתוך 400 אתרים שבהם חפרו אנשי קצין המטה הישראלי לארכיאולוגיה, רק ל-36 אתרים היתה זיקה יהודית או מקראית. כלומר, יותר מ- 90% מאתרי העתיקות בשטח המזוהה ביותר עם ההתנחלות הישראלית הם חסרי זיקה ליהודים. בתוך שטח מדינת ישראל, יש להניח, מספר האתרים בעלי זיקה יהודית קטן אף יותר, שכן יש  בה שטחים רחבים שלא היתה בהם התיישבות יהודית לפני המאה ה-20.

אם כך, על פי הגיונם של ח"כ הלוי ועמיתיו, יש להפקיע מרשות העתיקות של ישראל 90% ויותר מאתרי העתיקות בתוך ישראל. למי נעניק את השליטה באתרים אלה? כל מי שעסק בחפירות ארכיאולוגיות בישראל יוכל להעיד, כי כמעט בכל אתר מצויים שרידים של הנוכחות הערבית במאות השנים האחרונות, וזאת בנוסף לאלפי האתרים הקדומים יותר שבהם שרידים אסלאמיים ונוצרים.

חוק העתיקות הפלסטיני משנת 2018 (מס' 11) הוא חוק עדכני ומקיף ביותר, המתייחס לעתיקות מכל התקופות הקדומות וגם לנופי תרבות עתיקים עד לשנת 1917, ומעניק הגנות נרחבות למורשת הבנויה ללא אפליה על בסיס דת או תרבות. נראה, אפוא, כי ההגינות מחייבת את החלת חוק העתיקות הפלסטיני – וסמכות אגף העתיקות הפלסטיני – על עתיקות ישראל כולן (למעט אלה היהודיות כמובן), וכך הצדק ייראה וגם ייעשה.

כל זה נאמר, כמובן, על דרך המשל. הרשות הפלסטינית מנועה מלטפל אפילו בעתיקות שבשטחה, וברור כי הצעת החוק של הלוי וחבריו אינה מכוונת כלל להגן על עתיקות, אלא לקדם את תכנית הימין לספח ולטהר את הארץ מכל מה שאינו יהודי. אבל אם, על הדרך, הם יוכלו גם להכתים את כל הארכיאולוגיה הישראלית בלאומנות קרתנית ולשעבדה לצרכיהם – הרי שזה רווח נקי מבחינתם. השאלה עכשיו היא מה יעשו הארכיאולוגים הישראליים? האם ימשיכו בשיתוף פעולה עם הימין הדתי-לאומי, תוך מחאה רפה על כך שנחשף החלק המושתק בפרקטיקה שלהם, או שמא יתעשתו ויעמדו על כך כי עתיקות הארץ הן מורשת משותפת לכל תושביה?

פרופ' רפי גרינברג (אוניברסיטת תל אביב) הוא ארכיאולוג ויו"ר הועד המנהל של ארגון עמק שווה