ואולי מי שמנהל את כלכלת ישראל זו בעצם תרנגולת כרותת ראש?

בצל המלחמה והאיומים הביטחוניים, תשומת הלב לא ממש מופנית לכלכלה. ובאמת, כמה כוח כבר יש לדיווחים המדכדכים על ירידה בתמ"ג לנפש, ירידה בדירוג האשראי, זינוק ביוקר המחיה, אזהרות גורמי המקצוע והקטטות סביב התקציב? אך מדי פעם נראה שהמציאות מתמזגת עם תקופות אחרות. כך, ידיעה על קריסתה של רשת הרפואה האסתטית אמריקן לייזר החזירה אותי לפרק הראשון של הסדרה סאות' פארק שעסק במשבר 2008.

בפרק, שנקרא "מרגריטה וויל", סטן הקטן יוצא למסע שמטרתו לקבל זיכוי כספי על מכשיר בלנדר להכנת מרגריטות. כשסטן מגיע לחנות המוכר מסביר לו שלצערו אין אפשרות להחזיר את המוצר. תוכנית התשלומים שבה נרכש מכשיר ה"מרגריטה וויל" למעשה ממומנת על ידי חברה למימון חוץ בנקאי שלקחה את הכסף שלו, יחד עם כספים של רוכשים נוספים, והלוותה אותו לאחרים.

בישראל של 2024, לקוחות מאוכזבים של רשת הטיפולים להסרת שיער אמריקן לייזר מוצאים עצמם במצב דומה לזה של סטן. לפני שקרסה, הציעה אמריקן לייזר לחלק מלקוחותיה תוכנית תשלומים מפתה, שאינה תופסת מסגרת אשראי ואינה כרוכה בריבית, עד לסכום של 20 אלף שקל. תוכנית תשלומים זו התבססה למעשה על הלוואה מגופים חוץ בנקאיים, ביניהם חברת בלנדר. הלקוחות חתמו על ההלוואה כשרכשו את הטיפולים ישירות מאמריקן לייזר, ולפי כתבתם של גלי וינרב וניצן שפיר ב"גלובס", ייתכן שחלק מהלקוחות כלל לא הבינו שמדובר בהלוואה. כשהחברה קרסה, הלקוחות נשארו ללא טיפולים וללא החזר כספי, שכן כספם הועבר לבלנדר, שממנה נטלו, כאמור, הלוואה.

העובדה שחברה בקשיי נזילות מסבסדת ללקוחותיה את הריבית המשולמת בהלוואה לצד שלישי מזכירה את "הלוואות הקבלן", שזוכות לסיקור משמעותית רחב יותר מזה של הלוואות צרכניות. הלוואות אלה הן למעשה משכנתאות, שבהן הרוכשים משלמים 7%-20% בעת רכישת הדירה ואת שאר הסכום במועד האכלוס, כשאת הריבית על המשכנתא עד האכלוס משלם הקבלן.

זוהי למעשה דרך יעילה להמשיך לקיים שוק שמתבסס על רכישות גדולות, גם כשללקוחות אין מספיק כסף לבצע את העסקה. המוכר – קבלן או רשת לטיפולי הסרת שיער – נכנס לעסקי ההלוואות. ומבחינת הלקוחות, מדובר בתנאי מימון נוחים בדרך כלל – עד שמשהו משתבש.

במקרה של "הלוואות קבלן", בנק ישראל כבר הפגין חשש משיבושים אפשריים, כשהוציא בתחילת החודש הנחיות חדשות לבנקים לגבי הערכת כושר ההחזר של הלווה, ודרישה לגילוי נאות שישקף את גובה ההחזר המלא של ההלוואה. אף שדווח על קיומן של הנחיות אלה, לא ממש ברור מה יש בהן. הבנק לא פרסם מסמך רשמי וברור לציבור, וניתן רק ללמוד על עצם קיומן מפרסומים קצרים ומעורפלים בתקשורת.

הדבר מעורר תהיות. אם אפילו בתחום כמו משכנתאות לנדל"ן, שהאוצר סוקר בפירוט ושנמצא תחת הפיקוח הישיר של בנק ישראל, התמונה המוצגת לציבור מעורפלת, סביר להניח שהמקרה של אמריקן לייזר הוא רק קצה הקרחון. כמה עוד חברות, חנויות רהיטים, מרפאות, חברות שיפוצים ועוד, מציעות לנו תוכניות תשלומים מפתות בריבית מסובסדת, שלמעשה מחביאות בתוכן הלוואה לגוף חוץ בנקאי?

הרשת מלאה בפרסומים של חברות לנכיון צ'קים שמציעות הצעות חלומיות לכל עסק: הלקוחות יכולים לרכוש רכישות גדולות בצ'קים דחויים או בהוראת קבע, והחברה רוכשת את התשלומים הדחויים מהעסק שמקבל את התשלום בבת אחת. אלא שבמקרה של אי אספקת המוצר, הלקוחות לא יכולים להפסיק את התשלום בלי להיות חשופים להליכי הוצאה לפועל.

כמה מהעסקים שמשתמשים בשירותים האלה נמצאים בקשיי נזילות? כמה עוד לקוחות עלולים למצוא את עצמם ללא המוצר וללא הכסף? והאם חברות המימון החוץ בנקאי עצמן יציבות מספיק כדי להחזיק עסקים קטנים ובינוניים, שחלקם פיתחו בהן תלות, מעל המים?

הגוף היחיד שאמור לענות על השאלה הזאת, רשות ניירות ערך המפקחת עליהן, לא מספק בשורות טובות. בדיקה שערכה רשות ניירות ערך לאחרונה מצאה כשלים באופן חישוב ההפרשות להפסדי אשראי של חלק מחברות האשראי החוץ בנקאי (הפרשות להפסדי אשראי הן כספים שהחברה מעמידה ככרית ביטחון כנגד חובות שלא מוחזרים לה). רוי שיינמן דיווח ב"ביזפורטל" כי בבדיקה נמצא שחלק מהחברות מתבססות על "הערכה סובייקטיבית של יכולת הגבייה מהחייב או המושך, שכל בסיסה הוא חוות דעת של הנהלת החברה, ללא בדיקה מעמיקה של אמצעים זמינים לשירות החוב", ושבמקרים רבים "חובות לא נפרעו במועד המקורי, אלא הועמדו מחדש לפירעון במועד עתידי (פרקטיקה שנקראת 'גלגול חובות')".

גם כשחברה חוץ בנקאית כושלת, לא ברורות המגבלות המוטלות עליה. חוסכי טריא, למשל, עדיין מחכים לכספם לאחר שהחברה נתקלה בבעיות נזילות. רשות ניירות ערך הודיעה בעבר שהיא מסתייגת מהטיפול החשבונאי של טריא, אך זה לא מפריע למייסד החברה, אייל אלחיאני, לקבל את תפקיד המנכ"ל של חברה חוץ בנקאית חדשה למתן משכנתאות, על בסיס המערכת הטכנולוגית של טריא.

ב"אייס" כתבו על הנושא כי "לחברת טריא ניסיון של יותר מ-10 שנים בהענקת אשראי צרכני בפיזור גבוה באמצעות המערכת, לצד תשתית ומסד נתונים שמותאם לדירוג ואיגוח". ואולי דרך הביטויים האלה: "אשראי צרכני בפיזור גבוה", "דירוג" ו"איגוח", אנחנו יכולים לקבל הצצה לעתיד, ולאופן שבו המציאות הישראלית עשויה להתמזג לחלוטין עם פרק בסדרה סאות' פארק, ששודר לפני חמש עשרה שנה.

בהמשך הפרק, אחרי שסטן עוזב את החנות, הוא לומד על תהליך האיגוח. סוחר בוול סטריט מגלה לו שכספי רכישת הבלנדר שלו אוגחו ביחד עם עשרות אלפי הלוואות צרכניות לניירות ערך שנמכרו לבנקים. הבנקים עמדו בפני קריסה וחולצו על ידי המדינה, ובסופו של דבר ערכו של מכשיר הבלנדר, ה"מרגריטה וויל", נאמד ב-90 טריליון דולר. את הערך קבעה תרנגולת כרותת ראש שמקפצת על רולטה, שלמעשה, לפי הפרק, היא זו שמכריעה בהחלטות החשובות ביותר שמתקבלות בכלכלה האמריקאית.

סטן, כמובן, לא קיבל 90 טריליון דולר תמורת ה"מרגריטה וויל", שבר את הבלנדר על גבי הרולטה וחזר לביתו בידיים ריקות. ישראל נמצאת רק בתחילתו של תהליך האיגוח של אשראי חוץ בנקאי לא מפוקח. אבל מי יודע? אולי גם כאן ההחלטות מתקבלות על ידי תרנגולת כרותת ראש.