טיול בוואדי קלט: אי אפשר לברוח מפוליטיקה בפלסטין
עבור מרבית הפלסטינים בגדה המערבית המראה של קבוצת מטיילים הוא תופעה נדירה ומוזרה. בשטח מתנהלת מלחמת סימוני שבילים בין ישראלים לפלסטינים, וגם אם רוצים, לא ניתן לטייל בלי להתקל בהתנחלויות מגודרות, מחסומים וחיילים. העיתונאית הגרמניה אנג'לה גרובר יצאה למסע בוואדי קלט
כותבת אורחת: אנג׳לה גרובר
שני בחורים פלסטינים צעירים חולפים על פנינו. נראה שקבוצת ההליכה שלנו לא מעניינת אותם כלל, אם כי ההבעות על פניהם מסגירות בלבול או מבוכה מסוימת. המסלול שלנו חוצה שביל קטן ומאובק בוואדי קלט שבעמק הירדן. באותה פתאומיות בה הופיעו, השניים נעלמים בכיוון הנגדי.
מטיילים הם מחזה די נדיר בגדה המערבית. "טיול רגלי בטבע בשביל הכיף זה לא דבר שהרבה פלסטינים נוטים לעשות", מסביר המדריך שלנו, סוהיל חיג'אזי. עד כדי כך נדיר הדבר, שמטיילים שמבקשים הכוונה מפלסטינים המתגוררים באזור יופתעו כאשר התשובה המנומסת תציע להם לקחת מונית למחוז חפצם.
מלחמת סימוני השבילים
ובעוד שטיול רגלי נראה לרובנו כמו פעילות א-פוליטית, בגדה המערבית בדרך זו או אחרת הפוליטיקה תמיד קשורה. הטריטוריה ההררית הקטנה הזו, אחרי הכל, מותוות מטלאים של גבולות נראים ולא-נראים לעין, המפוזרים בין נקודות בידוק צה"ליות, התנחלויות מגודרות ואזורים צבאיים סגורים. ישנם מעט מאוד שבילים מסומנים להולכי רגל והגאוגרפיה הפוליטית של האזור הופכת את העניין למסובך אף יותר.
כל ניסיון להרחיב את רשת שבילי הטיולים בגדה המערבית הופך לנקודת עימות: כאשר הפלסטינים סימנו לאחרונה שביל שחופף בחלק קטן לשביל ישראלי קיים, הסימון לא שרד זמן רב. לילה אחד הסימונים הפלסטינים בצבעי לבן-ירוק-לבן, שנצבעו על אבנים לאורך השביל, נחצבו מהאבנים ביד נעלמה; המשחיתים האלמונים השאירו את הסימונים הישראלים במקומם.
אחד ממסלולי הטיול המועדפים על חיג'אזי עובר דרך ואדי קלט, גיא צר וצחיח מזרחית לירושלים. מסלול ההליכה מתפתל לאורך 15 ק״מ לצד אמת מים מהתקופה הרומאית. מדרון תלול ומסולע מתנשא מעלינו בעוד אנחנו חולפים על פני נאות מדבר קטן, גמלים הנחים על החול ובתים פשוטים של הבדואים באזור. החלונות בקירות הבטון הלא מטויחים נטולי-זכוכית, ומעניקים לבתים מראה לא גמור. בהצצה חטופה באחד מהם יכולתי להבחין בחדר חשוך וכמעט ריק עם מזרון בפינה אחת ושולחן עץ קטן באמצע החדר.
> ירדה מהפסים: מסע בזמן על מסילת רכבת פלסטין הנעלמת
כמו ברוב המקומות במזרח התיכון, טיול רגלי דרך ואדי קלט אורג יחדיו נופים עוצרי נשימה, היסטוריה רב-שכבתית וסיפורים מספרי הקודש. לפי הברית החדשה ישו נהג לטייל בעמק שבתוך העמק הזה, וזה גם אמור להיות המקום בו התרחש הסיפור בבסיס משל השומרוני הטוב.
"יאללה", צועק חיג'אזי, ומסמן לנו להמשיך הלאה אחרי כמה דקות מנוחה יקרות מפז בצלו של עץ קוצני. המדרונות לשמאלנו מכוסים במוך ירוק מגשמי החורף האחרונים. השמש תייבש אותם בקרוב, ותשאיר מאחור רק אבן וקרקע בצבע חום-אדמדם. מסלול ההליכה שלנו לא מוביל אותנו דרך החלק העמוק של הוואדי, אלא מתנשא כ-50 מטר מעליו.
בקעת הירדן – המורכבת משילוב מוזר של מדבר צחיח, ואדיות פוריות עם ערוצים של מי-גשמים, אדמות מרעה מסורתיות והתנחלויות פה ושם – יכולה לפעמים לבעור בחום בלתי נסבל. אך בתקופה זו של השנה הטמפרטורות עדיין נעימות למדי, ואני אסירת תודה על כך. למרות שהפרשי הגבהים בין הנקודות השונות בטיול שלנו אינם גדולים, ברגע שמתחילים לטפס מזג האוויר מתחמם.
> הולך בתלם: לפרק ולהרכיב מחדש את אתרי התיירות המפורסמים בארץ הקודש
הכל פוליטי
"אני מאוד אוהב לטייל, להסתובב ולחקור את המולדת שלי רגלית", אומר חיג'אזי, בן ה-63 מרמאללה. הוא גבר גבוה ומשקפיים כהים מגנים על עיניו מפני השמש המסנוורת. "התחלתי להדריך טיולים ב-2012, אבל במשך עשרות שנים הייתי מטייל באזור בעצמי. עבר כל כך הרבה זמן שאני אפילו לא יכול להיזכר מתי התחלתי ללכת", הוא מוסיף. לעיתים נדירות ביותר פלסטינים אחרים מצטרפים אליו בטיוליו. הלקוחות הטובים ביותר שלו הם זרים שמתגוררים באזור או מבקרים לתקופות זמן ארוכות. תיירים בקושי מגיעים לכאן. "רוב התיירים הולכים למרכזי התיירות בישראל ומקבלים מפות למסלולים שם. הם לא מגיעים לגדה המערבית", אומר חיג'אזי. "וזה מאוד חבל. אפשר לעשות כאן טיולים רבים ויפהפיים. הטבע כאן הוא פראי יותר, לא-נגוע".
חיג'אזי מאמין שטיול רגלי מודרך כמו שלו הוא לא רק דרך טובה להראות לזרים את הגדה המערבית, אלא גם משהו שמסייע לכלכלה המקומית. ביחד עם המגפיים והכובעים שלהם, המטיילים גם מביאים כסף, שמוזרם לקהילה הפלסטינית.
אפילו כמטיילת זרה המתח בין הישראלים לפלסטינים מורגש כאן היטב. לפעמים הפלסטינים טועים לחשוב שמטיילים תמימים הם מתנחלים. לפני מספר חודשים, בתקופת מסיק הזיתים, מצאתי את עצמי בסיטואציה כזאת באזור הגבעות המקיפות את רמאללה. חבורת מוסקים שראתה אותנו צועדים בין עצי הזית, וזיהתה שאנחנו מטיילים לא-פלסטינים, עקבה אחרי צעדינו בדאגה ובקפידה. המתח נשבר רק כאשר חיג'אזי פנה אליהם בערבית, והסביר מה הקבוצה הזו עושה כאן. אני מתארת לעצמי שהם עדיין ראו בטיול הרגלי שלנו תופעה מוזרה, אבל לפחות נרגעו מהידיעה שלא באנו להשתלט אדמותיהם ולהרוס את העצים שלהם.
הסיטואציה בוואדי קלט רגועה יחסית. זה אזור פופולרי בקרב המטיילים המעטים שמגיעים לכאן. המים באזור ניזונים משלושה מעיינות. הרומאים בנו את אמת המים כאן כדי להעביר מים ליריחו, הממוקמת מתחת לוואדי. "הרומאים יצרו כאן דבר מרהיב", אומר חיג'אזי. "המבנה של אמת המים, עם הגשרים והתעלות שעוברות דרך האבנים, הוא בלתי ייאמן ומיוחד במינו".
אבל בגדה המערבית, אפילו מבנה השקיה עתיק שכזה הופך לסוגיה פוליטית. כל פעם שהפלסטינים רוצים לנקות את התעלות או לתקן את הסדקים שנפערים בהן, אומר חיג'אזי, הם חייבים אישור של צה"ל.
אנג'לה גרובר, בת 26, היא עיתונאית גרמניה, בלוגרית, מתמחה במגזין 972+, וזוכת מלגת קרן קואנדט הגרמנית. הפוסט פורסם במקור באנגלית באתר 972+, ותורגם על ידי מיכל מוגרבי.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן