וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ: ראש השנה כחג אוניברסלי
היהדות בת ימינו נוטה להדגיש את ההבדל בין בני השבט היהודי ובין הזר. דווקא ראש השנה הוא חריג על הרקע הזה. לא רק אל בני אברהם מכוונות התפילות אלא אל כלל בני האדם
אֱ-לֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם:
תֵּן שָׁלוֹם בָּאָרֶץ;
תֵּן שָׂבָע בָּעוֹלָם;
תֵּן שָׁלוֹם בַּמַּלְכוּת;
לאדם שלמד קצת תורה קשה לקבוע ש"היהדות" היא כזו ולא אחרת. השנים הארוכות שבהן הדת הזו קיימת והדרך הארוכה ומלאת התהפוכות שעברה, הביאו איתן גישות רבות ועמדות שונות ומשונות בשלל הנושאים שעומדים על סדר היום של האדם והעולם. יחד עם זאת, נדמה שנכון לקבוע שהיהדות, כפי שהתעצבה בימינו, היא דת שנוטה יותר לפרטיקולריות ופחות לאוניברסליות. הדגש הרב על בני השבט היהודי, ההתמקדות בקהילה ובמשפחה וההלכות הרבות המבדילות בין היחס לאחיך לדת ובין הזר, מקלים על קביעה זו.
לפי חז"ל, א' תשרי הוא יום בריאת האדם, והאדם הראשון הוא סמל לאדם הכללי, עוד לפני דתות ולאומים. תפילת תשליך בחוף תל אביב (צילום תומר נויברג / פלאש 90)
יחד עם זאת, ישנם איים של זמנים, מנהגים והלכות שנוטים דווקא יותר לעבר האוניברסליות וראוי להזכירם, דווקא בזמננו זה. אחד מהזמנים האלה הוא החג החל בא' תשרי, ראש השנה. הדרכים ההיסטוריות הפתלתלות בהן עבר "יום התרועה", כפי שהוא נקרא בתורה, עד שהפך ל"ראש השנה" מעניינות ומחכימות, אך כאן נעסוק רק בדרך בה מוכר ונחוג החג כיום ונדלג על הנסיבות ההיסטוריות.
ראש השנה המקראי חל דווקא בחודש ניסן, שהחג שנחוג במחציתו הוא החג הפרטיקולרי ביותר. יציאת מצרים המוזכרת בתורה היא תהליך של הבדלת ישראל מהעמים, דחיית הדת המצרית וכניסתה לעולה של הדת היהודית. את קורבן החג אסור לזר לאכול, והפרשיות העוסקות בפסח מלאות בתזכורות להבדלה ולייחודיות עם ישראל.
ראש השנה החז"לי, החל בא' תשרי, הוא יום אחר לחלוטין. מהכתוב בתורה לא לגמרי ברור מהי מהותו, אך מדרשים מאוחרים יותר עיצבו חג אוניברסלי הרבה יותר. כך, לפי המדרש בויקרא רבה, שבניגוד לרוב המדרשים בספר זה זכה לתהודה רבה, נברא העולם בכ"ה באלול, מה שהופך את א' תשרי, היום השישי לבריאת העולם, ליום בריאת האדם. האדם הראשון הוא סמל יהודי לאדם הכללי, לצלם א-לוהים שנמצא בכל אדם, עוד לפני הדתות, הלאומים והגזעים.
יום בריאת האדם הפך אצל חז"ל ליום המלכת הא-ל שבו עומדים כל בני האדם מולו ונשפטים על מעשיהם. ברובם המוחלט של המקרים, הנמען המקובל של הטקסטים היהודיים הוא הגבר היהודי. בראש השנה הנמענים הם בני האדם כולם "וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן" (מתוך תפילת "ונתנה תוקף" הנאמרת בבתי הכנסת האשכנזיים בראש השנה, על פי מדרש חז"ל בגמרא).
התפילה המרכזית של ראש השנה היא חזרת שליח הציבור של מוסף, בה נאמרות שלוש תפילות מרכזיות הנקראות מלכויות, זיכרונות ושופרות. בעוד תפילות מלכויות ושופרות עוסקות בקשר שבין הא-ל לעם ישראל, תפילת זיכרונות עוסקת בצורך הפשוט והאנושי כל כך להיזכר, ונוגעת לכל המדינות ולכל האנשים:
אַתָּה זוכֵר מַעֲשֵׂה עולָם. וּפוקֵד כָּל יְצוּרֵי קֶדֶם. לְפָנֶיךָ נִגְלוּ כָּל תַּעֲלוּמות וַהֲמון נִסְתָּרות שֶׁמִּבְּרֵאשִׁית. כִּי אֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִסֵּא כְבודֶךָ. וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ. אַתָּה זוכֵר אֶת כָּל הַמִּפְעָל. וְגַם כָּל הַיְצוּר לא נִכְחַד מִמֶּךָּ…
וְעַל הַמְּדִינות בּו יֵאָמֵר. אֵי זו לְחֶרֶב. אֵי זו לְשָׁלום. אֵי זו לְרָעָב. אֵי זו לְשָׂבָע. וּבְרִיּות בּו יִפָּקֵדוּ. לְהַזְכִּירָם לְחַיִּים וְלַמָּוֶת. מִי לא נִפְקַד כְּהַיּום הַזֶּה. כִּי זֵכֶר כָּל הַמַּעֲשִׂים לְפָנֶיךָ בָּא. מַעֲשֵׂה אִישׁ וּפְקֻדָּתו. וַעֲלִילות מִצְעֲדֵי גָבֶר. מַחְשְׁבות אָדָם וְתַחְבּוּלותָיו. וְיִצְרֵי מַעַלְלֵי אִישׁ… כִּי זֵכֶר כָּל הַיְצוּר לְפָנֶיךָ בָּא. וְאַתָּה דורֵשׁ מַעֲשֵׂה כֻלָּם.
מושאי התפילה הם בני נח, כלומר בני האדם כולם, ולא רק בני אברהם:
וְגַם אֶת נחַ בְּאַהֲבָה זָכַרְתָּ וַתִּפְקְדֵהוּ בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. עַל כֵּן זִכְרונו בָּא לְפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ. לְהַרְבּות זַרְעו כְּעַפְרות תֵּבֵל וְצֶאֱצָאָיו כְּחול הַיָּם.
האווירה הזו חלחלה גם לסליחות שנאמרות לפני ראש השנה, ובמיוחד לאלה בנוסח "עדות המזרח", שבהן אפשר למצוא, בין פיוטים רבים העוסקים בקשר המיוחד בין עם ישראל לא-ל, גם את הבקשות הבאות שיכולות להשתמע על בני האדם כולם ומהוות תפילה ובקשה ראויה לשנה הבאה עלינו לטובה:
אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם שִׁית שָׁלום בֵּינֵינו;ּ שִׁית שַׁלְוָה בְּאַרְמְנותֵינוּ:
אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם תֵּן שָׁלום בָּאָרֶץ: תֵּן שָׂבָע בָּעולָם:
אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם תֵּן שָׁלום בַּמַּלְכוּת:
אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם תֵּן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה בְּעִתּו בָּאָרֶץ:
אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם תֵּן זֶרַע לַזּורֵעַ וְלֶחֶם לָאוכֵל:
אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם תֵּן לֶחֶם לְפִי הַטָּף לָשׂבַע:
אביעד הומינר-רוזנבלום הוא חבר ועד מנהל בתנועת עוז ושלום, תנועת שלום יהודית-דתית
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
