באמת צריך להתנגד לטיהור אתני של יהודים מהשטחים
פרויקט ההתנחלויות מבוסס על אי שוויון פושע ואין ספק שצריך להתנגד לו ככזה. אבל קול שמאלי צריך גם להתנגד למחשבה ששטחים שלמים יהיו ריקים מיהודים בהגדרה
כותבת אורחת: מיכל סימונט כורך
בואו נתחיל מהנקודה העיקרית: ביבי צודק. אם אכן המצב הוא שהרשות הפלסטינית, השואפת להיות מדינה באיזשהו חזון רחוק, מתנגדת לכך שיהיו יהודים בשטחה, אז אכן מדובר פה על שאיפות לטוהר אתני, וזה מזעזע, וחבל שהשמאל לא יאמר זאת. מספיק הוא שתק.
לעולם לא אשכח את הרגע בו, במסגרת סיקור ההתנתקות, הלכתי אחרי חיילים בנווה דקלים, אשר חיפשו יהודים בין הבתים. לראות שלא נותר ולו אחד. בצר לי התקשרתי לחבר פלסטיני שמתגורר בגדה המערבית ובדמעות אמרתי לו שאנחנו חייבים לדאוג, שאם נגיע לפינוי התנחלויות באזורו, חייבים שתהיה שם קבוצת יהודים שמתגוררת שם ולא מפונה. קומונה ברמאללה, כמה חבר'ה בכפרים, מה שתרצו, העיקר שהסיפור לא יהיה שמפנים את כל השטח מיהודים. ממתנחלים שמשתמשים במשאבים לטובתם על חשבונם של אחרים באופן לא שוויוני – כן, אבל מיהודים? בבקשה לא.
אני זוכרת שבכיתי, ואני זוכרת שלצערי הוא היחידי שיכולתי לומר לו את זה ולבכות, כי השמאל בחר לשתוק. הוא בחר לראות את הזוועה ולשתוק, כי מסר מורכב היה לו קשה להביע, ואם כבר אריאל שרון מתנתק מי אנחנו שנלין ונאמר את האמת הקשה? את התוצאות אנחנו רואים בשטח. דורות של אנשים שכבר לא יכירו איש את רעהו מעבר לגדר.
כששרון היה נגד התנחלויות, השמאל בחר לשתוק על הפגיעה בבני אדם. מתנחל בגוש קטיף מול חיילת בזמן ההתנתקות, קיץ 2005 (יוסי זמיר / פלאש90)
אז אני לא פלסטינית, ולא יכולה לדבר בשמם, שלא לומר שגם הם, כמונו, לא מקשה אחת, ומורכבים מגוונים רבים. אבל אעז ואומר שכאשר מדברים על כך שלא יישארו התנחלויות, לא מדברים על יהודים, אלא מדברים על העיוות הקיים, בו מצד אחד של כביש 60 תמצאו יישובים מלאי כל טוב, בתים יפים עם גגות רעפים אדומים, מים זורמים, גדר וחיילים שמגנים. מן הצד השני תמצאו אנשים שחיים במערות, במחסור עצום של מים, שמוערמים עליהם קשיים יומיומיים לנצל למחייתם את השפע של האדמה שהם חיים עליה. אי שוויון כזה, הוא זועק לשמיים.
זה נכון, כולנו חוטאים בקבלת האי שוויון. כאשר אנו עוברים ליד קבצן, וכאשר אנחנו קונים אייפד שיוצר בידיים מאוד קטנות אי שם במזרח הרחוק. על כולנו מוטלת המשימה האינסופית והמאוד קשה רוחנית לצמצם אי שוויון ולהצטמצם באורח חיינו. אבל פרויקט ההתנחלויות מטיח את זה בפנים בצורה הכי גסה, הכי קשה. הוא אומר בפירוש – באנו לקחת לכם את המשאבים, בכוח הזרוע, בנשק. אנחנו נחליט איזו סחורה תיכנס אליכם ואיזה לא. פרויקט ההתנחלות מאפשר למישהו להגיע לביתו ברכב ארבע על ארבע ולהביא כל טוב לילדיו כאשר מטר ממנו לאדם אין דבר, וביתו נהרס. כך זה למשל בדרום הר חברון, האזור הבולט ביותר באי שוויון הזועק שבו.
זה המצב המכונן של הסכסוך. המאבק על המשאבים. שלצערנו חופף פעמים רבות לאתניות. אם כי כמו תמיד הגוונים מורכבים יותר. ההתנחלויות שנבנו בעוטף ירושלים, דוגמת רמות, פסגת זאב וגילה, נבנו בשביל קבוצה בעלת הכנסות נמוכות בישראל, לרוב מזרחית, תוך גירושם מנכסיהם שהלכו וצברו תאוצה בימין משה, עין כרם, מוסררה, והעברת הנכסים לאוכלוסייה אשכנזית, והצבתם שוב, כחוד החנית, בקו העימות, משקיפים מבתיהם החדשים והצפופים אל השכונות שסובלות מתת פיתוח, מנציחות הבדלים. כך מעמתים בין שתי קבוצות שנגזלו, על בסיס אתני. מחדדים את הפערים הכלכליים ביניהן.
אני לא מבטלת שייכות וזהות יהודית חלילה, היא צרובה בהיסטוריה המשפחתית שלי, בשפה, במילים "תודה שהחזרת נשמתי" שיוצאות ממני עם בוקר. אבל לא אתן שישתמשו בה כדי לטשטש את המאבק שכן צריך להיות המאבק של כולנו, יהודים וערבים, לשוויון כלכלי חברתי בין כולנו, בלי לתת לאתניות להיות קרדום לחפור בינינו.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
