למה רוב השמאל הישראלי מגלח 19 שנות כיבוש?
בשמאל הישראלי מתעקשים לדבר על הכיבוש של 67', כדי להתעלם מהפשע של 48'. כל עוד השמאל יתכחש לפשעי הנכבה - הפלסטינים יסרבו לא לראות בהם אויבים
אחד המאפיינים השליליים של "השמאל" בישראל הוא ההתייחסות לכיבוש הגדה ורצועת עזה כאל "הכיבוש". חלקו של אותו שמאל אף מטיח האשמות בפלסטינים שטוענים שאין הבדל בין פתח תקווה לאריאל, ובין עמונה לעין חוד, שהם כמו הימין כי "זה מה שהימין הישראלי טוען". מבחינתם של רוב הפלסטינים, הדיבור המוגזם והאורווליאני על "הכיבוש", נועד לטשטש את "הבושה" האמיתית של הישראלים – השלד הקבור עמוק כל כך בארון: הכיבוש הברוטלי והפושע של 48'.
ככה זה, טיהור אתני והפקעות אדמות מסיביות ואז התנחלות עליהן היא אם כל הבושות, גם אם הישראלים מסרבים להכיר בכך בפומבי וגם אם הם מנסים ממש חזק להתעלם ממה שרוב הערבים אומרים. הגדרת הישראלים לכיבוש 67׳ בתור "הכיבוש" נועדה בין היתר כדי לטשטש או למנוע את ההתייחסות אל הנכבה כאל כיבוש. וכך, רובו ככולו של הפסאודו-שמאל הישראלי מורכב למעשה ממכחישי נכבה.
אחד הטיעונים השחוקים ביותר לפשר אי ההתייחסות לפשעי 48' כאל "כיבוש", הוא שהנכבה, "מלחמת העצמאות" בציונית מכובסת אך פתטית, הייתה נחוצה לשם הפרויקט הלאומי של הקמת מדינה לעם היהודי לאחר מלחמת העולם השנייה.
טיעון נוסף, המקושר יותר לימין הישראלי, מנפנף בכך שהפלסטינים סירבו לתכנית החלוקה שהוצעה להם אז. טיעון זה תמיד נשמע לי משולל כל יסוד והיגיון בסיסי, ולכן הוא לא שווה התייחסות. נראה את המנופפים בטיעון אי קבלת תכנית החלוקה מסכימים לחלק את ביתם ואדמתם לאנשים שהגיעו מחו"ל ועוסקים בנישולם, ואז נתייחס לזה.
פרויקט לאומי?
הטיעון בדבר נחיצות הקמת המדינה על חשבון האוכלוסייה הילידית תוך הצדקות והצטדקויות לאומיות בשם הנרדפות של העם הכובש הן פתטיות במקרה הטוב. רבים וטובים כבר דיברו על הניצול הציני שהציונות עושה בזכר נרצחי השואה (כפי שמסרסר בה יאיר לפיד). אלא שלאוזן הפלסטינית, הצטדקויות אלו, בשילוב דיבור מוגזם על "הכיבוש" – נו, זה של 67' – משל זה היה האסון והפצע המדממים היחידים, נשמעים חמור יותר מאשר סתם "פתטיות".
> מבט אחר על השלום: לחזק את הפלסטינים על חשבון ישראל
האמירות הללו נועדות לטשטש את אחריות הישראלים לאירועים המדממים. לשמאלני הציוני יפה הנפש, זה שחושב שערבים ויהודים לא צריכים להיות אויבים, פחות חשוב לשמוע פלסטינים ולהבין עד כמה הטראומה של 48' עדיין חיה ובועטת. עד כמה היא משפיעה, עדיין, אפילו על בני הדור השלישי לנכבה.
זה לא רק מליוני הפליטים מהנכבה הפזורים בתפוצות, רובם בתת תנאים של מחנות, זה גם חוסר ההכרה בעוול הגדול ביותר שאי פעם נעשה לעם הפלסטיני. כשלא מכירים בקטסטרופה של מישהו/י לה את/ה אחראי/ת באופן ישיר, איך את/ה יכולה לצפות ממנו/ה להיות שותף/ה שלך "בשלום" או להאמין לססמאות הדו קיום שלך?
חיים בעבר
וכדי לפטור את הטיעונים של הפלסטינים בדבר אי ההכרה של הפלסטינים בפצע הפעור והמדמם של 48׳, ישראלים רבים מדי מרגישים בנוח להטיף מוסר ולדרוש מפלסטינים "להשתחרר מהעבר". וזה מגיע מהעם הטוען לחזרה לארץ האבות לאחר אלפי שנים, כן? אוי לצביעות חסרת הגבולות.
עניין ההתעלמות ושכחת העבר הוא עוד מאפיין שלילי של "השמאל הציוני". דווקא מחלקו השמאלני של העם שלא מפסיק להשתמש בזכותו התנ"כית לפלסטין, ולא מפסיק להזכיר לעולם את רדיפתו בעבר – תוך שהוא משתמש בזכר השואה כדי להתיר לישראל לעשות הכל, ולתייג את המתנגדים לה כאנטישמים – הייתי מצפה שיבין את ההתעקשות הפלסטינית להיזכר בפשעי העבר. במיוחד כאשר פשעים ועוולות אלו נגרמו לנו מאותו עם נרדף.
הנכבה היא נושא שלעולם לא ייעלם מהשיח הפלסטיני כל עוד אין פתרון למצוקתו של אותו עם, פשוט כי היא עדיין ממשיכה והשלכותיה עדיין מדממות. עדיין מפנים ערבים מבתיהם כדי ליישב ישראלים, ולא רק מעבר לקו הירוק (ראה ערך ייהוד ערים מעורבות, אום אל-חיראן ועוד). את מליוני הפליטים מאדמות 48׳ החיים בעולם, רובם במחנות פליטים בתנאים לא תנאים שחולמים על חזרה לפלסטין, אף ישראלי לא יצליח להעלים.
האמת העצובה היא, שההכרה בנכבה מחייבת הכרה בכיבוש הראשון והפושע של 48׳, ועם זה הישראלים מפחדים להתעמת: אפשר לצעוק ססמאות בעד שלום עד מחר, אבל כל עוד מתעלמים מזכותם של פליטי 48׳ לשוב לאדמתם על חשבונם של מתנחלי עין חוד, למשל, אין כל משמעות לאותן מילים.
רוצים להתייחס לערבים כאל שווים? רוצים להתעקש על כך שאתם מסרבים לראות בהם אויבים? רוצים לאמץ ערכי שמאל אמיתיים? תתחילו לשנן: הכיבוש הוא בן 69, ולא 50. כשיותר ישראלים יתחילו לאמץ את קו המחשבה הזה ויפסיקו להכחיש את הנכבה, אולי אז, יותר ויותר פלסטינים יתחילו לסרב לראות בהם אויבים.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
