השימוש הפוליטי בארכיאולוגיה: מיתממים כל הדרך לסיפוח

הארכיאולוגיה הישראלית מפגרת בעשרות שנים אחרי הקהילה הארכיאולוגית הבינלאומית, שהכירה בכך שחפירה ארכיאולוגית היא פעולה פוליטית מיסודה. מבקר בהרודיון (צילום: יעקב נעמי / פלאש90)

לאחרונה, העולם הארכיאולוגי בישראל סוער בעקבות שני אירועים. הראשון הוא הצעת תיקון לחוק העתיקות, שהגיש ח"כ עמית הלוי (הליכוד), המבקשת להרחיב את סמכויות רשות העתיקות הישראלית לשטחי C. התיקון עבר בקריאה טרומית ביולי, ומאז התקיימו בנושא שני דיונים בוועדת החינוך של הכנסת. האירוע השני הוא הכנס הבינלאומי הראשון לארכיאולוגיה ביהודה ושומרון, אשר, אם במכוון ואם לאו, התקיים במקביל לדיון השני על התיקון לחוק העתיקות.

בשני האירועים הללו בלטה דמותו של בנימין (בני) הר-אבן, מנהל קמ"ט (קצין מטה) ארכיאולוגיה, היחידה הצבאית במנהל האזרחי האחראית על ניהול הארכיאולוגיה בגדה המערבית. התבטאויותיו של הר-אבן ביחס לשני האירועים ממחישות את הבעיות המרכזיות שמהן סובל תחום הארכיאולוגיה הישראלית – הן בתוך תחומי הקו הירוק, הן מחוצה להם.

בדיון שנערך בוועדת החינוך של הכנסת, הר-אבן הדגיש כי הוא ארכיאולוג ואינו משפטן, ולכן אינו יכול להביע עמדה ברורה ביחס לתיקון החוק. לטענתו, הדיון בנושא אינו צריך להיות פוליטי. עם זאת, הוא הפציר בחברי הכנסת כי גם אם יחליטו לקבל את התיקון ובכך להכפיף את קמ"ט ארכיאולוגיה לחוק הישראלי, עליהם לוודא שלא תצומצם סמכותו הרחבה לפיקוח ולאכיפת חוק העתיקות ביחס לסמכויות רשות העתיקות בישראל.

3/ שלשום נפתח בי-ם כנס בינ"ל על ארכיאולוגיה בגדה המערבית של משרד מורשת שכל מטרתו להלבין את החפירות הארכיאולוגיות של ישראל בגדה בניגוד לאתיקה והדין. בכנסת ציין קמ"ט ארכיאולוגיה שהמטרה של הכנס היא לגרום לאוניברסיטאות הישראליות לקחת חלק בחפירות ובמחקר. >> https://t.co/cqlxGzp39N pic.twitter.com/Bapn7dSmoz

— עמק שווה (@EmekShavehHeb) February 12, 2025

נציגי הימין המשיחי, ובראשם ח"כ עמית הלוי ושר המורשת לשעבר עמיחי אליהו (עוצמה יהודית), בירכו על דבריו של הר-אבן. זאת משום שהר-אבן התעלם לחלוטין מהסוגייה המרכזית שבמוקד התיקון לחוק – העובדה שהוא מנוגד להסכמי אוסלו ולחוק הבינלאומי, שכן הוא מביא בפועל לסיפוח תחום הארכיאולוגיה בגדה.

העדפתם של חברי הכנסת את עמדת הר-אבן בלטה במיוחד לנוכח עמדתם כלפי שאר אנשי המקצוע שהשתתפו בדיון והסבירו את הבעיות הרבות שהצעת החוק צפויה לעורר. הם הביעו זלזול ביחס למשפטנים שייצגו את משרדי הממשלה והבהירו כי התיקון אינו עולה בקנה אחד עם מעמדה המשפטי של הגדה המערבית כשטח הנתון לשליטה צבאית.

חבר הכנסת גם התפרצו לדבריהם של בכירים מרשות העתיקות, של נציגי הוועדה המייעצת לרשות העתיקות ושל נציגי פורום ראשי המכונים לארכיאולוגיה באוניברסיטאות, שניסו להבהיר כי אישור התיקון יבודד את הקהילה הארכיאולוגית הישראלית, יוביל לשלילת תקציבים, ובסופו של דבר יפגע במעמד הארכיאולוגיה בישראל כולה.

עם זאת, נראה כי חברי הכנסת אינם צריכים לחשוש יתר על המידה מהתנגדות הקהילה הארכיאולוגית לחקיקה זו, שכן הר-אבן ורוב ראשי הקהילה הארכיאולוגית בישראל מהווים שני צדדים של אותו מטבע.

דוגמה לכך היא הכנס הבינלאומי הראשון לארכיאולוגיה ביהודה ושומרון, שהוזכר לעיל. בדיון בכנסת ציין הר-אבן כי ארגן את הכנס יחד עם ראשי האוניברסיטאות, במטרה שאלו ייטלו אחריות על העתיקות בגדה המערבית. לדבריו, "אין לכך כל קשר לפוליטיקה. עתיקות הן עתיקות!". ואולם, מרבית הארכיאולוגים שהשתתפו בדיוני הכנסת בנוגע לחוק העתיקות היו גם משתתפי הכנס – כחברים בוועדה המארגנת, כדוברים שהציגו חפירות שבוצעו בגדה המערבית (בניגוד לחוק הבינלאומי), או כמאזינים.

לכאורה, אין כל פסול בכנס מקצועי שכזה, אך בפועל, ממש כמו הצעת החוק, גם קיום הכנס מנוגד לחוק הבינלאומי ואף זכה לגינוי מצד ארגונים ארכיאולוגיים בינלאומיים חשובים כמו ה-Palestine Exploration Fund.

הר-אבן, יחד עם רוב הקהילה הארכיאולוגית בישראל, מתעטף באצטלה מקצועית שלכאורה פוטרת אותו מאחריות לשימוש שנעשה בממצאים הארכיאולוגיים לצורכי קידום אידיאולוגיות פוליטיות. הם רוצים שנאמין כי הם לא יותר מאשר "פקידי ארכיאולוגיה" שמתמקדים רק בתחום המקצועי שלהם. הם רוצים שנאמין שקיים נתק מוחלט בין החפירות שהם מבצעים לבין גופי המימון שלהם, גם כאשר מדובר בעמותות מתנחלים משיחיות כמו אלע"ד, המצהירה על רצונה להשתמש בארכיאולוגיה כדי "לחזק את הקשר היהודי לירושלים".

למעשה, הארכיאולוגיה הישראלית מפגרת בעשרות שנים אחרי הקהילה הארכיאולוגית הבינלאומית, שהכירה בכך שחפירה ארכיאולוגית – שהיא התערבות בלתי הפיכה במרחב – היא פעולה פוליטית מיסודה. גם רשות העתיקות עצמה מכירה בכך, כפי שניתן לראות באתר האינטרנט שלה, שבו נכתב כי עיסוק בארכיאולוגיה ובמורשת "מעמיק את הקשר שבין אזרחי ישראל לאוצרות ההיסטוריים של ארץ ישראל". אם כך, מדוע מה שנכון לחברה הישראלית אינו נכון גם לחברה הפלסטינית?

התשובה לכך טמונה בתלות המוחלטת של הקהילה הארכיאולוגית בימין המשיחי, במיוחד במזרח ירושלים ובגדה המערבית. במשך שנים טענו עמותות ימין כי הפלסטינים הם האחראים הבלעדיים להרס אתרי עתיקות בגדה. אף שטענות אלו חסרות ביסוס עובדתי, פוליטיקאים מן הימין המשיחי מנצלים אותן כדי לקדם את מטרתם הפוליטית – סיפוח הגדה המערבית.

באופן פרדוקסלי, דווקא הכרה באופייה הפוליטי של הארכיאולוגיה תוכל להציל את התחום מהפוליטיזציה ההרסנית שמאפיינת אותו כיום. כאשר ארכיאולוגים ייטלו אחריות על עמדותיהם, אפשר יהיה להבין כיצד תפיסותיהם משפיעות על שאלות המחקר שלהם, על בחירתם היכן לחפור ועל פרשנותם לממצאים. רק כך ניתן יהיה למנוע את הפיכת הארכיאולוגיה לכלי ניגוח פוליטי שנועד להעמיק את הנישול של הפלסטינים מאדמותיהם ולחזק את מפעל ההתנחלויות. רק כך ניתן יהיה להתמודד עם בעיות השורש האמיתיות של הארכיאולוגיה – הן בישראל, הן בגדה המערבית.

ד"ר חמי שיף הוא ראש תחום מחקר בארגון עמק שווה. עבודת הדוקטורט שלו עוסקת בשימוש בארכיאולוגיה ככלי לעיצוב זהות בחברה הישראלית