הרעבים יישארו רעבים: תקציב ללא בשורות חברתיות

תקציב המדינה וחוק ההסדרים לשנים 2021-2022 – תחת השם החדש "חוק התוכנית הכלכלית" – שאוטוטו עובר בכנסת, הוא בשורה משמחת בעיקר בגלל התחושה שחזרנו לנורמליות. תקציב המדינה האחרון אושר במרץ 2018, ומאז עברו קרוב לארבע שנים.

התוצאה של היעדר התקציב היתה איומה: לא היה ניתן להתחיל תוכניות ממשלתיות חדשות; היה צריך אישורים מיוחדים לכל עסקה ופרויקט; לא ניתנו תמיכות ומענקים למוסדות ותוכניות; נוצרו חוסרים אדירים בכל תחומי הממשל; ואוכלוסיות רבות נפגעו מאוד. עצם חזרתו של תקציב המדינה לחיינו הוא הקלה. אפשר לנשום לרווחה. חזרנו לחיים.

אבל נשאלת השאלה לאילו חיים חזרנו. התוכנית הכלכלית החדשה כוללת רפורמות שונות: ביבוא, בכשרות, ברגולציה, בתחבורה ועוד. ומה עם העוני והפערים החברתיים? ההתמודדות עם הסוגיות הקריטיות הללו היא חלקית מאוד, ונובעת מיעד התקציב הנמוך יחסית – 452.5 מיליארד שקל ל- 2022 – שאינו מאפשר השקעות חברתיות שהיו מאיצות את ההתאוששות והצמיחה.

לפניכם, בתמצית, 12 החלטות שהממשלה היתה יכולה לקבל כדי להוביל שינוי, אך במקומן בחרה לקבל החלטות בעייתיות או חסרות.

1. קיצוץ רוחבי

התוכנית הכלכלית כוללת  קיצוץ של 1.5% בתקציבי משרדי הממשלה. באוצר טוענים שהקיצוץ נדרש בשל העלאת תקציב הבריאות, אך הטיעון הזה אינו מתבסס על שום נתון. באוצר פשוט מבקשים לגבות תג מחיר על הגידול המוצדק בהוצאות בתחום זה.

המשמעות החברתית של קיצוץ רוחבי היא קשה: 998 מיליון שקל יקוצצו מתקציב החינוך הציבורי, אחרי שנתיים של למידה חלקית, עם פערים עצומים בקריאה ובכתיבה של תלמידי הכיתות הנמוכות; תקציב הרווחה יקוצץ ב-143 מיליון שקל, למרות הדיווחים על מצוקה חמורה בקרב השכבות המוחלשות כתוצאה ממשבר הקורונה. ואלה רק שתי דוגמאות חלקיות.

2. יצירת משרות חדשות

המשבר התעסוקתי בעקבות הקורונה דרש פרו-אקטיביות ממשלתית. אחד הכלים המרכזיים כיום של הממשלות במדינות המפותחות, כולל ארה"ב, הוא מתן תמריצים משמעותיים למעסיקים כדי שיעסיקו יותר עובדים, במיוחד בפריפריה החברתית והגיאוגרפית.

בישראל, התמריצים הם נקודתיים וניתנים לאוכלוסיות מסוימות מאוד, ולא בהיקף מספיק כדי להשפיע על עולם העבודה. למעשה, התוכנית הכלכלית כלל לא עוסקת בכך. גם לא נעשה שימוש בכלי של יצירת משרות במגזר הציבורי המורעב, בתחומים כמו בריאות, רווחה, חינוך ותשתיות.

3. סיוע למובטלים

הקורונה האיצה תהליכים ברורים של היעלמות משרות, והדגישה את הצורך בלמידה וברכישת מיומנויות מקצועיות כדי להישאר רלוונטיים בעולם העבודה. תפקידה של הממשלה בתחום זה מכריע, כיוון שהתועלת מהשקעה בעובדים נחלקת בין המעביד, העובד והחברה בכללותה.

אמנם לתוכנית הוכנס פרק שמטרתו לשפר את המענים של הממשלה בתחום, אך הוא עוסק בעיקר בהיבטים מינהליים. נעדרים ממנו תמריצים נכונים לפיתוח מוסדות מעולים להכשרה מקצועית במימון המדינה ולגיוס של מעסיקים רבים ככל האפשר, שחייבים להיות חלק מהפיתוח המקצועי כי בסופו של דבר העובדים העתידיים חייבים להתאים להם.

4. גיל הפרישה לנשים

העלאת גיל הפרישה תפגע בהכנסתן של נשים שיעבדו בשכר נמוך אחרי גיל 62, אך לא יהיו זכאיות יותר לקצבת זקנה. אבל הפגיעה הקשה ביותר תהיה בנשים שמסתמכות על קצבת הזקנה כדי להתקיים, ויוכלו לקבלה רק מגיל 65.

ארגוני הנשים ניהלו מאבק מרשים להכנסת כלים משלימים לתמיכה בנשים שעובדות במקצועות שוחקים או נפלטות מעבודה, אך הצעדים המוגבלים שלהם הסכים האוצר לא יסייעו לכולן, מכיוון שהם מבטיחים רק תמיכות קצרות טווח ויסייעו בעיקר למי שיהיו מסוגלות להמציא את עצמן מקצועית מחדש.

5. קיצוץ קצבת הזקנה לעובדים מבוגרים

הקיזוז השרירותי של 60% ומעלה בקצבאות הזקנה למי שעובדים אחרי גיל הפרישה ועד גיל 70 ומרוויחים יותר מ-6,014 שקל לחודש, דורש שינוי זה זמן רב. התוכנית הכלכלית מעלה את הרף ל-6,750 שקל החל מינואר 2022, אך הסכום הזה לא מספיק כדי לאפשר למי שהפנסיה שלהם נמוכה מאוד להמשיך לחסוך וגם לחיות בכבוד.

תחשיב של הכלכלנית הראשית המליץ להעלות את הרף לשכר הממוצע במשק, אך שוב: השיקולים הם תקציב קפוץ, במקום מהלך ארוך טווח שיועיל לעובדים המבוגרים.

6. קצבת הנכות

העלאת הקצבה היא מהבשורות המבורכות בתקציב, לאור העוול המתמשך שלא מאפשר לבעלי מוגבלות לחיות בכבוד. ועדיין, קצבת הנכות הכללית עולה ב-400 שקל ומגיעה לרמה של 3,700 שקל לחודש בלבד. קשישים בעלי מוגבלות אינם נכללים בתוכנית וימשיכו לקבל רק 2,880 שקל בחודש. אלה סכומים שלא מאפשרים חיים בכבוד.

7. השלמת הכנסה לגמלאים

בשורה שעשויה היתה להיות מבורכת היא העלאת השלמת ההכנסה לגמלאים מעל גיל 70, שהכנסתם מקצבת זקנה ומכל מקור נוסף אינה עולה על כ-2,200 שקל לחודש. אלא שלפי התוכנית הכנסתם תעלה עד ל-3,700 שקל בלבד – 70% משכר המינימום – סכום שעדיין לא מאפשר חיים בכבוד. השימוש במנגנון השלמת הכנסה גם מגביל את התוספת רק לאלה שכבר כילו את חסכונותיהם.

מדוע לא בדקו מה הסכום הנחוץ לנכים או לגמלאים כדי להתקיים באופן מכבד? התשובה היא שהנגזרת היא תקציבית, כלומר מבוססת על הסכום שביקשה הממשלה להשקיע בסוגיה, ותו לא. אין התייחסות לסכום שנדרש לצורך מחיה סבירה. קביעת שכר מינימום היתה בסיס הוגן הרבה יותר כדי להבטיח זאת.

8. דמי אבטלה למקבלי קצבאות קיום

עיוות היסטורי של חוק ביטוח לאומי מונע דמי אבטלה מלאים ממפוטרים שמקבלים קצבאות זקנה, מזונות, השלמת הכנסה ותוספת תלויים לקצבת הנכות.

ב-2020 העבירה הממשלה הקודמת הוראת שעה שתיקנה את העיוות, ואיפשרה מתן דמי אבטלה מלאים למפוטרים מקבוצות אלה, אך היא תפוג בדצמבר הקרוב. במקום להבטיח תיקון קבוע של החוק, הממשלה מתעלמת מהנושא, והעיוות יחזור לפגוע במפוטרים הפגיעים ביותר מינואר 2022.

9. ביטחון תזונתי

הבטחות הממשלה החדשה להקצות 100 מיליון שקל לביטחון תזונתי בבסיס התקציב הפכו עם הגשתו לכנסת ל-46 מיליון שקל בלבד. גם הסכום המקורי לא באמת מספק, כאשר יש בישראל כ-1.5 מיליון אזרחיות ואזרחים שחיים בחוסר ביטחון תזונתי. חישוב מהיר מגלה ממוצע של כ-660 שקל לשנה לאדם, שקוצץ ביותר מחצי, ולכן מגיע לכ-300 שקל לשנה לאדם, כולל עלויות התפעול. המשמעות: הרעבים יישארו רעבים.

10. חינוך לגיל הרך

200 מיליון שקל בלבד הוקצו בתוכנית הכלכלית למהלך החשוב של מעבר החינוך לגיל הרך לאחריות משרד החינוך. התקצוב הנמוך מבטא השקפת עולם שלפיה פעוטות זקוקים לבייביסיטר כדי לפנות את הוריהם לעבודה, ולא לחינוך של ממש.

כדי לייצר שינוי משמעותי – שיכלול הכשרה של הצוותים במסגרות, יחס מספרי נאות בין המחנכות לפעוטות, ומתקנים בטוחים ואיכותיים – נדרש תקציב משמעותי הרבה יותר.

11. חיזוק בתי ספר המחנכים אוכלוסיות מוחלשות

מדובר בסוגיית עומק שדורשת השקעה ממשלתית, אך במקומה קיבלנו דווקא חיזוק של בתי הספר החזקים. במסגרת התוכנית לגמישות ניהולית שהוכנסה לתוכנית הכלכלית, בתי ספר שיוכיחו יכולות יקבלו תקציבים נוספים, אף שדווקא להם יש בדרך כלל תקציבים גמישים נוספים מההורים ומהרשות המקומית.

החינוך אמור לתת הזדמנות שווה לכל ילד, בלי קשר למשפחה שממנה בא או למקום שבו גדל. כדי להבטיח זאת, צריך להתמקד בכיוון ההפוך: חיזוק בתי הספר המוחלשים.

12. מניעת אלימות נגד נשים

התקציב כולל תוספת של כ-50 מיליון שקל למימון התוכנית הלאומית למניעת אלימות במשפחה ונגד נשים. תוכנית זו, שאושרה על ידי הממשלה כבר ב-2017, כוללת מגוון רחב של צעדים, כולל תיקון החוק כדי לשפר יכולות אכיפה, מרכזי הגנה וסיוע לנשים, טיפול ושיקום.

עם זאת, גם אחרי ההקצאה הנוספת, התוכנית לא תגיע אפילו למחצית מהתקציב הנדרש להפעלתה המלאה, שהוא 250 מיליון שקל.

ממשיכים לנגן את התקליט הישן

בנק ישראל המליץ השנה להגדיל ב-2022 את תקציב המדינה ל-468.23 מיליארד שקל כדי לאמץ השקעות בתשתיות ובחינוך ולהאיץ את ההתאוששות הכלכלית והצמיחה. אימוץ המלצה זו עדיין היה מותיר תקציב נמוך יחסית להוצאות האזרחיות והחברתיות, ולא היה מאפשר להשוות שירותים חברתיים לממוצע במדינות ה-OECD, אבל הוא היה מבטיח תקציב גבוה ב-15 מיליארד שקל מהתקציב שהוגש לכנסת, ומאפשר הרבה יותר.

המקורות לתקציב, לפי המלצת בנק ישראל, אמורים להגיע מקיצוץ בהוצאות שלא תורמות לגידול בתוצר, גיוס חוב חדש והעלאת מסים. אלא שההמלצה לא ממש נשקלה בממשלה, שעדיין ממשיכה לנגן את התקליט הישן בכל הנוגע לתקציבים האזרחיים והחברתיים.

כך, במקום להשקיע בהתאוששות החברה והמשק ממשבר הקורונה בכל תחומי החיים, ממשיכים במאמץ השחוק למנוע עד כמה שאפשר את הגידול במסגרת התקציב.

עו"ד טלי ניר היא מנכ"לית עמותת 121 – מנוע לשינוי חברתי