הצנזורה הצבאית התערבה ביותר מאלפיים ידיעות ב-2019
בשנה שעברה צונזרו פחות ידיעות מאשר בכל שנה אחרת בעשור החולף. החדשות הרעות: היקף הצנזורה עדיין משמעותי, והמידע שהצנזורה מוכנה לחלוק על פעילותה מצטמצם גם הוא
שנת 2019 הייתה שנה של שפל יחסי בהיקף פעילות הצנזורה הצבאית: לאורך השנה אסרה הצנזורה באופן מוחלט לפרסם 202 ידיעות חדשותיות שלמות, והתערבה ושינתה עוד 1,973 ידיעות שפורסמו – כך לפי נתונים שמסרה הצנזורה בפנייה לבקשת "שיחה מקומית", "מגזין 972+" ו"התנועה לחופש המידע".
ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במערב שבה קיימת צנזורה צבאית או ממשלתית. עיתונאי פלסטיני וחייל בנבי סאלח (צילום: אורן זיו)
בהשוואה עם נתונים מהבדיקה הרב-שנתית שאנו עורכים כאן, ושמתחילה ב-2011, מדובר בשנה עם הכי מעט מעורבות של הצנזורה בידיעות עיתונאיות. הצניחה בהיקף המעורבות של הצנזורה בולטת בעיקר בהשוואה לשנה שקדמה לכך, 2018, שהייתה שנת שיא בפעילות הצנזורה, ושבמהלכה צונזרו באופן מוחלט 363 ידיעות (כמעט אחת ביום), ועוד 2,712 צונזרו חלקית.
לא רק בהיקף הפעילות של הצנזורה חלה ירידה דרמטית, אלא גם בהיקף החומרים שמוגשים לה על ידי כלי התקשורת. תקנות ההגנה לשעת חירום מימי המנדט מחייבות את כלי התקשורת להעביר לצנזורה הצבאית לפני פרסום כל ידיעה הקשורה לביטחון לאומי, במובן הרחב ביותר של המונח (לרבות יחסי חוץ, סחר בנשק, מעצרים מנהליים, ועוד). הצנזורה יכולה לדרוש שינויים לפני הפרסום, לאסור אותו, או לדרוש מכלי תקשורת שישנה או יסיר ידיעה אפילו אחרי שפורסמה.
כחלק מחוקי הצנזורה, לכלי תקשורת אסור לתת כל אינדיקציה למעורבות הצנזורה בידיעות. אבל ההחלטה הסופית כמה ידיעות להגיש מונחת בידי מערכות כלי התקשורת עצמן, שמפעילות שיקול דעת מסוים – סביר להניח שלא מעט על בסיס נסיון והיכרות עם מה שבאמת מעניין את הצנזורה. כך, בשנת 2019 הגישו כלי תקשורת 8,127 ידיעות לביקורת לפני פרסום, ירידה של כ-25 אחוז ביחס לשנה שקדמה לה, שהייתה בעצמה שנת שפל בהגשות.
אף על פי כן, יש לזכור שגם בשנה "חלשה" של הצנזורה כמו השנה החולפת, עדיין יותר ממאתיים סיפורים שעיתונאים ביקשו לחלוק עם הציבור לא הגיעו כלל לידיעת הקהל, וביותר מאלפיים הייתה התערבות כלשהי. מדובר בהתערבות בהיקף עצום בהשוואה לכל הדמוקרטיות המערביות בעולם, שבאף אחת מהן לא קיימת חובה חוקית על עיתונאים להגיש חומרים לאישור פרסום על ידי גורם צבאי או אחר. מאז 2011 צונזרו בישראל באופן מוחלט 2,863 ידיעות חדשותיות, והייתה התערבות בתוכנן של 21,683 נוספות.
בצנזורה כמובן לא חולקים עמנו מידע על הנושאים שבהם היא התערבה, ואף לא מספקים חלוקה על בסיס חודשי של ההתערבות כדי שלא לחשוף כך את קיומם של אירועים ספציפיים שהם מעוניינים להסתיר, כך שקשה לקבוע מה הוביל לירידה במספרים. בשנה שעברה הערכנו שהזינוק בפעולת המחיקה על פני 2018 נבע מההתקפות שביצעה ישראל בשטחי סוריה ולבנון, אך בשנה האחרונה – בעיקר לאור סבבי הבחירות החוזרים ונשנים והצורך של פוליטיקאים להתרברב במבצעים האלה – נראה שרמת הסודיות של הפעולות האלה פחתה.
"המספרים שאנחנו מקבלים מדי שנה מלמדים על תופעה מורכבת ובעייתית", אומר עו"ד אור סדן מהתנועה לחופש המידע, ומנחה הקליניקה לחופש המידע במכללה למינהל. "הצנזורה הצבאית מונעת מהציבור, הלכה למעשה, מלהיחשף לפרטי מידע רבים אשר גופי תקשורת מצאו שנכון שיועברו לעיני הציבור. העיתונות החופשית היא האופן שבו יש לציבור אפשרות להיחשף לנעשה במדינה, לבטח בנושאים ביטחוניים. על אף המורכבות הביטחונית בישראל, על הגורמים הרלוונטיים להבטיח כי מספר המקרים שבהם מידע נמנע מהציבור בעקבות החלטת הצנזורה יהיה מינורי, ויישמר למקרים קיצוניים בלבד שבהם ישנו חשש אמיתי לביטחון המדינה. אנחנו נמשיך לעקוב אחר המספרים הללו, על מנת ללמוד על התמורות לאורך השנים".
נתון נוסף שאנחנו עוקבים אחריו בשנים האחרונות הוא היקף הפעילות של הצנזורה הצבאית בארכיון המדינה. מאז שארכיון המדינה עבר כולו לאינטרנט, התחילה הצנזורה לסקור ולאשר כל מסמך היסטורי קשור לסוגיות ביטחון שמפרסם הארכיון – מה שהוביל בין היתר גם לסגירה מחדש של תיקים שנפתחו כבר לעיון הציבור בארכיון הפיזי. כשהתהליך התחיל ב-2016, העביר ארכיון המדינה כ-7,800 תיקים לעיון הצנזורה. בשנה האחרונה, לעומת זאת, הועברו לה כ-3,200. בניגוד לנתונים הנוגעים לידיעות חדשותיות, בצנזורה לא ענו לשאלותינו בנוגע למספר תיקי הארכיון שפרסום נבלם, ורק מציינים ש"הרוב המכריע של המסמכים אושר לפרסום ללא שינוי".
חוסר השקיפות של הצנזורה הוא תופעה מדאיגה. קמפיין בעד חופש העיתונות (צילום: אהדיה אשרף cc by-nc-nd 2.0)
ככלל, המחסור בשקיפות המידע של הצנזורה הוא מגמה גוברת ומדאיגה. יש לציין שהצנזורה הצבאית כלל לא מחויבת לספק נתונים בתגובה לבקשות חוק חופש המידע, שכן כחלק ממערך המודיעין הצבאי היא מוחרגת מתחולת החוק. אף על פי כן בשלוש וחצי השנים האחרונות בחרו בצנזורה למסור לנו נתונים בתגובה לפניותינו, אך תגובות אלה כאמור נעשות קצרות יותר ויותר. בפנייה לתגובות הראשונות שלנו בנושא נמסרו לנו מספר התיקים הארכיונים שצונזרו (ולא רק מספר התיקים שנמסרו לעיון), ומספר הפניות היזומות של הצנזורה לכלי תקשורת כדי שיסירו פרסומים שלא עברו ביקורת מראש (כ-250 בממוצע בשנה בתקופת הדיווח שלנו). אך את נתונים אלה הפסיקו להעביר לנו, למרות בקשות חוזרות ונשנות של התנועה לחופש המידע.
השנה נוסף פריט לרשימת הצינזורים המצונזרים, כשבתגובה לפנייתנו לא נמסר לנו כמה ספרים נאסרו לפרסום או נערכו על ידי הגוף הצבאי (בשנים הקודמות דווח על התערבות ומניעת פרסום של עשרות ספרים בשנה).
בימים אלה מסיימת את תפקידה מוקדם מהצפוי הצנזורית הצבאית הראשית, תא"ל אריאלה בן-אברהם, ולפי מספר דיווחים בתקשורת היא כנראה עוברת לעבוד בחברת הסייבר ההתקפי NSO. שם החברה הוזכר בשנים האחרונות מספר פעמים בהקשר של שירות משטרים רודניים ברדיפת ודיכוי עיתונאים ופעילי זכויות אדם, ובשבוע שעבר קיבל בית משפט בארה"ב החלטה נגד החברה במסגרת תביעה שהגישה פייסבוק בגין פריצה למאות חשבונות וואטסאפ.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
