newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הפעילה נדרסה למוות בהגנה על מי שהחברה רואה רק כבשר

רגן ראסל נדרסה למוות כשעמדה מול בית מטבחיים בקנדה בניסיון להעניק לחזירים המובלים לשחיטה מעט נחמה ברגעיהם האחרונים. תעשיית הבשר לא רוצה שנסתכל בעיני החיות ונראה בהן את הזולת

מאת:
השאירו תגובה
א א א

"עכשיו תראו:
יש לנו
בתוך הפה
עוד מליון פיות
של כל הנשים
שהיו כאן
לפני"

עדי קיסר/הגיע זמן

שלשום נדרסה למוות הפעילה ועו"ד רגן ראסל מחוץ לבית המטבחיים של Fearmans Pork Inc. בבורלינגטון, אונטריו שבקנדה. ראסל עמדה מול בית המטבחיים מדי שבוע במשך שנים, כחלק ממשמרות של תיעוד ומחאה. גם הפעם, היא הפגינה בצורה לא אלימה והציעה קצת נחמה לחזירים ברגעים האחרונים כמו להרוות את צמאונם במעט מים. היא נדרסה על ידי משאית הובלה מלאה בחזירים שהיו גם הם בדרך אל מותם.

תעשיית הבשר רוצה שנתעלם מהמבט של הזולת שנשקף מעיני החיות. (צילום: Animal Save Movement, azul cardozo)

רגן ראסל הציעה קצת נחמה לחזירים רגע לפני שהם נשלחים לשחיטה. (צילום: Animal Save Movement, azul cardozo)

בעיניו המבועתות של חזיר, שניבטות דרך האשנב הצר במשאית המוות, אפשר לזהות בקלות את הזולת. לעתים קרובות משווים חזירים לכלבים – בשל התבונה שלהם, חוש הריח המפותח או היכולת לקיים תקשורת וחיים משותפים עם בני-אדם. קו דמיון נוסף הוא שחזירים הם מלאי הבעה. אי-אפשר לטעות בחזיר מאושר. כל גופו אומר אושר. ואי-אפשר לטעות בחזיר צורח בבעתה או שאיבד כל עניין ושקע באפתיה.

החזירים שרגן ראסל השקתה היו ברובם חזירים צעירים, בני כחצי שנה, הגיל שבו גוף החזיר מגיע לגודל שמבחינת התעשייה הוא האידיאלי לשחיטה. התעשייה צמצמה את בעלי-החיים האלו למקום של חומר גלם. להיות חזירה זה לחיות בעדר מטריארכלי, ששומר את הקרבה בין אמהות ובנות ובין אחיות.

להיות חזיר זה לעזוב את העדר בבוא העת, ולנדוד תחילה בקבוצה של רווקים, ולאחר מכן לגמוע מרחקים ביחידות. לבלות את הימים בנבירה בקרקע, לבלות את השעות החמות ברביצה בשלוליות מים, לשחק, לחזר, לטפל בגורים – כל אלו הם חלק בלתי-נפרד מחזיריותם של חזירים. אבל כשבעיני התעשייה מדובר רק בנתח בשר בהתהוות, ממילא כל הדברים הבסיסיים הללו נשללים מהם. כך בקנדה, כך גם בישראל, בה נשחטים מדי שנה קרוב למאתיים אלף חזירים.

זה שנים שמתנהל מאבק עיקש של פעילים המחכים למשאיות המוות מחוץ לבית המטבחיים Fearmans Pork Inc, ששוחט כ-10,000 חזירים מדי יום. בעלי החיים מגיעים אחרי שעות ארוכות של הובלה, בתנאי מזג אוויר קשים, צפיפות וקור וסובלים מסטרס, רעב וצמא. הפעילים מנסים לתעד את הזוועה של המשלוחים, להשקות אותם במים, ולהעניק חסד אחרון של יד מלטפת.

אחד האתגרים המרכזיים של התנועה לשחרור בעלי חיים הוא להתמודד עם הפער שתעשייה משומנת ועתירת תקציבים מייצרת בינינו ובין בעלי החיים בעזרת דימויים שנוחים לעיכול.

כולנו יודעים שעוף זה תרנגולת מתה, אבל עדיין בוחרים להשתמש במלים אחרות שמייצרות מרחק בינינו ובין הקורבן ומכבסות את האלימות.

כל אשה יודעת שחלב נוצר בעקבות הריון ושהוא נועד לוולד שלה. ולמרות זאת, אנחנו מבקשים להיאחז בדימויים שמציעה לנו התעשייה שמציירת פרות ש"שמחות" לתת לנו חלב ומאמא עוף, שמשתוקק להגיע לשולחן שלנו בתור שניצל.

במקרה או שלא, מותה של ראסל התרחש מספר ימים לאחר שהחוק השנוי במחלוקת ("ag gag"), חוק 156, עבר באונטריו. חוק השתקה שנועד למנוע תיעוד של בעלי חיים במשקים ופרסום של התיעוד.

ב-2015 הועמדה למשפט פעילה בשם אניטה קרז'נק על פגיעה ברכוש, כשכל חטאה היה להתעקש ולהשקות את החזירים למורת רוחו של הנהג. במובן מסוים, ניתן לראות את כתב האישום הזה כניסיון של המערכת המשפטית להתעקש על כך שהחזירים אינם אלא רכוש, חומר גלם בבעלות התעשייה; להתעקש על כך שההסתכלות אל תוך עיניהם של החזירים וזיהוי של הזולת שמסתכל בנו דרכן, היא ערעור של המוסדות החברתיים. החוק החדש משרת את אותו עיקרון: להרחיק את מבטם של בני האדם מהמתרחש במשקים המתועשים, ולמנוע מכל מבט אמפתי לחדור אליהם ולשאת עדות.

הפעולה של הפעילים לשחרור בעלי חיים על קיר שגרירות קנדה 

כמעט בכל דיון בבית משפט, מנסים, רפתנים, לולנים, ואנשים המבצעים ניסויים בבעלי חיים לצייר את הפעילים כמסוכנים ואלימים, אבל המציאות היא שאנחנו ממשיכים לספור את גופות הפעילים שמתו בניסיון להילחם על חייהם של  בעלי חיים אחרים וכדור הארץ, ביניהם בארי הורן ששבת רעב עד מוות וג'יל פיפס, שנדרסה גם היא על ידי משאית הובלת עגלים.

"היא איבדה את חייה בזמן שהיא נאבקת על חייהם של מי שהחברה שלנו מחשיבה כחסרי ערך", ספדה אחת הפעילות לפיפס. אבל אנחנו לא יכולות להרשות לעצמנו להסתפק בהספדים.

אתמול בערב הגענו לשגרירות קנדה והקרנו על קירות הלב/הבנין שלהם את הסרטון והתמונות של ראסל כדי להבהיר, שאומנם דרסו אותה למוות, אבל יש לנו עוד מיליון פיות של פעילים שימשיכו להיאבק, ויש לנו עוד מיליון פיות של חזירים שזועקים שנניח את הסכין ולא נבתר את גופם. אל מול האלימות של התעשייה האכזרית הזו ששולחת מיליוני בעלי חיים אל מותם, אנחנו נמשיך להפגין חמלה כי התפיסה לפיה יש חיים ששוים יותר וכאלו שפחות היא שורש כל זוועות העולם".

יוסי וולפסון ועדי ווינטר הם פעילים לשחרור בעלי חיים

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
טחינה אלארז במדפים (צילום: אורן זיו)

טחינה אלארז במדפים (צילום: אורן זיו)

בעלת טחינת אלארז: "הטלפון לא מפסיק לצלצל. רבים תומכים בי"

מאז אתמול מתחולל ויכוח עז בחברה הפלסטינית סביב תרומה של בעלת המפעל, ג'וליה זהר, לאגודת קו סיוע נפשי לקהילה הגאה. בארגונים פמיניסטיים טוענים שזהר היא מטרה קלה משום שהיא אישה, ואילו יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה רומז שברקע יש גם אינטרסים כלכליים זרים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf