הערים - מעורבות, המרחב הציבורי בהן מיועד כמעט אך ורק ליהודים

למעט בחיפה וביפו, העיריות כמעט לא יוזמות אירועים המכוונים ליהודים וערבים. אירוע חנוכה וכריסמס בחיפה, ב-2014 (צילום: ספיר ברוזנברג / פלאש90)

בימים אלה יוצאים כלל תלמידי המדינה, ערבים ויהודים, לחופשות הכריסמס והחנוכה. הרחובות בעיר מגוריי, חיפה, כבר מלאים בקישוטי החגים השונים. החגים המשותפים האלה, והקהל היהודי והערבי הגדול שייצא במסגרתם לפארקים, לקניונים ולרחובות, יכולים לשמש הזדמנות לתיקון היחסים בין יהודים וערבים, אולם כיום ההזדמנות הזו מוחמצת.

>> הדרה לשונית: הערים מעורבות, העירייה דוברת רק עברית

תיקון כזה נראה כמו משימה מורכבת מאוד בצל המלחמה המשתוללת בעזה. אולם עד כמה שהדבר יכול להישמע מפתיע, לפארקים ולמרחבים ציבוריים היה תפקיד משמעותי בתהליך של תיקון במדינות שונות בעולם, שעברו מלחמות פנימיות קשות ומדממות, פירוד, פחד ואלימות.

ב-1989, לאחר חתימת הסכם השלום בצפון אירלנד, הבינו הרשויות שכדי לשקם את היחסים בין הקהילה הפרוטסטנטית והקתולית מסכסוך שנמשך מאות שנים, יש להשקיע בתחושת השייכות של כלל האזרחים ולהחזיר את הביטחון לרחובות. לצורך כך, השקיעה עיריית בלפסט, העיר הגדולה בצפון אירלנד, בפארקים העירוניים, והצליחה להפוך אותם למרחב שבו חברי שתי הקבוצות יכלו לקבל עזרה וסיוע.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

העירייה ערכה בפארקים פעילויות המשותפות לשתי הקבוצות כמו הליכות ספורטיביות, גינון קהילתי או הצגות לילדים. הפרויקט הפך את הפארקים למרחב בטוח ומזמין לשתי הקבוצות, במקום לאזור מלחמה. העבודה בשיתוף הציבור והחתירה לחיבור קהילתי ולכידות הפכו את המרחב הציבורי למשקם.

כ-10% מאזרחי ישראל הערבים גרים בערים מעורבות. בעכו, רמלה, לוד, נוף הגליל ומעלות תרשיחא, האוכלוסייה הערבית מהווה בין 20%-40% מכלל תושבי העיר, ובתל אביב – יפו ובחיפה חיים עשרות אלפי ערבים. בערים האלה, כמו גם בערים נוספות כמו באר שבע וכרמיאל, הפארקים העירוניים הם מקום מפגש מרכזי בין ערבים ויהודים מכל הגילים. מפגשים ספונטניים המתקיימים בפארק העירוני יכולים להביא לחיבור או לחיכוך. התוצאה תלויה, בין השאר, בתכנון ובניהול של המרחב הזה. אך כשבוחנים את השפה, את הפעילויות ואת ההתאמה של הפארקים הציבוריים בערים אלה, נראה לרוב שהן מיועדות ליהודים בלבד.

מחקר חדש שפרסמנו בעמותת סיכוי-אופוק בחן את מרחבי הפארקים בערים המעורבות. מממצאיו עולה כי למעט ביפו, השפה הערבית חסרה או נעדרת מהשילוט בפארקים בערים המעורבות. למעט אירועי ה"חג של החגים" בחיפה, העיריות יוזמות מעט מאוד פעילויות במרחב הציבורי המוצעות בשתי שפות ומותאמות בתוכנן לקהל ערבי ויהודי. בעיקר חסרה הכרה רשמית בסיפור של החברה הערבית במרחב המשותף.

לעירייה יש אחריות לניהול המשאבים הציבוריים המשותפים בשטח שיפוטה, כך שיהיו מכלילים ומזמינים עבור תושביה הערבים והיהודים. אם ישכילו העיריות בערים המעורבות לדאוג לשילוט בערבית בפארקים, ליזום פעילויות תרבות מתאימות תרבותית ושפתית ולהכשיר עובדים קהילתיים וצוותים שנמצאים בשטח, מקומות אלו יאפשרו מפגש נעים ובטוח, שמקדם חיים משותפים מתוך שוויון, כבוד הדדי והיכרות. פעילות כזו תוכל לחזק את האמון והשייכות של האזרחים הערבים למקום מגוריהם וכלפי החיים המשותפים.

זה לא רק התפקיד של העיריות, אלא גם האינטרס שלהן לקחת אחריות על המרחב הציבורי ולייצר באופן מכוון מרחבים ציבוריים מותאמים לכלל הציבור. אירועים כמו "החג של החגים" בחיפה יכולים להוות השראה לערים מעורבות אחרות לפעילויות במרחב הציבורי שיהיו מזמינות לקהלים ערבים ויהודים גם יחד, לאורך כל השנה.

אם השלטון המקומי בערים המעורבות יתחיל מהלך, שיהפוך את הפארקים הציבוריים למקום שבו מתקיים מפגש מסוג אחר, ייתכן ובמעט השקעה נוכל כולנו להרוויח ממרחב מזמין ונעים, וממפגש מוצלח האחד עם השנייה; מפגש שיעזור לנטרל את הפחד ויוכל להוביל לשינוי.

יעל פדרמן היא רכזת פרויקט מרחבים ציבוריים משותפים בעמותת סיכוי-אופוק המקדמת שוויון ושותפות בין האזרחים הערבים והיהודים במדינה