newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הסיפור של 2017: עלייתו ונפילתו של דוד ביטן

לאיש החזק ביותר בקואליציה היתה מטרה אחת: לשמור על נתניהו. הוא חטף בשבילו אש מהורים שכולים, רץ מאולפן לאולפן, התעמת עם המשטרה והביא לשיא את התפיסה לפיה כל האינטרסים של מחנה הימין מגולמים בנתניהו. בסוף את הנקמה הגישה המשטרה. בחירת השנה של הבלוגרים והעורכים של שיחה מקומית

מאת:

אי אפשר לחשוב על השנה הפוליטית האחרונה בלי חבר הכנסת דוד ביטן. בשנה הזו הגיע ביטן לשיא כוחו, היה האדם החזק בכנסת אחרי נתניהו ולא היה דבר, קטן וגדול, שלא זכה להתייחסותו. בשנה הזו גם התפוצצה בקול רעש גדול חקירת המשטרה נגדו, אחר שהתקוטט איתה במשך חודשים במליאה ובאולפנים.

סיפור עלייתו ונפילתו של דוד ביטן הוא בעל ממדים אפיים. תוך שבוע וחצי הוא יורד במשקל, פניו מחווירות, דיבורו שפוף ונראה כי עולמו חרב. מהאדם החזק שהיה נותר שבר כלי, בודד, ללא חברים וללא הכוח, ובלי תפקיד יו"ר הקואליציה, אותה ניהל בעוצמה. ולא די בכך: כל זה קורה לעין המצלמות והציבור, בשידור חי לאומה. יו"ר הקואליציה האימתני, שלא הניח לאולפן אחד בתכנית נידחת, נשבר ומתרסק. ראש הממשלה נתניהו, בעבורו הוא נלחם עד הרגע האחרון, מסובב את גבו. אויביו הפוליטיים צוהלים, ואפילו "ארץ נהדרת" – זו שבה דמותו כיכבה בסערה שבוע אחרי שבוע, משדרת פרק ללא דוד ביטן. נגמר.

לסיפורו של דוד ביטן, שנבחר על ידי הבלוגרים והעורכים של "שיחה מקומית" לסיפור של השנה האחרונה, יש כמה אספקטים. החשוב ביותר, לטעמי, הוא התנהלותה השערורייתית של משטרת ישראל, שרק פתי יאמין שהחלטותיה לא פוליטיות, בריוניות ונקמניות, כפי שיודע כל מי שהצליח להרגיז את המשטרה – וביטן בהחלט הרגיז. לדעתי, המקרה אודות דוד ביטן מספר את כוחו וחוזקו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמוביל את הליכוד ואת סיעות הימין לתוך מפגן נאמנות קיצוני. בשנה האחרונה הגיעה לשיא תפיסתו של נתניהו לפיה כל האינטרסים של מחנה הימין מגולמים בהמשך שלטונו של נתניהו.

> השנה שהיתה: הפוסטים הנקראים ביותר בשיחה מקומית לשנת 2017

נתניהו וביטן משיקים כוסית בימים טובים יותר. (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

נתניהו וביטן משיקים כוסית בימים טובים יותר. (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

המצליף של נתניהו

פגשתי בביטן מספר פעמים. אין מה לומר, האיש שופע כריזמה וקסם. הוא חביב ונעים, אך לא מהסס לשלוף מהמותן, לעיתים בבוטות, ברגע המתאים. החושים הפוליטיים שלו מחודדים מאד. בגלל זה, ובגלל קשריו בליכוד, בחר בו נתניהו לתפקיד יו"ר הקואליציה, שאמור לדאוג לתפקודה התקין. מאז שנכנס לחדרי החקירות, הקואליציה איבדה את אחדותה וכוחה. זה מתבטא במליאה, אך לא רק.

עובדי הכנסת, אלו שמכירים את סודות ונבכי המשכן, מריחים כבר בחירות. בוועדות, אפילו המרכזיות, שורר בלגן (רק בשבוע שעבר, למשל, הגיש יו"ר וועדת הכספים משה גפני שלוש פעמים רביזיה נגד החלטות הוועדה. זה לא קורה בימים כתיקונם). ניכר כי סילוקו של ביטן מהזירה פגע בקואליציה נואשות, וכניסתו של דודי אמסלם לתפקיד – אולי ההפך הגמור מביטן, לא ממלאת את החסר. לא לחינם כעבור שנה בלבד בתפקיד יו"ר הקואליציה, הוכתר ביטן בתור "בעל הבית האמיתי בבית המחוקקים הישראלי".

בסופו של דבר, פעילותו הפוליטית של ביטן עסקה באדם אחד: נתניהו. הערכים, תפיסת העולם הכלכלית והמדינית, חוקים עליהם הוא חתום ואפילו דעותיו – נדחקו לטובת הדאגה לשלטונו של נתניהו. אולפן אחר אולפן, הצבעה אחר הצבעה, ביטן עסק כמעט אך ורק במשימה הקשה הזו. ביום אחד הוא רב עם הבית היהודי על חוק ההסדרה, ובאחר עם מרצ על אותו החוק, מתקוטט עם כחלון הבוקר ומגן עליו למחרת. התאגיד, השבת והחרדים, המגנומטרים או כתב האישום נגד שרה נתניהו – בכולם הדבר החשוב ביותר הוא ראש הממשלה, וכל דבר אחר בעדיפות משנית, אם בכלל.

בשביל ראש הממשלה ביטן צעק על אב שכול "אתה שקרן" וחטף אש, בשבילו הוא פתח במריבות עם יו"ר הכנסת ח"כ יולי אדלשטיין ("צבוע וצדקן"), עם ח"כ מיקי זוהר ("אפס מאופס") ח"כ יהודה גליק, אורן חזן, יואש קיש ועוד. אפילו נתניהו אמר עליו כי הוא "עוזר לו יותר מדי".

החלטה של פוליטיקאי בגילו, מעמדו וקשריו של ביטן, להשקיע את כל פעילותו בהגנה על נתניהו – לא מובנת מאליה. ההסבר על חנופה ליושב ראש כדי לזכות בקידום הוא אולי נכון, אך לא מספיק. יש כאן משהו משמעותי יותר, בפרט כשביטן יודע כמו כל אחד אחר בליכוד שבכל הקשור לקיום הבטחות, נתניהו הוא משענת קנה רצוץ.

אין עוד מלבדו

למעשה, השאלה הגדולה לגבי ביטן הייתה איך הוא לא הפך לחבר כנסת עד עכשיו. עם כאלה יכולות וקשרים, כישורים וכוח, פלא מדוע חיכה עד לסוף העשור השישי בחייו כדי להגיע לבית המחוקקים. כבר לפני עשור וחצי, לפחות, הוא היה צריך להיות שם. התשובה האמיתית לכך טמונה כמובן בנסיבות חייו של ביטן עצמו, ולמסלול הפוליטי האישי שלו (בפעם הקודמת נדחק מהכנסת בגלל איחוד "הליכוד ביתנו"), אך חלק ממנה טמון גם במערכת הפוליטית: לפני עשור ומחצה, צריך לזכור, מפלגת "הליכוד" עמדה בפני היעלמות מהמערכת הפוליטית.

קשה להיזכר בימים הללו כיום, כשהאופוזיציה שבורה ומשוסעת, ונתניהו שובר שמפניות על ראשי מתנגדיו. אך זו הייתה המציאות. אחרי שאריק שרון רוקן את רשימת הליכוד, היא ירדה לשפל חסר תקדים: 12 מנדטים בלבד. ללא "כוכבים" וללא שחקנים חשובים. לדוד ביטן, ולדור ההנהגה הבא בליכוד, לא היה מקום, פיזית, במפלגה. הרשימה אוישה במורדים בשרון, בסחורה עבשה שאפילו שרון לא רצה, בבנים ובנכדים של דור המייסדים ובנתניהו. זה לא היה נראה מעודד לליכוד, וזו הייתה בשורה קשה למחנה הלאומי שהתרגל לשלטון. קדימה לא הייתה מפלגת שמאל, אך בוודאי שלא שמרה אמונים למחנה הימין, ועל סדר יומה היה קידום הסדרים מדיניים שיעמידו בסיכון את לב העשייה של שלטון הימין בעשורים בהם הוא שולט: מפעל ההתנחלויות.

מי שהוציא את הליכוד ואת הימין מהבוץ הזה היה נתניהו, ולגמרי לבד. הוא ניהל אופוזיציה לוחמנית נגד אולמרט וקדימה, עשה עבודת שטח ורענן את מסריו מאז שנות התשעים.

> השחיתות נמצאת בקו המחבר בין גבעת עמל לאל עראקיב

דוד ביטן, עדיין יו"ר הקואליציה, יוצא מחקירה במשרדי להב 433 (צילום: רועי אלימה / פלאש 90)

דוד ביטן, עדיין יו"ר הקואליציה, יוצא מחקירה במשרדי להב 433 (צילום: רועי אלימה / פלאש 90)

בימין העמוק מבינים את המשמעות של נתניהו למחנה הימין. אפשר לראות זאת בביקור הרבנים אצל נתניהו השבוע, במכתב התמיכה התקדימי ששיגר הרב חיים דרוקמן, ובשתיקה המאופקת של ראשי המחנה מול הקפאת הבניה היחסית שמנהיג ראש הממשלה. בנט ושקד לא אוהבים את נתניהו, הם אוהבים את השלטון – ומקבלים את התאוריה אותה מציג נתניהו: אם אני אעזוב את השלטון המחנה הלאומי יפסיד אותו. לא שזה חשוב כל כך, אבל זהו שקר, שלטון המחנה הלאומי בישראל יותר חזק מאדם כזה או אחר. בכל אופן, כך מאמינים תומכיו בימין.

ולא רק בימין העמוק והמתנחלי. גם בליכוד יודעים היטב שרגשנותו הליברלית של רובי ריבלין, טהרנותו הצדקנית של בני בגין, הפופולריות התקופתית של כחלון יחד עם יושרו של בוגי יעלון ועסקנותם של ישראל כץ, גלעד ארדן וגדעון סער – לא הייתה שווה להם כלום. קדימה או יש עתיד מהמרכז, ובנט, שקד וליברמן מימין, היו מוחצים את שאריותיה של הליכוד הכושלת והמושחתת בתוך מערכת בחירות אחת או שתיים.

המשתנה המשמעותי הוא נתניהו – אך ורק הוא היה יכול להעניק לליכוד את העדנה אחר בחירות 2006. מנהיגותו היא זו שהפכה את הקריירה האישית של דוד ביטן לאפשרית, ולכן המשך ביסוס שלטונו בכל מחיר זו לא רק "התחנפות" ליו"ר בשביל ג'וב עתידי, אלא דאגה לעתיד הליכוד. הליכוד שולטת בממשלה בזכות נתניהו, ומאבקי האולפנים של דובריו הנאמנים משקפים זאת היטב.

היחס לנתניהו בליכוד ובימין מסביר כיצד חבר כנסת חזק ומרכזי כמו ביטן הקדיש את עיקר פעילותו הפוליטית לביסוס שלטונו של נתניהו. לא קידום מטרות הימין, לא קידום הנושאים החברתיים ואפילו לא השקעה בקידום עצמי – בעיני ליכודניקים כמו ביטן, חוזקו של נתניהו הוא חוזקם הפרטי. כל עוד הוא שולט הכוח אצלם, ובלכתו – ילכו אף הם.

מחוץ לערוגות הכוח

אך מעבר לזה, דוד ביטן הוא גם סיפורו של העסקן המזרחי בליכוד. להבדיל ממפלגת העבודה וההסתדרות, שם חלק גדול מעמדות הכוח מאוישות על ידי פוליטיקאים מזרחים חזקים ועצמאיים, ולא מעט מהם, בליכוד הפער עדיין נשמר: ההנהגה אשכנזית, עשירה ומיוחסת, והפוליטיקאים המזרחים, גם החזקים שבהם, כמעט ולא מגיעים לעמדות המפתח.

ביטן כמעט מגלם את דמותו של הפוליטיקאי המזרחי שנלחם עבור היו"ר האשכנזי, וכשהחשדות נגדו צצים – מושלך כלאחר יד. היו"ר לא טורח להילחם במשטרה בשבילו, או לתקוף את התקשורת והפרקליטות. הוא פשוט שותק, דואג שביטן יעזוב וממנה מיד את דודי אמסלם, עד שגם הוא יסיים את דרכו.

לצד הוויתור הצורב הזה של פוליטיקאים כמו דוד ביטן ומירי רגב, יש גם פוליטיקאים מזרחים בימין שבוחרים אחרת. המקרה של משה כחלון והמקרה של אורלי לוי אבקסיס, שניים שבחרו בדרך עצמאית, משקף תסיסה. חוסר הסכמה עם יישור הקו לאג'נדה הלאומית-לאומנית, על חשבון תפיסת העולם החברתית והדאגה "לאנשים שגדלנו לצידם", כפי שאמרה לוי-אבקסיס לשרת התרבות מירי רגב.

נראה כי בליכוד שאחרי עידן נתניהו צפויה הדילמה הזו להיות אחת הסוגיות החשובות. אך זה כבר הסיפור, בעזרת השם ואם הכל יסתדר, של השנה הבאה.

> הכיבוש מרשה לירות בפלסטינים אבל לא לגנוב מהם תפוחים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf