הסיפור הוא לא זעאתרה; הסיפור הוא פניהן של חיפה ושל המדינה

מול החזון של ממשלת נתניהו עבור חיפה - עיר שטובת תושביה משועבדת לאינטרסים של הכסף הגדול - קליש-רותם הציגה חזון של שוויון ופלורליזם, וניצחה בענק. החלטתה להשאיר מחוץ לקואליציה את סיעת הליכוד עשויה להתברר כאחת ההחלטות הטובות בהיסטוריה של העיר

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בספרו אלטנוילנד תיאר הרצל את חיפה כ"עיר העתיד". ישנה אמירה מפורסמת של ראש עיריית חיפה המיתולוגי אבא חושי שהוסיף: "חיפה עיר העתיד- וכזו תשאר תמיד". במשך רוב ההיסטוריה של חיפה, היה לה או ראש עיר ערבי וסגן יהודי או להפך. כיום, נתניהו קורא לראשת העיר לבטל את מינוי רג'א זעאתרה, נציג חד"ש לסגן. ואכן, היום הודיע זעאתרה כי לא יכהן כסגן ראשת העיר וכי במקומו תשמש בתפקיד מספר 2 ברשימת חד"ש במועצה, שהירה שלבי.

ספק אם מישהו יודע מהו החזון של ממשלת הליכוד למדינת ישראל לעתיד הרחוק, או מה מטרותיה לעתיד הקרוב. כנראה שמטרתו העיקרית של נתניהו היא להשאר בכסאו, ועבור שיירת הדגלנים הצועדת אחריו – מה שהיה פעם תנועת הליכוד – זו למעשה מלחמה של להיות או לחדול. גם האמצעים של נתניהו שקופים לכל בר דעת: הסתה ודה-לגיטימציה, במיוחד כנגד הערבים אזרחי ישראל. הוא אמר זאת במפורש בכנס ירושלים ב-2008: "האיום האסטרטגי האמיתי על קיומה של המדינה זה ערביי ישראל", והוא חושב כך מאז ימיו כראש האופוזיציה שבהם הערבים היו חלק מבסיס כוחה של ממשלת רבין ומאז הוא נחוש לנטרל כל סיכוי לשותפות יהודית-ערבית.

מציעה משהו חדש. עינת קליש-רותם (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

מציעה משהו חדש. עינת קליש-רותם (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

בחיפה קורה דבר מעניין, היא מספקת לנו הצצה אל חזון הממשלה כפי שהוא מתברר בתכניות לאזור. בגדול המטרופולין כולו אמור לשמש כחצר אחורית לנמל המפרץ עצום המימדים שעתיד להיבנות על ידי חברות סיניות, שגם יפעילו אותו באמצעות עובדים זרים (כי חייבים לשבור את התאגדות עובדי נמל חיפה). שטחים בעורף הנמל, כולל פארק הקישון שהיה אמור לשמש כפארק מטרופוליני, עוברים לידיה של חנ"י (חברת נמלי ישראל) שמתכוונת להשתמש בהם לאחסנה ופעילויות נמליות ותעשיתיות אחרות. בז"ן מתכננים לגדול פי 3, תשתיות הרכבת הולכות לגדול, והממשלה נכון להיום אינה מוכנה לתקצב את מינהור או שיקוע הרכבת המחושמלת בתחומי העיר, ולא להשקיע בזה גם עשירית מהכסף שהושקע בקו הרכבת החדש לירושלים. זאת למרות שהשטחים שיתפנו בחזית הים הם בעלי ערך נדל"ני עצום, וכך גם התועלת הכלכלית והאורבנית של חיבור העיר לחוף הים.

על הרקע הזה, בחרו תושבי חיפה ברוב עצום בד"ר עינת קליש רותם לראשות העיר. קליש-רותם החלה את דרכה הפוליטית בשנת 2012 כאשר יצאה למאבק ציבורי משהתבררו התכניות של רכבת ישראל וחנ"י למטרופולין חיפה. במהרה התברר לכל מי שהתעניין שאף אחת מן התכניות הללו לא באה לשרת את תושבי חיפה, אלא במקרה הטוב את תושבי תל אביב, ובמקרה הפחות טוב את תושבי סין. האבסורד אולי הסמלי מכולם הוא שעל פי חזון זה, בתי הזיקוק, שנבנו על ידי האימפריה הבריטית עם השלמת צינור הנפט מעיראק על מנת לזקק דלקים בחיפה ולייצא אותם לאירופה, לא רק שלא הולכים להיסגר אלא שהם גם אמורים לגדול, לייבא עוד נפט מעבר לים, לזקק אותו כאן ואז לייצא את התזקיקים לאירופה – ועל הדרך לגרום לזיהום ותחלואה חסרי תקדים.

קליש-רותם הצליחה לסחוף אחריה תושבים מודאגים וארגונים מקומיים למאבק של להיות או לחדול, כנגד כל הסיכויים וכנגד גופים רבי עוצמה ובראשם ממשלת הליכוד והעומד בראשה. בהמשך הדרך הצליחו היא וחבריה להציע חזון אחר לעיר: חיבור בין חלקי המטרופולין והסבת השימושים התעשייתיים המיושנים לעירוב שימושים של תעשייה נקיה, מסחר ומגורים; חיבור העיר אל הים ומיצובה של חיפה כעיר תיירות משגשגת כולל הרחבת שדה התעופה בחיפה, במקום הקמה של שדה תעופה חדש בשטחים הפתוחים של עמק יזרעאל; וחיבור בין הקהילות השונות והמגוונות אשר חיות בחיפה – בדרך כלל בנפרד – לפסיפס מורכב ורב גוני של קהילות החיות ופועלות יחד.

קליש-רותם הצליחה לתווך את החזון האלטרנטיבי שלה לכלל תושבי חיפה וניצחה בבחירות לראשות העיר, בלי תקשורת (היא סרבה לשתף פעולה עם התקשורת המקומית) וכמעט בלי כסף. זהו הישג חסר תקדים.

החלטתה השאיר את עסקני הליכוד במועצת העיר מחוץ לקואליציה העירונית ולהעדיף על פניהם את חד"ש מעידה על אומץ ויושרה. במידה והליכוד יפסיד בבחירות הקרובות, היא עשויה להתברר כאחד ההימורים הטובים בהיסטוריה של עיר הפועלים, שבשנים האחרונות המזל לא האיר לה פנים. תנועת הליכוד נמצאת מספיק זמן בשלטון על מנת שאזרחי המדינה, ולכל הפחות תושבי חיפה, יבינו שעיקר תרומתה הוא פיתוח וביסוס הכיבוש וההתנחלויות והעצמת הסכסוך הבין מגזרי בחברה הישראלית.

כמו כל איש פוליטי, דעותיו אמורות להיות שנויות במחלוקת – זו מהותה של פוליטיקה. רג'א זעאתרה במסיבת העיתונאים בה הודיע כי לא יכהן כסגן ראשת העיר חיפה (צילום: רמי יונס)

הסיפור הוא לא דעתו של רג'א זעאתרה ביחס לציונות או למלחמת האזרחים בסוריה. כמו כל איש פוליטי, דעותיו אמורות להיות שנויות במחלוקת – זו מהותה של פוליטיקה. הסיפור הוא על זהות העיר, אבל גם על זהותה של מדינה. הזהות היא משמעות משותפת שמתהווה באמצעות נראטיבים. המאבק הוא בין הנראטיב של נתניהו – מדינה מסתגרת ומסוכסכת, היעדר חזון וכניעה לכוחות השוק, שעבור החיפאים לפחות מבטיח עתיד קודר במיוחד, לבין החזון של הרצל, על פיו חיפה היא עיר העתיד: עיר פתוחה, שוויונית ופלורליסטית, שיכולה לחזור ולשמש כשער לכל אזור הלבנט, אם וכאשר תקום ממשלה שתהיה מוכנה ללמוד מן החיפאים ולעשות מאמץ לשנות את המציאות הגיאופוליטית באזור.

זעאתרה, בישיבת הפתיחה החגיגית של מועצת העיר, ציטט את דרוויש בשפה העברית: "זהות, היא לא מה שאנחנו יורשים מאלו שהיו לפנינו. הזהות היא מה שאנחנו משאירים לאלו שיבואו אחרינו". סגן ראש העיר ונציג הימין במועצה דוד עציוני פרסם למחרת בפייסבוק פוסט שקרי לחלוטין שבו הוא מגנה את זעתרה על שציטט בערבית (!) שיר של דרוויש שאומר "בשרו של הכובש יהיה לי למאכל". איש לא ביקש מעציוני להתנצל או לחזור בו מעלילת הדם הזו. בואו נקווה שהשיח המסית והמתלהם שהנחיל נתניהו לא יהיה חלק מהזהות העירונית של חיפה בקדנציה הבאה.

עמר צנגוט, תושב חיפה, מתכנן ערים ואזורים.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מארק צוקרברג (צילום: Friesehamburg, ויקימדיה CC BY-SA 4.0)

מארק צוקרברג (צילום: Friesehamburg, ויקימדיה CC BY-SA 4.0)

הגברים בוכים בפייסבוק, וצוקרברג מתגייס להגנתם

בעוד נשים נלחמות על זכותן לחיים ולהגנה מאלימות מינית, גברים נאלצים להילחם על זכותם לא להיעלב. זהו מאבק עיקש, שכולל שעות של לחיצה על "דווח על תגובה זאת". מרגש לראות שבהנהלת הרשת החברתית השכילו לזהות את האוכלוסייה שהכי זקוקה להגנה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf