newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הסולידריות בארה"ב עם הפלסטינים הגיעה גם לאיגודי העובדים

בנמל אוקלנד מנעו מספינה בבעלות ישראלית לפרוק מטען, ארגון מורים בסן פרנסיסקו החליט לתמוך ב-BDS. בעקבות המתקפה האחרונה בעזה, גל של סולדיריות עם פלסטין שוטף ארגוני עובדים בארה"ב. "יש שינוי עצום", אומרים שם

מאת:

בזמן שמטוסים ישראליים הטילו פצצות אמריקאיות על עזה במאי, פגעו בבתי חולים ובבתי ספר, הפכו אלפי פלסטינים למחוסרי בית והרגו כ-260 איש, אמריקאים רבים צפו בתקיפה בזוועה. ואז חלקם החליטו לעשות מעשה.

ב-19 במאי, איגוד המחנכים של סן פרנסיסקו, שמייצג 6,200 מורים וסייענים בבתי ספר ציבוריים בעיר, העביר החלטה שתומכת בתנועת ה-BDS. האיגוד קרא לארה"ב להפסיק את הסיוע הצבאי לישראל, שלדבריו מבצעת את פשע ה"אפרטהייד".

ההחלטה בסן פרנסיסקו היתה היסטורית: זו הפעם הראשונה שאיגוד של בתי ספר ציבוריים תמך בתנועת ה-BDS. זמן קצר לאחר מכן, לפחות שישה איגודי מחנכים או סניפים באיגודים כאלה העבירו החלטות דומות. איגודים אחרים, מאיגוד מניחי הרעפים המקומי מספר 36 בלוס אנג'לס ועד לעיתונאים בגילדת החדשות-CWA, פירסמו מודעות תמיכה בפלסטינים.

ביוני, משמרת מחאה קהילתית שאירגנו תומכי זכויות הפלסטינים באזור מפרץ סן פרנסיסקו הצליחה להוביל לכך שספינה בבעלות ישראלית לא עגנה בנמל, אחרי שעובדי הנמל סירבו לפרוק את המטען שלה במחאה על האלימות בעזה.

פעיל למען הפלסטינים מניף דגל פלסטין בזמן חסימת אונייה ישראלית בנמל אוקלנד, במחאה על התוקפנות הישראלית בעזה, ב-4 ביוני 2021 (צילום: ברוק אנדרסון)

פעיל למען הפלסטינים מניף דגל פלסטין בזמן חסימת אונייה ישראלית בנמל אוקלנד, במחאה על התוקפנות הישראלית בעזה, ב-4 ביוני 2021 (צילום: ברוק אנדרסון)

פרץ התמיכה האחרון בזכויות הפלסטינים בקרב ארגוני העובדים הוא אחד מהסימנים המוחשיים ביותר לצורה שבה הדיון בנושא ישראל השתנה באופן יסודי בארה"ב. מה שנראה פעם כמו סוגייה שולית שמתמקדת בסכסוך מרוחק, הפך לרכיב מרכזי בפוליטיקה הפרוגרסיבית, והוביל איגודי עובדים להצטרף למאבק ברמות חסרות תקדים.

פעילי זכויות הפלסטינים מייחסים את השינוי לקריאה מצד איגודי עובדים פלסטיניים לסולידריות במאי; לצמיחת תנועת ה-BDS בארה"ב; להשפעת תנועת Black Lives Matter, שאימצה את האקטיביזם למען זכויות הפלסטינים; ולהכרה ההולכת וגדלה מצד אמריקאים שנוטים שמאלה בעמדותיהם כי השליטה הישראלית בפלסטינים מהווה אפרטהייד – הכרה שלה תרמו דו"חות פורצי דרך של ארגוני זכויות האדם בצלם ו-HRW.

"זה עדיין נמצא בשולי העבודה המאורגנת, אבל יותר מאשר בעבר", אומר מייקל לטווין, מייסד משותף של עובדים למען פלסטין, קבוצה שדוחקת באיגודי עובדים בארה"ב לתמוך ב-BDS, ונשיא לשעבר של איגוד שמייצג פרקליטים למען טובת הציבור בעיר ניו יורק. "כל כמה שנים, ההצהרות של איגודי עובדים במדינה בסוגיית פלסטין מתרחבות, וזה בדרך כלל מגיע אחרי התקפות אינטנסיביות על עזה. דור חדש של פעילי איגודים צעירים במדינה הזאת מקבל השראה מההתנגדות הפלסטינית".

כשהאלימות הישראלית נגד הפלסטינים התגברה במאי, איגודי סחר פלסטיניים קראו לאיגודי עובדים ברחבי העולם לצאת במחאות, לפרסם הצהרות ולסרב לטפל בסחורה ישראלית. איגודים רבים בארה"ב הזכירו את הקריאה הזאת בהחלטות שקיבלו לסולידריות עם הפלסטינים. פעילי זכויות הפלסטינים אומרים גם שהסולידריות של האיגודים עם פלסטין תואמת רכיב מהותי של מאבקי עובדים: "פגיעה באחד היא פגיעה בכולם".

"כוחם של העובדים תמיד התמקד בסולידריות בינלאומית ובהתקוממות של כל המנוצלים נגד כל סוגי הדיכוי", אומרת לארה קיסוואני, מנהלת מרכז המשאבים וההתארגנות הערבי (AROC), שהוביל את המחאה באזור המפרץ בקליפורניה שמנעה את פריקת הסחורה הישראלית. "העובדים מהשורה מבינים את זה. כשהם שומעים שעובדים פלסטינים מבקשים סולידריות, כשהם שומעים שעובדים פלסטינים מנוצלים, קל להם לעשות את החיבור, ולומר, 'אנחנו חייבים לגלות סולידריות עם העובדים הפלסטינים'".

אבל למרות ההצלחות האחרונות, פעילי איגודי עובדים שרוצים תמיכה מלאה בסולידריות עם פלסטין עדיין עומדים בפני אתגרים משמעותיים. חברי איגוד החינוך הלאומי, אחד משני איגודי העובדים הלאומיים של מורים בארה"ב, דחה בכנס השנתי שלו בספטמבר החלטה שקוראת לארה"ב להפסיק את הסיוע לישראל. הנהגת איגודי העובדים הלאומיים עדיין מתנגדת לתנועת ה-BDS, וחלק מהאיגודים האלה השקיעו באג"ח ישראליות.

המחלוקת סביב סוגיית ישראל בין איגודי עובדים מקומיים להנהגה הלאומית משקפת את הפער הגדל והולך בתוך המפלגה הדמוקרטית, שבה פעילי שטח וקומץ של מחוקקים פרוגרסיביים זזים יותר שמאלה בסוגיית פלסטין מאשר מנהיגי המפלגה, שנותרים מחויבים לקונצנזוס המסורתי בוושינגטון, שגורס כי הברית בין ארה"ב לישראל צריכה להישאר על כנה.

אף שקבוצות פרו ישראליות כמו StandWithUs נכשלו בעצירת הגל הראשוני של הכרזות מצד איגודים, התומכים בקריאה הפלסטינית להחרים את ישראל, הלובי הפרו-ישראלי מצליח להגיב. קבוצות פרו ישראליות, בעיקר בלוס אנג'לס, שם איגוד המורים דן בהחלטה בנושא BDS, מסייעות למי שמתנגדים להחלטות האיגודים המגנות את פעולות ישראל בעזה, באמצעות אירגון עצומות ומכתבים שמועברים לחתימת מורים והורים.

"חברים רבים באיגודי עובדים ביקשו מאיתנו סיוע, מכיוון שהם לא רוצים שהאיגודים שלהם יקדמו קמפיינים של שנאה נגד ישראל", אומרת רוז רותשטיין, מייסדת משותפת ומנכ"לית קבוצת הלובי הפרו ישראלית StandWithUs.

מדיניות החוץ של האיגודים

לאיגודי העובדים האמריקאים יש היסטוריה של מעורבות בסוגיות של מדיניות חוץ. במהלך המלחמה הקרה, CIO-AFL, פדרציית האיגודים הגדולה והמשפיעה ביותר בארה"ב, עבדה ביחד עם הממסד האמריקאי כדי לחתור תחת ההשפעה השמאלית באיגודים מחוץ לארה"ב. הפדרציה האמינה שאיגודי עובדים צריכים להתמקד בהשגת יתרונות חומריים בתוך מערכת קפיטליסטית, ולא לפעול למען שינוי חברתי רחב.

אבל חלקים אחרים בתנועת האיגודים נקטו עמדה שונה בענייני חוץ. כש-CIO-AFL תמכו במלחמת וייטנאם, גורמים באיגוד עובדי הרכב המאוחדים התנגדו לכך, וקראו למו"מ לסיום המלחמה. כש-CIO-AFL תמך בגיבוי שנתן הנשיא רונלד רייגן לממשלה האנטי-קומוניסטית באל סלבדור, איגודים אחרים הפעילו לחצים בקונגרס להפסקת הסיוע הצבאי האמריקאי למדינה.

במקרים נדירים, גם פלסטין עמדה במוקד הפעילות של עובדים שמסתכלים על הפוליטיקה בעיניים בינלאומיות. ב-1969, העיתון של ליגת העובדים השחורים המהפכניים בדטרויט – תנועה שפתחה בשביתות פתע בלי תמיכה רשמית של איגוד עובדים – פירסם מאמרים שתמכו בפלסטין. ב-1973, כמעט 2,000 עובדים ערבים-אמריקאים במפעלי הרכב בדטרויט הפסיקו את עבודתם במחאה על כך שאיגוד עובדי הרכב המאוחדים רכש אג"ח ישראלי – דרך מקובלת להשקיע בכלכלת ישראל.

תמיכה של איגודי עובדים בפלסטינים שנמצאים תחת כיבוש ישראלי הופיעה שוב בתחילת שנות ה-2000, בתגובה לצעדים שנקטה ישראל בזמן האינתיפאדה השנייה. בהמשך להיסטוריה ארוכת השנים שלו של פעילות נגד דיכוי בינלאומי, איגוד עובדי הנמלים הבינלאומי (ILWU) באוקלנד, שמייצג את סבלי המטען בנמל, פירסם הצהרה שקוראת להפסיק את הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל.

לפני מה שקרה השנה, הרגע הבולט ביותר בהיסטוריה של הסולידריות של איגודי העובדים בארה"ב עם פלסטין היה ב-2014, בזמן שפצצות ישראליות נחתו על רצועת עזה בזמן מבצע צוק איתן. באותה שנה, איגוד UAW 2865, שמייצג יותר מ-19 אלף עובדים בוגרי מערכת האוניברסיטאות של קליפורניה, הפך לאיגוד הגדול הראשון שתמך ב-BDS (ההנהגה של UAW בסופו של דבר ביטלה את החלטת הסניף המקומי).

ב-16 באוגוסט 2014, מרכז המשאבים וההתארגנות הערבי פתח במחאה קהילתית מול נמל אוקלנד, שזכתה לכינוי קמפיין "לחסום את האונייה". אלפי אנשי הגיעו לפעולה, וקראו לעובדי הנמל החברים באיגוד לסרב לפרוק מטען מאונייה ישראלית שנמצאות בבעלות צים, חברה שעוסקת בין השאר בשילוח של נשק ישראלי. המחאה עבדה, לפחות לזמן מה: עובדי ILWU כיבדו אותה במשך ארבעה ימים וסירבו לטפל בסחורות הישראליות. בסופו של דבר פועלים פרקו את האונייה אחרי שהיא עזבה את נמל אוקלנד, ואז חזרה בחשאי כדי לעקוף את המחאות.

צים לא חזרה לאוקלנד במשך שנים – עד שספינה נוספת של החברה ניסתה לעגון בנמל אוקלנד במאי 2021, אחרי עוד התקפה ישראלית על עזה. המרכז פתח בעוד פעולה קהילתית, ושוב, האיגוד כיבד אותה. האונייה לא עגנה באוקלנד, ועוכבה על ידי מחאות נוספות בקנדה ובסיאטל, שם בסופו של דבר עגנה ופרקה את הסחורות אחרי שהמשטרה בעיר פיזרה את ההפגנה.

"העובדים בפלסטין היו אלה שקראו לא לפרוק מטען ישראלי. הבאנו את הקריאה הזאת לאיגוד עובדי הנמלים, דיברנו איתם ישירות והסברנו להם למה אנחנו עורכים מחאה. העובדים הגיבו לזה בפעולה", מסבירה קיסוואני ממרכז המשאבים וההתארגנות.

סניף איגוד ILWU באזור המפרץ היה פתוח במיוחד לקריאות של פעילי זכויות הפלסטינים, בגלל ההיסטוריה שלו כארגון שהונהג על ידי שחורים ויצר בריתות עם תנועות של צדק חברתי.

"זהו אחד מאיגודי העובדים הלוחמניים והערכיים ביותר במדינה. הם רואים את המציאות בעדשות בינלאומיות, ויש להם מידה מרשימה של ארגון פוליטי", אומר ואסים האגי, מארגן במרכז. "הם נוטים להפעלה של כוחם כדי להראות לבוסים מה האיגוד מסוגל לעשות".

פעילי זכויות הפלסטינים אומרים שהפעולה "לחסום את האונייה" היא אולי סוג הקמפיין החשוב ביותר של ה-BDS עד כה.

ב-32 מדינות בארה"ב יש חקיקה נגד חרם על ישראל. הפגנה בקריאה לחרם על ישראל (flickr/ Stephanie Law CC BY-NC 2.0)

הפגנה בקריאה לחרם על ישראל (flickr/ Stephanie Law CC BY-NC 2.0)

"כשמועצות תלמידים מעבירות החלטה להפסיק להשקיע בישראל, זו יותר המלצה. בתי ספר לא ממש מושכים את כספם. כשסבלים בנמלים מחליטים לא לפרוק אוניות ישראליות, הם ממש מפסידים כסף. בשל כך, זו אחת הצורות היותר מוצלחות ומוחשיות של ה-BDS", אומרת נרדין קיסוואני (שאינה קשורה למנהלת המרכז למשאבים ולהתארגנות הערבי, לארה קיסוואני). במאי, היא השתתפה במחאות שניסו – ונכשלו – למנוע מאוניית צים שעגנה בנמל ניו ג'רזי לפרוק את הסחורה שלה.

אך בזמן שההצלחה של "לחסום את האונייה" ב-2021 היתה שיחזור של ההצלחה ב-2014, גל איגודי המורים שמגנים את הפרות זכויות האדם על ידי ישראל מסמן שלב חדש בהתקרבות בין איגודי העובדים לבין תנועת זכויות הפלסטינים.

מורים בעד פלסטין

התמיכה של איגוד המורים בסן פרנסיסקו ב-BDS היוותה השראה למורים בסיאטל ובלוס אנג'לס לדחוק באיגודים שלהם להעביר החלטות דומות. בסיאטל, ההצעה לתמוך ב-BDS ולקרוא לארה"ב להפסיק את הסיוע הצבאי לישראל עברה ברוב של 90% מהקולות.

התמריץ הראשוני היה זעם על הניסיון הישראלי לסלק משפחות פלסטיניות מביתן בשייח' ג'ראח וההתקפה האווירית הקטלנית על עזה. אך המורים בסיאטל שתמכו בהחלטה אומרים שהיא זכתה לתמיכה כל כך גורפת בזכות ההתארגנות של מורים בעיר סביב סוגיה נוספת: האלימות המשטרתית כלפי שחורים. הקשר בין המיליטריזציה של המשטרה בארה"ב לבין הכיבוש הישראלי הובלט בהחלטה, שדחקה גם לביטול המנהג של משטרת סיאטל לשלוח שוטרים לאימונים בצבא הישראלי.

"יצרנו את הקשר בין העמדה של האיגוד שלנו בסוגיית Black Lives Matter, התנגדות לגזענות ולעליונות לבנה [ופלסטין]", אומרת אמה קליין, מורה בבית ספר יסודי בסיאטל. "הקשר הזה היה מאוד עוצמתי כשהצגנו אותו בפני אסיפת הנציגים. הקשיים שעמם מתמודדים אנשים שחורים וחומים בארה"ב אינם דומים לאלה שעמם מתמודדים אנשים בפלסטין, אבל יש הרבה נקודות דמיון, ולכן אם תומכים ב-Black Lives Matter, חייבים לתמוך גם בשחרור פלסטין".

הלגיטימיות הפוליטית לתנועות כמו בלאק לייבס מטר מתרחבת. הפגנה בוושינגטון אחרי הרצח של ג'ורג' פלויד (רוזה פינדה, ויקימדיה)

הפגנה בוושינגטון אחרי הרצח של ג'ורג' פלויד (רוזה פינדה, ויקימדיה)

בניו יורק, אסיפת נציגים של קונגרס הצוות המקצועי (PSC), האיגוד שמייצג את אנשי הסגל והצוות שעובדים באוניברסיטת העיר ניו יורק (CUNY), העבירו החלטה ביוני שקוראת לארה"ב להפסיק את הסיוע הצבאי שמוענק להפרות זכויות אדם על ידי ישראל ברוב של 84 תומכים מול 34 מתנגדים.

"כשהתחלתי ללמוד ב-CUNY, ב-2012-2013, הכרתי מרצים ואנשים שהיו חלק מהאיגוד. רצינו לעשות עבודה בנושא פלסטין. רוב המרצים תמכו, אבל כל פעם שדיברנו על לעשות משהו ברמת ה-PSC, הם נהגו לומר, 'פלסטין עבור ה-PSC היא נושא שנוי במחלוקת'", אומרת נרדין קיסוואני, שחברה גם ב-CUNY עבור פלסטין, קבוצת מרצים וסטודנטים בתוך מערכת CUNY שפועלת למען זכויות הפלסטינים. "כל כך הרבה השתנה בפחות מעשר שנים. החלטה כמו זו היא אחד הסמנים של ההתקדמות שהצלחנו להשיג".

תגובה נגדית

אבל התמיכה הגורפת של איגודים בזכויות הפלסטינים נתקלה גם בתגובה נגדית חריפה. כמה מרצים ב-PSC – לפחות 50, לפי אחד הדיווחים – הפסיקו לשלם את דמי החבר שלהם לאיגוד במחאה על ההחלטה לגנות את הפרות זכויות האדם על ידי ישראל.

אחרי שמועצת המנהלים של האיגוד באוניברסיטת ראטגרס לסגל במשרות חלקיות פירסמה הצהרה שקוראת לאיגוד האב שלהם, הפדרציה האמריקאית של המורים, "להיפטר מההשקעות בכל האג"ח הישראליות ולממשלת ארה"ב להפסיק את כל הסיוע הכספי לישראל עכשיו", חבר הקונגרס הדמוקרט ג'וש גוטהיימר מניו ג'רזי גינה את האיגוד.

במכתב לנשיא אוניברסיטת ראטגרס, גוטהיימר קישר בין ההצהרה לעלייה בהתקפות האנטישמיות בארה"ב – קשר שחבר מועצת המנהלים דיוויד לטווין, שחבר גם ביהודים למען זכות השיבה הפלסטינית (ואחיו של מייקל לטווין מאיגודי עובדים למען פלסטין) כינה "חלק מקמפיין רחב יותר של תומכי ישראל להשתיק פעילים למען פלסטין באמצעות האשמות מהונדסות בגזענות אנטי-יהודית".

איגוד המורים בלוס אנג'לס נקלע לדיון סוער במיוחד. ההחלטה ממאי של חמישה סניפים של איגודי עובדים בעיר לפרסם הצהרות סולידריות עם הפלסטינים, ובשלוש מהן לתמוך ב-BDS ולדרוש עצירה של הסיוע האמריקאי לישראל, הובילה את איגוד המורים של לוס אנג'לס לקבוע הצבעה כללית בספטמבר על הצעד. זה גרם לתומכי ישראל להתארגן כדי להביס את ההחלטה, ומכין את השטח להתנגשות בין הצדדים בפגישה.

ההצהרות של סניפי איגודי המורים בלוס אנג'לס הובילו גם לוויכוחים עזים בין חברי איגוד משני הצדדים, כשתומכי ישראל באיגוד טוענים שההחלטות הן התקפות אישיות עליהם כיהודים, אומרת מאיה דניאלס, מורה מלוס אנג'לס שהביאה את ההחלטה התומכת ב-BDS בפני סניף האיגוד שלה באזור הארבור בעיר. באותו זמן, פעילי זכויות הפלסטינים באיגוד היו נתונים להטרדות ברשתות החברתיות.

"מישהו לקח 70 עמודים של תגובות מקבוצה של האיגוד ושלח אותם לבוס שלי, ולבוס של הבוס שלי, ולבוס של הבוס של הבוס שלי ולשלוש ארנבות באזור, כדי לגרום לפיטורי", אומרת דניאלס.

לדבריה, הרצון להמשיך לקדם את הסולידריות עם פלסטין בתוך האיגוד נעלם כשהחברים הבינו שהנושא מעורר מחלוקת. כעת, היא מוסיפה, הנהגת ה-UTLA מנסה למנוע הצבעה כללית על ההחלטות בנושא פלסטין. במקום זה, הם מתכננים להגיש הצעה לבטל את ההצבעה, ולארגן פורומים שידונו בסוגייה. ה-UTLA לא הגיבו לפניית 972+ לתגובה.

דניאלס אומרת שהיא מצפה כי ההצעה תעבור, ותחסל את הסיכוי להצבעה של כל חברי האיגוד. "הארגון ככלל התקפל בפני בריונות והפחדה", היא אומרת.

ועדיין, דניאלס מציינת שאפילו אם ההצבעה על ההחלטה לסולידריות עם פלסטין תתבטל, ההחלטות שהתקבלו היו הצלחה מכיוון שהן שברו את חומת השתיקה בנושא שאנשים רבים מדי חששו לגעת בו לפני ההסלמה באלימות הישראלית במאי.

"אני לא חושבת שהנושא ייעלם. עבור חברים רבים שעברו דרך אש [המחלוקת על סוגיית פלסטין], זה היה חינוכי, מעצים, מחזק", אמרה דניאלס ל-972+. "זה לא היה הרגע שלנו. לא היתה מספיק עבודת שטח, לא היתה מספיק אנרגיה. אבל זה לא ייעלם. אנחנו נמתין עד לסערה הבאה – ההאשטג הבא, הסרטון הבא. אי אפשר להתעלם מזה יותר".

אלכס קיין הוא עיתונאי הפועל בניו יורק, שכתבותיו בענייני ישראל/פלסטין, זכויות אזרח ומדיניות החוץ האמריקאית התפרסמו ב-Vice News, The intercept, The Nation, In These Times ומקומות אחרים. המאמר הופיע במקור במגזין 972+. תרגום: יונית מוזס

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf