newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הנשק שהורג ערבים באין מפריע מופנה גם נגדנו? מי היה מאמין

רשויות המדינה לא מתעניינות בנשק לא חוקי שבידי ערבים, כל זמן שהוא מופנה בלעדית רק כלפי ערבים אחרים. אם המדינה רוצה לשמור על חיי אזרחיה, כדאי שתקשיב לזעקתם הממושכת של האזרחים הפלסטינים

מאת:
זירת הפיגוע בחדרה, ב-27 במרץ 2022 (צילום: גילי יערי / פלאש90)

"כל פגיעה באזרח היא פגיעה בעולם ומלואו". זירת הפיגוע בחדרה, ב-27 במרץ 2022 (צילום: גילי יערי / פלאש90)

"השב"כ כמעט ולא עוסק בערביי ישראל. אם זה לא טרור נגד יהודים או פיגועים על רקע אידיאולוגי, זה לא מעניין אותו. הוא לא יטפל בפשיעה מאורגנת, וגם לא בנשק בתוך הקו הירוק. הפרמטר הוא לאומי".

את הדברים האלה אמר לפני כשנתיים בכיר לשעבר בשב"כ לסוהא עראף, באחד הראיונות לסדרת הכתבות "חברה על הכוונת", שעסקה באופן מעמיק בתופעת הפשיעה המאורגנת בחברה הערבית בישראל. היום, לאחר פיגוע הירי הקטלני אמש בחדרה, הדברים מקבלים משמעות מצמררת ממש.

מהתמונות והסרטונים שפירסמה המשטרה לאחר הפיגוע, עולה כי שני המפגעים הגיעו לזירה כשבאמתחתם כמות גדולה של כלי ירי ואמל"ח. אמש (ראשון), לאחר האירוע, כתב הפרשן הצבאי יואב לימור ב"ישראל היום" כי המפגעים "חמקו מתחת לרדאר של השב"כ".

חמקו? על פי עדותו של בכיר השב"כ לעיל, הרדאר של השב"כ פשוט לא כוון אליהם. השב"כ, כמו גם המשטרה ויתר רשויות המדינה, לא מתעניינים בנשק לא חוקי בידי ערבים, מתוך הנחה שהוא יופנה באופן בלעדי נגד ערבים אחרים.

במשך שנים, מנהיגי הציבור הערבי במדינה זועקים לרשויות האכיפה לטפל בנגע הממית של הנשק הלא חוקי ביישובים הערביים. הם אפילו שבתו רעב במשך שלושה ימים מול משכן הכנסת, בדרישה לאיסוף יזום של כלי הנשק הבלתי מורשים מהיישובים הערביים.

אפילו מבקר המדינה התייחס בדו"ח מיוחד לאוזלת היד השערורייתית של גורמי הביטחון במניעת ההפצה של נשק לא חוקי ביישובים הערביים, אבל לשווא. כל עוד הקורבנות של הנשק הזה היו באופן בלעדי אזרחיות ואזרחים פלסטינים, הוא פשוט לא עניין את הרשויות הישראליות.

על פי נתוני המרכז הערבי אמאן למען חברה בטוחה, מאז שנת 2000 נרצחו יותר מ-1,600 אזרחים פלסטינים בנסיבות הקשורות לאלימות ופשיעה. מתחילת 2022 כבר נרצחו 20 איש. האחרון שבהם, גלאל אבו גליון, בן 28, נרצח שלשום אחר חצות בתל-שבע. שמו, יש להניח, ייבלע בתוך תהום הנשייה שאליה מתנקזים שמות כל הנרצחים הפלסטינים, שמותם לא עניין את הרשויות. גם כאשר אלה פעלו, כביכול, לטפל בתופעה הקטלנית הזו, "מיגור הפשיעה" הפך לאמתלה להידוק השליטה על האזרחים הפלסטינים, לא כאמצעי להגן על חייהם.

את מה שלא עשו זעקות השבר של האזרחים הפלסטינים ודמם הניגר ברחובות, עשו שני המפגעים מחדרה שכיוונו את נשקם לא כלפי ערבים אחרים, אלא כלפי יהודים, ועוד במדים (ספק אם המפגעים ידעו שבקרב השוטרים שעליהם ירו היה גם שוטר דרוזי, ששילם בחייו). או אז מיהרה המשטרה לפלוש לאום אל-פחם, לבצע חיפושים נרחבים, להחרים כלי נשק ולעצור חשודים.

קשה שלא להבין את ההתנהלות הזו כחלק מדוקטרינת נתיני האויב, שבאמצעותה מנתחים במרכז המשפטי עדאלה את יחסי המדינה כלפי אזרחיה הפלסטינים. צדה האחד הוא הזכות שלוקחת לעצמה ישראל להשעות את החוק במקרים שבהם נפגעו אזרחים הנמנים על הקבוצה המזוהה מבחינת המדינה כ"אויבת" – כמו במקרה של הירי הקטלני ביעקוב אבו אלקיעאן באום אל-חיראן, שתיק החקירה בעניין הריגתו על ידי שוטרים נסגר.

הצד השני של הדוקטרינה הזו היא שכל עוד אותם "נתיני אויב" הורגים אחד את השני, המדינה לא מתערבת, ומשאירה את הטיפול בתפוצה המחרידה הזו של כלי נשק לחברה עצמה.

העובדה שבשולי השוליים שלו, הנשק הזה מופנה לבסוף גם כלפי יהודים, לא אמורה להפתיע איש. מומחים הזהירו מפני האפשרות הזו כבר לפני שנתיים, בראיונות לסדרת הכתבות של עראף. אבל היא גם איננה הסיבה שבשלה המדינה חייבת לטפל בתופעה הקטלנית של הנשק הבלתי מורשה והפשיעה בחברה הערבית. לא רק משום שפיגועים, כפי שנוכחנו לראות למרבה האסון רק לפני ימים ספורים בבאר שבע, יכולים להתבצע גם בעזרת מכונית או סכין, אלא מפני שהמדינה מחויבת להגן על חיי אזרחיה הערבים, בדיוק כמו על חיי אזרחיה היהודים.

בתגובה לפיגוע הירי בחדרה אמר יו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה: "כל פגיעה באזרח היא פגיעה בעולם ומלואו. מה שנעשה בחדרה זה מעשה תועבה שראוי לכל גינוי. זו לא דרכה של האוכלוסייה הערבית, ואנחנו קוראים לציבור שלנו להיאבק בדרך דמוקרטית. נאבקנו שנים רבות נגד הנשק הבלתי מורשה. חייבים לאסוף את הנשק הארור הזה. אנחנו רוצים לחיות בחברה ללא נשק".

ההנהגה הערבית בישראל גינתה את שני הפיגועים האחרונים מקיר לקיר, ובאופן חד משמעי. מאידך, גורמי ימין רבים מצאו בהם הזדמנות להעמיק את תפיסתם של האזרחים הערבים כנתיני אויב, ולקרוא למגוון ענישות קולקטיביות נגדם.

השאלה, בסופו של דבר, היא מה רוצה מדינת ישראל. אם היא מעוניינת להמשיך ולמשוך באדישות בכתפיה מול ההשתוללות הקטלנית של הפשיעה והנשק ביישובים הערביים, מוטב שתודה בפני אזרחיה בפה מלא שהיא עושה זאת מתוך ידיעה שהאש הזו תופנה בשוליה גם כלפי יהודים.

אם היא מעוניינת בשמירה על חיי כלל אזרחיה, כדאי שתקשיב היטב לדבריו של עודה ולזעקתם המתמשכת של האזרחים הפלסטיניים, לאסוף את הנשק הזה מרחובותיהם ולדאוג לזכויותיהם השוות במלואן. כאזרחי המדינה, לא כנתיני אויב.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

דחיקתו לשוליים של המאבק הפלסטיני הלא אלים התרחשה עוד לפני אוקטובר האחרון. הבערת צמיגים בשוק של שכם במהלך האינתיפאדה הראשונה (צילום: לע"מ)

מדוע נכשל המאבק הפלסטיני הלא אלים, ומי מכשיל אותו?

לאחר מתקפת 7 באוקטובר ובתום שנה למלחמה העקובה מדם בעזה, רעיון המאבק הפלסטיני הלא אלים נדחק מהתודעה הציבורית. העיתונאי חיאן ג'אבר מנתח את הסיבות לדעיכתו ומסביר מה צריך לקרות כדי שהוא יוכל לחזור להיות רלוונטי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf