newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המשטר הסורי סגר את הברז: משבר מים חמור במחנה אל-ירמוכ

מאז יולי 2013 מצוי אל-ירמוכ, מחנה הפליטים הפלסטינים הגדול בסוריה, תחת סגר מוחלט ונאסרה כניסת אנשים, מזון ותרופות. בתחילת ספטמבר האחרון סגר משטרו של אסד גם את זרימת המים למחנה

מאת:

כותבת אורחת: ז'נאן בסול

המשבר הסורי המתמשך הכה מכה קשה במחנה הפליטים אל-ירמוכ; הביא למותם של מאות, לעקירה המונית ולהרס ניכר של תשתיות. מחנה "אל-ירמוכ" הוא מחנה הפליטים הפלסטיני הגדול ביותר בסוריה והוא ממוקם דרומית לדמשק, בסמוך לשכונות המצוקה של העיר. אל-ירמוכ לא היה מעורב במהומות מהתחלתן, אלא רק שימש מקלט לאנשי האופוזיציה שרצו לצאת מדמשק למקום יותר בטוח.

הסגר על אל-ירמוכ החל חלקית בדצמבר 2012, כשהשלטון הציב מחסום בכניסה למחנה, שצמצם משמעותית את האפשרות לכניסת אנשים וציוד. הסגר הפך להיות מוחלט ביולי 2013, כשנאסרה באופן מוחלט כניסת אנשים, חומרי מזון ותרופות. עם החרפת המצב והחמרת הסגר נוצר במחנה גל של גניבות, ותאים המשויכים לאופוזיציה השתלטו על מחסני המזון. התנאים המחפירים של הרעב, המחלות והמשך ההפצצות שמצד המשטר הביאו למותם של מאות אנשים בתוך המחנה.

> נמסים בגשם: האנשים שמעבירים את הסופה בלי טיפת חום

בתחילת ספטמבר האחרון סגר המשטר הסורי את זרימת המים למחנה באופן מוחלט. הפסקת המים הביאה להידרדרות נוספת במצב ההומניטרי, לא רק בשל היעדר המים אלא גם בשל הצורך שנוצר במסעות ארוכים לאזורים סמוכים בחיפוש אחר מים. נשים וילדים בעיקר מוצאים את עצמם בדרכים שחשופות לירי, רק כדי להביא לבתיהם דליים עם מים. המחסור במים פוגע בהיגיינה במחנה, מה שמוביל להפצה מוגברת של מחלות, בעיקר בקרב הילדים, ומגביל את מפעלי החקלאות שיזמו עמותות סיוע שונות לצורך הספקת מזון לתושבים בתוך המחנה.

עמותות הסיוע במחנה מנסות להשתמש במי בארות כדי לפצות על המחסור במים, אבל הצורך לחפור עשרות בארות ועליית מחירי הדלק – הנחוץ לשאיבת המים מהבארות – הגבילו מאוד את השימוש במקור התת-קרקעי. גם המים שיוצאים מהבארות אינם מי שתייה, ותושבים ממלאים מיכלים לשימושים שונים ומשיגים מי שתייה במסעות המסוכנים ליישובים קרובים. לפי עדויות שונות מי שלא יוצאים מהמחנה מרתיחים את מי הבארות ושותים אותם כך, בלית ברירה.

> לשלוח סרטון לאמא בסוריה מבנה בבית החולים בישראל

לפי כתב העת הלבנוני "אל מנשור", פעילים באגודה הפלסטינית לזכויות אדם בסוריה תולים את האשמה במצבם בשורה של גורמים: את השלטון הסורי הם מאשימים מכיוון שהוא זה ששולט במים והוא הצד שסגר את הברזים. את ארגון השחרור הפלסטיני (אש"ף), שמחזיק שגרירות בדמשק, מאשימים הפעילים והעמותות בכך שאינו עושה שום מאמץ להקל על תושבי המחנה ולא מפעיל לחץ על הגורמים הרלוונטיים כדי להסיר את הסגר ולסיים את הפסקת המים.

גם אונר"א, הממונה מטעם האו"ם על הסעד והרווחה במחנה, לא עושה מספיק כדי לסיים את משבר המים, טוענים הפעילים. לדבריהם אונר"א אמנם מחלק מים בכניסה למחנה, אך לא מנסה למצוא פתרון ארוך טווח ובר קיימא שיבטיח זרימת מים קבועה, ומנסה להתחמק מאחריותו לכך.

מיותר לציין כי אמנות הבינלאומיות אוסרות על הטלת סגר שמכוון נגד אזרחים במצבים של סכסוך ומשברים, ומחייב את הצדדים הלוחמים לדאוג לביטחונם של אזרחים. כך למשל סעיף 17 מאמנת ז'נבה הרביעית קובע כי: "בעלי הסכסוך ישתדלו לערוך הסכמים מקומיים בדבר פינוי פצועים, חולים, תשושים וזקנים, ילידים ויולדות משטחים נצורים או מכותרים, ובדבר זכות מעבר לכוהני דת מבני כל הדתות, לחבר העובדים הרפואי ולציוד רפואי בדרכם לשטחים כאלה”. אכיפת חוקים אלה צריכה לבוא מהאו"ם והארגונים הבינלאומיים שביכולתם להפעיל לחץ על השלטון הסורי ועל מיליציות האופוזיציה.

ז'נאן בסול היא בוגרת האוניברסיטה העברית במדעי הרוח, עיתונאית עצמאית, ילידת כפר ריינה וגרה בתל אביב.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf