המשטר הסורי סגר את הברז: משבר מים חמור במחנה אל-ירמוכ

כותבת אורחת: ז'נאן בסול

המשבר הסורי המתמשך הכה מכה קשה במחנה הפליטים אל-ירמוכ; הביא למותם של מאות, לעקירה המונית ולהרס ניכר של תשתיות. מחנה "אל-ירמוכ" הוא מחנה הפליטים הפלסטיני הגדול ביותר בסוריה והוא ממוקם דרומית לדמשק, בסמוך לשכונות המצוקה של העיר. אל-ירמוכ לא היה מעורב במהומות מהתחלתן, אלא רק שימש מקלט לאנשי האופוזיציה שרצו לצאת מדמשק למקום יותר בטוח.

הסגר על אל-ירמוכ החל חלקית בדצמבר 2012, כשהשלטון הציב מחסום בכניסה למחנה, שצמצם משמעותית את האפשרות לכניסת אנשים וציוד. הסגר הפך להיות מוחלט ביולי 2013, כשנאסרה באופן מוחלט כניסת אנשים, חומרי מזון ותרופות. עם החרפת המצב והחמרת הסגר נוצר במחנה גל של גניבות, ותאים המשויכים לאופוזיציה השתלטו על מחסני המזון. התנאים המחפירים של הרעב, המחלות והמשך ההפצצות שמצד המשטר הביאו למותם של מאות אנשים בתוך המחנה.

> נמסים בגשם: האנשים שמעבירים את הסופה בלי טיפת חום

A man from #Yarmouk fills a pot with snow so he can melt it & drink due to the severe water crisis. #Palestine #Syria pic.twitter.com/69n48qYY6W

— Aiman (@AimanofArabia) ינואר 9, 2015

בתחילת ספטמבר האחרון סגר המשטר הסורי את זרימת המים למחנה באופן מוחלט. הפסקת המים הביאה להידרדרות נוספת במצב ההומניטרי, לא רק בשל היעדר המים אלא גם בשל הצורך שנוצר במסעות ארוכים לאזורים סמוכים בחיפוש אחר מים. נשים וילדים בעיקר מוצאים את עצמם בדרכים שחשופות לירי, רק כדי להביא לבתיהם דליים עם מים. המחסור במים פוגע בהיגיינה במחנה, מה שמוביל להפצה מוגברת של מחלות, בעיקר בקרב הילדים, ומגביל את מפעלי החקלאות שיזמו עמותות סיוע שונות לצורך הספקת מזון לתושבים בתוך המחנה.

עמותות הסיוע במחנה מנסות להשתמש במי בארות כדי לפצות על המחסור במים, אבל הצורך לחפור עשרות בארות ועליית מחירי הדלק – הנחוץ לשאיבת המים מהבארות – הגבילו מאוד את השימוש במקור התת-קרקעי. גם המים שיוצאים מהבארות אינם מי שתייה, ותושבים ממלאים מיכלים לשימושים שונים ומשיגים מי שתייה במסעות המסוכנים ליישובים קרובים. לפי עדויות שונות מי שלא יוצאים מהמחנה מרתיחים את מי הבארות ושותים אותם כך, בלית ברירה.

> לשלוח סרטון לאמא בסוריה מבנה בבית החולים בישראל

"Yarmouk reached 540 days of siege and 110 days without drinking water." http://t.co/LwsX47r2im pic.twitter.com/MZ5QQLY3HY" #Yarmouk #Syria

— Abbie (@Abbie_019) ינואר 8, 2015

לפי כתב העת הלבנוני "אל מנשור", פעילים באגודה הפלסטינית לזכויות אדם בסוריה תולים את האשמה במצבם בשורה של גורמים: את השלטון הסורי הם מאשימים מכיוון שהוא זה ששולט במים והוא הצד שסגר את הברזים. את ארגון השחרור הפלסטיני (אש"ף), שמחזיק שגרירות בדמשק, מאשימים הפעילים והעמותות בכך שאינו עושה שום מאמץ להקל על תושבי המחנה ולא מפעיל לחץ על הגורמים הרלוונטיים כדי להסיר את הסגר ולסיים את הפסקת המים.

גם אונר"א, הממונה מטעם האו"ם על הסעד והרווחה במחנה, לא עושה מספיק כדי לסיים את משבר המים, טוענים הפעילים. לדבריהם אונר"א אמנם מחלק מים בכניסה למחנה, אך לא מנסה למצוא פתרון ארוך טווח ובר קיימא שיבטיח זרימת מים קבועה, ומנסה להתחמק מאחריותו לכך.

מיותר לציין כי אמנות הבינלאומיות אוסרות על הטלת סגר שמכוון נגד אזרחים במצבים של סכסוך ומשברים, ומחייב את הצדדים הלוחמים לדאוג לביטחונם של אזרחים. כך למשל סעיף 17 מאמנת ז'נבה הרביעית קובע כי: "בעלי הסכסוך ישתדלו לערוך הסכמים מקומיים בדבר פינוי פצועים, חולים, תשושים וזקנים, ילידים ויולדות משטחים נצורים או מכותרים, ובדבר זכות מעבר לכוהני דת מבני כל הדתות, לחבר העובדים הרפואי ולציוד רפואי בדרכם לשטחים כאלה”. אכיפת חוקים אלה צריכה לבוא מהאו"ם והארגונים הבינלאומיים שביכולתם להפעיל לחץ על השלטון הסורי ועל מיליציות האופוזיציה.

ז'נאן בסול היא בוגרת האוניברסיטה העברית במדעי הרוח, עיתונאית עצמאית, ילידת כפר ריינה וגרה בתל אביב.