המנהל האזרחי הרס 313 מבנים פלסטינים תוך שישה שבועות
בחודש וחצי הראשונים של 2016 נהרסו בגדה המערבית ומזרח ירושלים יותר ממחצית המבנים שנהרסו בשנת 2015 כולה. כ-500 בני אדם איבדו את בתיהם
כותבת אורחת: נטשה רוט
המנהל האזרחי, הזרוע הביצועית של ממשלת ישראל בגדה המערבית, הרס בששת השבועות הראשונים של השנה 313 מבנים פלסטינים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. מדובר ביותר ממחצית ממספר המבנים שנהרסו בכל שנת 2015. מעל לשליש מההריסות בוצעו בשבוע שבין ה-9 ל-15 בפברואר, כך על פי סוכנות האו"ם לתיאום עניינים הומאניטאריים (OCHA).
למעלה מ-500 פלסטינים נעקרו מבתיהם במהלך התקופה שבין ה-1 בינואר 2016 ל-15 בפברואר. רובם המכריע מהגדה המערבית. קצב ההריסות האינטנסיבי מתחילת השנה הוא בניגוד בולט להפוגה היחסית בהריסות בסוף שנת 2015 שבאה לאחר מספר גלים של הריסות מבנים בקיץ האחרון. על פי ארגון "בצלם" מי שנפגעו במיוחד הם הישובים הפלסטינים בדרום הר חברון, בבקעת הירדן ובשטח המוגדר E1 באזור מעלה אדומים.
> הריסות בתים בדרום הר חברון: הצבא משתמש בשטח אש לגירוש פלסטינים
ילדה יושבת על מה שנותר מהמבנה ששימש אותה כבית ונתרם במימון האיחוד האירופי. הכפר פאסאיל, בקעת הירדן, 10 בפברואר 2016. באותו יום ביצע המנהל האזרחי הריסות בארבעה מוקדים בבקעת הירדן. שבע משפחות איבדו את בתיהן ושישה מבנים לחיות נהרסו. 71 בני אדם נותרו ללא קורת גג לראשם. צינורות שסיפקו מים לכ-300 בני אדם ניזוקו. (אורן זיו/אקטיבסטילס).
כבר 15 שנים שהצבא מנסה לאלץ את תושביהם של שמונה כפרים פלסטינים הממוקמים בתוך "שטח אש 918", שהוכרז עליו באופן חד צדדי כאזור אימונים, לעזוב את המקום. גל ההריסות האחרון באזור התרחש בתחילת פברואר, אז הרס המנהל האזרחי – הזרוע הביצועית של הממשל הצבאי בגדה המערבית – 22 מבנים בשני כפרים נפרדים.
בקעת הירדן מהווה יעד לסיפוח לטווח ארוך עבור הממשלה. הריסות, תרגילים צבאיים שמשבשים את החיים, שינוי יעוד השרירותי של הקרקעות – כל אלה משמשים כדי לצמצם את התושבים הפלסטינים שמתגוררים באזור למובלעות קטנות יותר ויותר וזאת מתוך מטרה לדחוק אותם מהאיזור. במהלך ינואר והחצי הראשון של פברואר ביצע המנהל האזרחי שורה של הריסות של מבנים באזור זה.
הפלסטינים המתגוררים באזור המוגדר E1, שנמצא סביב ההתנחלות מעלה אדומים, נמצאים תחת איום מתמשך של גירוש בשל התוכנית ליצור רצף טריטוריאלי ישראלי בינה לבין ירושלים. בינואר ספגו שם כמה סבבים של הריסות מבנים. ביום ראשון האחרון הרס המנהל את בית הספר היחיד של קהילת אבו נוואר שבאזור אל-עזריה.
> "האם יש מקום על פני האדמה שבו מותר למשפחה שלי לגור?"
אישה אופה לחם במה שנותר מביתה שנהרס. בקעת הירדן, 11 בפברואר 2016. (אורן זיו/אקטיבסטילס)
כשליש מהמבנים שנהרסו מתחילת השנה הם מבנים שנתרמו במימון אירופי, כפי שדיווחה עמירה הס בכתבתה ב"הארץ" בסוף השבוע האחרון. על פי הדיווח של הס המנהל האזרחי נתון ללחץ רב מתוך הקואליציה להאיץ את מספר הריסות הבתים.
על פי דו"ח של משרד האו"ם לתיאום עניינים הומאניטרים, מאז 1988 הוציאה ישראל מעל ל-14 אלף צווי הריסה נגד מבנים פלסטינים בשטח סי שבשליטתה המלאה. במשך אותה תקופה בוצעו כ-3,000 הריסות מה שמותיר כ-11 אלף צווים שעדיין עומדים נגד כ-13 עד 17 אלף מבנים. הממשלה אמנם טוענת כי פעולות ההריסה מתבצעות בגלל עבירות על חוקי בניה והיעדר אישורים, אולם בין השנים 2010 ל-2014 אושרו רק אחוז וחצי (1.5%) מתוך הבקשות שהגישו פלסטינים לקבלת היתרי בניה.
פנינו למתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) ושאלנו האם ישנה סיבה מיוחדת לעליה הניכרת במספר הריסות הבתים בשטח סי שבשליטה ישראלית החל מתחילת השנה, והאם יש סיבה לעליה במספר ההריסות של מבנים במימון אירופי. בתגובה לפניתנו נמסר ממתפ"ש כי "המנהל האזרחי, מתוקף סמכותו, מבצע צעדי אכיפה נגד בנייה בלתי חוקית, בהתאם לסדרי העדיפות ולשיקולים מבצעיים".
נטשה רוט היא עיתונאית, עורכת ואקטיביסטית שמתגוררת ביפו.
הפוסט פורסם במקור באנגלית בבלוג שלה באתר 972+, ותורגם על ידי יעל מרום.
> בפעם האחרונה שהייתי פה הפכנו חביות מים של צמאים באמצע המדבר
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
