newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המלחמה המזויפת בין הורים למורות

מרגע שהתחילו להתייחס למערכת החינוך במונחים של רווח והפסד, הדרך היתה קצרה לראות במורות שמרטפיות. הקורונה הקצינה את המצב הזה. ההורים צריכים להבין שהבעיה במערכת, לא במורות

מאת:
השאירו תגובה
א א א

להורים היה קשה מאוד בתקופת הקורונה. הם היו צריכים לטפל 24/7 בילדיהם. המורות, מצידן, עסקו בהעברת שיעורים דרך אמצעים טכנולוגיים. כולם רצו לחזור לשגרה. אבל מה היא אותה שגרה? ומדוע היה קשה? מה תפקידם של ההורים ומה תפקיד המורות?

הורים מתקוממים נגד המורות, במקום נגד המערכת. הורים מלווים את בתם לבית ספר. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: יוסי זמיר / פלאש 90) הספר. אילוסטרציה (יוסי זמיר/פלאש90)

הורים מתקוממים נגד המורות, במקום נגד המערכת. הורים מלווים את בתם לבית ספר. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: יוסי זמיר / פלאש 90)

אחת המהפכות החשובות ביותר בהיסטוריה האנושית היתה מהפכת החינוך הציבורי. המהפכה הזו התחילה להתנסח בתחילת המאה העשרים וקיבלה תאוצה לאחר מלחמת העולם השנייה. כל מאבק לאומי, כל מאבק אנטי-קולוניאלי, הרבה מהדרישות של מעמד הפועלים בעולם הראשון – נעו סביב שאלת החינוך הציבורי וזכותו של כל ילד לקבל חינוך.

מאבקים נגד גזענות ונגד אפליה התבססו בין היתר על התביעה לחינוך שווה לכל. נכון שהדבר לא הביא לשוויון בין ילדים. המעמד, צבע העור, הלאום, העדה, המגדר ממשיכים עד היום לשקף פערים ואי השוויון. ואולם זהו עולם אחר לגמרי ממה שהיה בתחילת המאה העשרים. לפני מלחמת העולם השנייה, החינוך היה זכות יתר של האליטות. ילדיהן, ברובם, התחנכו במסגרת חינוך פרטני (מורים הגיעו ללמד בבית העשירים; ומהתיכון והלאה למדו במסגרות פרטיות, כולל האקדמיה).

למרות שלא עבר הרבה זמן מאז, העולם שאנחנו חיים בו היום ביצע ברובו המכריע את המהפכה החינוכית, לפחות במה שנוגע לחינוך היסודי וחלק מהחינוך התיכון. נכון, כפי שמציין גיל גרטל ב"שיחה מקומית", חינוך חינם מהגיל הרך הוא כרגע משאלה בלבד, אבל המהפכה החינוכית כבר התחוללה. עד אותה מהפכה, העניים, המוחלשים, הפועלים והאיכרים למדו בתוך המסגרות הקהילתיות: הבית, המשפחה המורחבת, הקהילה. ילד למד מאביו. ילדה מאמה. כורה פחם או איכר למדו תוך כדי התנסות. שוליית בית מלאכה למד את מקצועו תוך כדי עבודתו.

החינוך הציבורי לא רק פתח פתח לשינויים גלובליים מבחינת ניעוד חברתי, אלא גם גרם לשינוי מהותי במבנה העבודה ותפקידי המשפחה. הוא אפשר כניסה של נשים לכוח העבודה. תפקוד ההורים והמשפחה הגרעינית השתנה. חלק גדול מהלמידה של הילדים והחיברות שלהם עבר לאחריותם של בתי הספר. אין זה אומר שלמשפחה אין השפעה, אולם חלוקת העבודה השתנתה.  ההורים יכלו לסמוך על בתי הספר שילמדו את ילדיהם קרוא וכתוב ויעניקו להם השכלה כללית וידע במדעים.

כל המנגנון החינוכי הציבורי עבד כל עוד מדינת הלאום העניקה לו תפקיד מרכזי.  זה התחיל להשתנות אחרי שרונלד רייגן ומרגרט תאצ'ר עלו לשלטון בארה"ב ובבריטניה. התורה הניאו-ליברלית הגדירה את החינוך הציבורי כ"גרעוני". ואכן, כמו הרבה סקטורים ציבוריים, החינוך אינו יוצר רווח במובן הקפיטליסטי. הוא נתפס כמי שמייצר גרעון תמידי, ומכאן שיש לקצצו בשיטות שונות. אחת מהשיטות לקיצוץ היא לטעון כי "המורים אינם איכותיים" ו"צריכים חינוך איכותי, וחינוך כזה הוא רק יכול להיות פרטי".

מכאן הדרך קצרה לאמירות שהמורות הן רק שמרטפיות לצרכי ההורים, "יש להן המון חופשות", ומגיע להן שכר רעב. הורים, בייחוד מהמעמד הבינוני, מרבים להתלונן כנגד המורות, והמורות מצידן חוששות מההורים המתנהגים כאילו הם גם עורכי דין וגם המשקיעים הראשיים בחינוך ילדיהם.

המדיניות הליברלית של הממשלות השונות  וגם של משרד החינוך מתבססת על קיצוצים דרסטיים בחינוך הציבורי. צפיפות הולכת וגוברת בכיתות, קיצוץ בתקציבי הבנייה בבתי הספר, קיצוצים רוחביים בכל מיני מקצועות שלא נחשבים ליבה, כגון אומנות או ספורט. חלוקה בלתי שוויונית בין החינוך הכללי לבין החינוך הממלכתי- דתי, המקבל כמעט פי שניים שעות תקן ועוד. וכמובן, השכר למורות שהוא מהירודים במשק.

במקביל צצו סתי ספר פרטיים או פרטיים למחצה, המיועדים לתת מענה לשכבות המעמד הבינוני. בו בזמן, האיכות במערכת החינוך הציבורית הממלכתית הכללית נשארה ירודה. למערכת הזו מגיעים, בלית ברירה, השכבות המוחלשות או מי שידם אינה משגת לשלם תשלומי הורים המטפסים לפעמים לרמה של לימודים אוניברסיטאיים.

מול התנאים הבלתי אפשריים האלה, ההורים מתקוממים. אבל לא נגד המערכת, אלא כנגד המורות. זהו כשל תודעתי, בייחוד מצד השכבות המבוססות, שעדיין מאמינות שכך הם יפתרו את הבעיה שלהן.

משבר הקורונה הביא לשיא את התכתשות בין מורות והורים. המורות נדרשו ליותר עבודה בתנאים לא תנאים. ההורים יצאו מדעתם כי לא ידעו איך לפקח על הלימוד של ילדיהם וגם לאפשר להם פנאי לאורך יום שלם. באמצע עמד משרד חינוך כאוטי, שרק הצליח לבלבל יותר.

ההורים אינם יודעים איך להתנהג, לא בגלל שהם "רעים" או חושבים שהילדים שלהם לא נמצאים בתחום אחריותם. הם פשוט לא יודעים לעשות זאת. הם לא יודעים שהחברה השתנתה.

מסיבה זו חשוב שהסולידריות בין הורים למורות תתקיים דווקא בזמן משבר החינוך. דוברים ו"מומחים" מטעם עצמם לענייני הורות ניסו עשות סדר בכאוס. אולם הם לא יביאו את הישועה. המאבק צריך להיות בתוך המערכת החינוכית, לא נגדה.

ד"ר מרסלו מנחם וקסלר הוא מרצה בסמינר הקיבוצים. יועץ לארגונים בנושאי חינוך לילדים, נוער וקהילות מוחלשות ובסיכון בארץ ובעולם.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
אין עיסה שהוא לא בוחש בה. מוחמד בן זאיד עם נשיא ארה"ב, דולנד טראמפ (דוברות הבית הלבן)

אין עיסה שהוא לא בוחש בה. מוחמד בן זאיד עם נשיא ארה"ב, דולנד טראמפ (דוברות הבית הלבן)

כדאי לשליט האמירויות ללמוד מהעבר: רומן עם ישראל נידון לכישלון

מוחמד בן זאיד הוא מנהיג עם שאיפות מרחיקות לכת. כעת הוא מנסה לבסס את מעמדו באמצעות קשריו עם ישראל, אלא שההיסטוריה מראה שהתקרבות לישראל היא מתכון לכישלון עבור כל מדינה ערבית, ורעל לאזור כולו  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf