newsletter icon
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המלחמה באוקראינה עשויה להוביל למהפך אנרגיה היסטורי

למרות הסנקציות, מדינות אירופה לא מיהרו להפסיק את יבוא הדלקים המאובנים, שמממן את מכונת המלחמה הרוסית. אך ארגוני סביבה אזרחית ותנועות סביבתיות מפעילים לחצים חסרי תקדים, ומקבלי ההחלטות מתחילים כבר לדבר אחרת

מאת:
ציור קיר בפרם, רוסיה (צילום: cea +, CC BY 2.0)

"מכונת המלחמה הזו ממומנת, מוזנת ומתודלקת על ידי תעשיות הפחם, הנפט והגז". ציור קיר בפרם, רוסיה (צילום: cea +, CC BY 2.0)

בשבועות האחרונים היו מי שטענו שלאור הדחיפות בצורך להתמודד עם התוקפנות הרוסית ובהשלכות הלחימה באוקראינה, משבר האקלים יצטרך לחכות. ואז הגיע החלק השלישי של דו"ח הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים של האו"ם, שפורסם אתמול (שני), והזכיר שזו לא ממש אופציה.

גם בלי הדו"ח, הטענה הזאת מגוחכת. מקור המימון של מכונת המלחמה הרוסית – הדלקים המאובנים (גז, פחם ונפט) שרוסיה מייצאת לעולם – הוא גם המקור העיקרי למשבר האקלים. המאבק בה אינו סותר את המאבק במשבר האקלים המחריף והולך. להיפך. וכעת, החששות לגבי ביטחון אנרגטי ושיקולים גיאופוליטיים מתחילים להניע מהפך אנרגיה בקנה מידה היסטורי.

למרות הסנקציות חסרות התקדים שהטילו מדינות המערב על רוסיה מאז שצבאו של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, פלש לאוקראינה, רוב ממשלות האיחוד האירופי לא ממהרות להפסיק את יבוא הדלקים המאובנים מרוסיה.

למעשה, על פי מחשבון שיצרו הקמפיין האירופי נגד פחם ומרכז המחקר לאנרגיה ואוויר נקי, במהלך 40 הימים מאז שהחל הצבא הרוסי לתקוף את אוקראינה, מדינות האיחוד האירופי הוציאו יותר מ-18 מיליארד יורו, בממוצע כ-470 מיליון יורו כל יום, על נפט, גז ופחם מרוסיה. והכסף הזה ממשיך לזרום למוסקבה.

כבר יותר מחודש שארגוני חברה אזרחית קוראים למקבלות ומקבלי ההחלטות לנתק את התלות של האיחוד האירופי באנרגיה רוסית, ואנרגיה מדלקים מאובנים בכלל, כדי לסיים את המלחמה הארורה הזו.

אפילו הסניף הרוסי של מחאת הנוער למען האקלים יצא נגד המלחמה מיומה הראשון. "כל המלחמות הן מאבקים על משאבים, כולל זו שבאוקראינה", צייצו ב-2 במרץ. "פוטין מנסה לשמר את הסטטוס קוו שבו הנפט שולט, אבל עידן הדלקים המאובנים מתקרב אל קצו".

כשבוע לאחר הפלישה פירסמו ארגוני סביבה ואקלים מכתב פתוח, שבו הביעו סולידריות עם העם באוקראינה, גינו את התוקפנות הרוסית – וקראו למדינות המייבאות גז ונפט מרוסיה לשלב ידיים כדי "לאסור על יבוא דלקים מאובנים מרוסיה ולנטוש במהירות את כל הדלקים המאובנים". על המכתב חתמו יותר מ-600 ארגוני אקלים וסביבה מאוקראינה ומ-56 מדינות נוספות, בהם שלושה ארגונים ישראליים.

"משטרו של ולדימיר פוטין הוא התוקפן הברור והיחיד במלחמה הבלתי חוקית הזו, והוא נושא באחריות בלעדית לזוועות המבוצעות בידי מכונת המלחמה שלו", נכתב בו. "ברור באותה מידה שמכונת המלחמה הזו ממומנת, מוזנת ומתודלקת על ידי תעשיות הפחם, הנפט והגז, המניעות הן את הפלישה המאיימת על אוקראינה והן את משבר האקלים המאיים על עתיד האנושות".

נטליה גוזאק, מנכ"לית Eco Action, אחד מארגוני הסביבה המובילים באוקראינה, מאמינה שהמכתב הזה הוא חלק מהזעקה, שבזכותה במדינות המערב מדברים בשבועות האחרונים על צמצום משמעותי של יבוא דלקים מאובנים מרוסיה.

לדבריה, "אני בעיקר מוטרדת מכך שזה היה צריך לקרות הרבה לפני כן. כבר לפני שמונה שנים, כשרוסיה החלה לכבוש טריטוריות אוקראיניות (בחצי האי קרים ובחבל דונבאס; ע"ל), היה ברור שדלקים מאובנים הם אמצעי להשפעה על אירופה. זה היה הרגע להקשיב לקריאות של תנועת האקלים".

גוזאק מבהירה שמדובר באתגר עצום, אבל זה גם צו השעה. "במשך שנים היה זול יותר לייבא דלקים מאובנים מרוסיה מאשר למצוא חלופות נקיות, אבל 'מחיר המציאה' הזה עכשיו מוכתם בדם".

מחפשים חלופות

התנועה הסביבתית באירופה מוסיפה להפעיל לחץ להפסיק את יבוא הדלקים המאובנים מרוסיה. בשבועות האחרונים התקיימו הפגנות ברוב מדינות האיחוד האירופי – מיוון ובולגריה עד סלובניה ופינלנד – ופעילים מגרינפיס אף ניסו לעצור מכליות נפט מרוסיה בפולין, הולנד, צרפת, גרמניה ודנמרק.

בוורשה קיבלו פעילי גרינפיס את פניו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן עם הקרנת ענק של הכתובות "שלום, לא גז", "שלום, לא פחם" ו"שלום, לא נפט" על ארמון התרבות והמדע, הבניין המוכר והגבוה ביותר בעיר. בפינלנד, פעילות ופעילים מהארגון צבעו על רכבת משא עם פחם מרוסיה את הכתובת "אין פחם, אין מלחמה".

ואמנם, במערב כבר מפנימים שהתלות בגז, פחם ונפט רוסיים תצטרך להסתיים. ארה"ב ובריטניה כבר הודיעו שיעצרו את יבוא הדלקים המאובנים מרוסיה; הממשלה הפולנית נחושה לאסור יבוא של פחם רוסי; ולטביה וליטא הודיעו במהלך סוף השבוע האחרון שהפסיקו לייבא גז רוסי.

גם מקבלי ההחלטות באיחוד האירופי, שם הגז הרוסי אחראי על כ-40% מכלל צריכת הגז, מכירים בכך שהתלות האנרגטית ברוסיה מאפשרת את המשך המלחמה, ומהווה גם סיכון של ממש עבור אירופה.

סגן ראש הממשלה הרוסי אלכסנדר נובאק כבר הזהיר ש"יש לנו הזכות לקבל החלטה מקבילה ולהטיל אמברגו על הזרמת הגז בצינור נורד סטרים 1", בתגובה לביטולו של פרויקט צינור הגז נורד סטרים 2 על ידי גרמניה בסוף פברואר. על פי דיווחי החברה המפעילה את הצינור, בשנה שעברה הוא העביר לגרמניה כמעט 60 מיליארד קוב של גז רוסי.

ואם זה לא הספיק, בסוף מרץ איים פוטין שיפסיק את הזרמת הגז למדינות "לא ידידותיות" שמסרבות לשלם ברובלים, בהתאם לצו נשיאותי שעליו חתם בשבוע שעבר. על פי דיווחים, גזפרום הודיעה שהתחילה לעדכן את לקוחותיה לגבי ההנחיות החדשות, שבמסגרתן יבואניות הגז הרוסי יהיו צריכות לפתוח חשבונות רובל ומטבע חוץ מיוחדים בגזפרומבנק, אם כי ייתכן שהתשלומים עדיין יוכלו להתבצע במטבע הנקוב בחוזה, על פי רוב יורו או דולר.

ביום ראשון אמר שר הכלכלה הסלובקי שארצו לא תוכל להתנתק מגז ו"אם יש תנאי לשלם ברובל, אז נשלם ברובל". מאידך, מוקדם יותר הודיע שר האנרגיה הגרמני ששרי ה-G7 דוחים את התביעה הרוסית.

מכלית נפט רוסית בנמל מורמנסק (צילום: GRID-Arendal, CC BY-NC-SA 2.0)

שינוי הכיוון האנרגטי הוא כבר בלתי נמנע. מכלית נפט רוסית בנמל מורמנסק (צילום: GRID-Arendal, CC BY-NC-SA 2.0)

החששות לגבי שיבושים מידיים באספקת הגז הרוסי לאירופה דעכו מעט, אחרי שהקרמלין הודיע שהגז ימשיך לזרום משום שתשלומים על אספקת גז מה-1 באפריל אמורים להיות מועברים לקראת סוף החודש. אבל עדיין ישנה אי בהירות לגבי אופן הפעולה של מערכת התשלום הזו, ובעיקר לגבי איך יגיב פוטין אם מדינות האיחוד האירופי יסרבו לשתף פעולה.

בינתיים, במסגרת מלחמת התודעה שמנהלים הצדדים, דובר הקרמלין דמיטרי פסקוב כבר ציין שמערכת התשלום על גז ברובל היא "אב טיפוס", שישוכפל גם לענפי ייצוא אחרים.

כך או אחרת, שינוי הכיוון האנרגטי כבר בלתי נמנע. האיחוד האירופי הודיע שיוכל לצמצם את הביקוש לגז רוסי בשני שליש עד סוף השנה, ונשיאת הנציבות האירופי הצהירה שתגובש תוכנית לסיים את התלות בכלל הדלקים המאובנים המיובאים מרוסיה עד 2027.

על פי RePowerEU – המתווה שהציגה הנציבות האירופית, המיועד להתמודד עם עליית מחירי האנרגיה ולמלא את מאגרי הגז לפני החורף הבא – מדינות האיחוד יאיצו את ההשקעה בהתייעלות אנרגטית ובאנרגיות מתחדשות, במקביל לתעדוף של גזים חליפיים ולהרחבה של יבוא הגז ממקורות אחרים.

בנציבות מאמינים שהאיחוד האירופי יוכל לייבא כ-60 מיליארד קוב גז ממדינות כמו ארה"ב, קטאר, מצרים, נורבגיה, אזרביג'אן ואלג'יריה, חלקם באמצעות צינורות גז חוצי גבולות, וחלקם כגז מונזל.

אוקראינה כבר סובלת ממשבר האקלים

עם זאת, אל מול משבר האקלים, המשך התלות בדלקים מאובנים, גם אם לא מרוסיה, נתקלת בביקורת חריפה. "בשעה שהכלכלות הגדולות נוקטות באסטרטגיה של 'כל התשובות נכונות' כדי להחליף דלקים מאובנים מרוסיה, צעדים בטווח הקצר עלולים ליצור תלות ארוכת טווח בדלקים מאובנים ולסגור את חלון ההזדמנויות (להגביל את עליית הטמפרטורה העולמית הממוצעת ל)מעלה וחצי", אמר מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, בכנס של המגזין "אקונומיסט" בראשית השבוע שעבר.

"מדינות עלולות להיות עסוקות כל כך בפערי אספקת הדלקים המאובנים המיידיים שהן יזניחו או יסכלו את המדיניות לצמצם את השימוש בדלקים כאלה. זה טירוף. ההתמכרות לדלקים מאובנים היא השמדה הדדית מובטחת", הוסיף גוטרש, בהתייחס לתפיסה הצבאית לגבי הפעלת נשק גרעיני על ידי שני צדדים יריבים.

דו"ח שפירסמו ארבעה ארגוני סביבה הראה שהאיחוד האירופי מסוגל לנקוט במדיניות עוד יותר שאפתנית מזו שמגבשת הנציבות האירופית, ולהיפטר מכל הגז הרוסי המיובא עד 2025. לפי מחברי ומחברות הדו"ח, עצירה הדרגתית של יבוא הגז מרוסיה אפשרית במקביל להמשך צמצום השימוש בפחם, מבלי להקים תשתיות יבוא גז חדשות וללא הארכת פעילותן של תחנות כוח גרעיניות. במילים אחרות, אירופה מסוגלת גם להאיץ את המאבק במשבר האקלים וגם לדאוג לביטחון אנרגטי.

לשיטתם, המפתח נמצא בפריסה מואצת של אנרגיות נקיות וצעדים להתייעלות אנרגטית, בפרט באמצעות יישום מלא של חבילת הצעדים שהציעה הנציבות האירופית, שמטרתה להפחית 55% מפליטות גזי החממה של אירופה עד 2030, יחד עם הסרת חסמים להרחבה של אנרגיה סולארית וטורבינות רוח ולצד תמריצים להפחתת ביקושים.

כל אלה, נטען בדו"ח, יוכלו להביא להפחתה של 101 מיליארד קוב גז רוסי בשנה. ספקיות הגז הקיימות יוכלו להשלים את 51 מיליארד קוב גז הנוספים שהאיחוד האירופי מייבא מדי שנה מרוסיה.

"אירופה צריכה להיפטר מדלקים מאובנים", צייצה נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין ב-26 במרץ, לאחר פגישה עם ארבע נציגות של מחאת הנוער למען האקלים מאוקראינה, פולין, הונגריה וגרמניה. "פריסה מהירה של אנרגיות מתחדשות יכולה לעזור לנו להפוך עצמאיים מגז, נפט ופחם רוסיים שמשמשים את פוטין כדי לממן את מכונת המלחמה שלו".

זה בהחלט הכיוון הנכון, אף שבמידה רבה הצורך בצעדי חירום כאן הוא תוצאה של דחיינות של שנים של ממשלות אירופה להכיר במשבר האקלים כמצב חירום.

בסוף פברואר פרסם הפאנל הבין-ממשלתי לאקלים (IPCC) את החלק השני של דו"ח חדש, המביא את הידע המדעי העדכני ביותר על מצב משבר האקלים. "שינויי האקלים תורמים למשברים הומניטריים, כשפגעי האקלים משתלבים עם פגיעות גבוהה", נכתב בו.

לדברי גוזאק מ-Eco Action, כמה מההשלכות של משבר האקלים, כמו מחסור במים, גלי חום והצפות, הן כבר המציאות באוקראינה. לדבריה, "מחסור במים, במיוחד בדרום ובמזרח המדינה, בגלל העלייה בטמפרטורה והתמעטות המשקעים, הוא אחת ההשפעות העיקריות של משבר האקלים שאנחנו רואים, וזה דבר שכבר מגביל את החקלאות באזורים מסוימים".

המלחמה בהכרח תותיר הרבה מאוד אוקראינים ואוקראיניות – למשל, מי שאיבדו את ביתם, הפכו נכים או איבדו את מקור פרנסתם – לפגיעים עוד יותר להשלכות משבר האקלים.

ביום שלפני שפורסם החלק השני של דו"ח ה-IPCC, כשמדענים ונציגים של ממשלות העולם התכנסו כדי לאשר את נוסח הטקסט, אמרה ראש המשלחת האוקראינית סביטלנה קרקובסקה: "לשינויי האקלים הנגרמים על ידי האדם ולמלחמה באוקראינה יש את אותם שורשים – דלקים מאובנים – והתלות שלנו בהם".

עידו ליבן הוא פעיל סביבה באירופה ובישראל.

גילוי נאות: ארגון EcoAction חבר ברשת הארגונים שבה אני עובד.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מלחמת ההשמדה בעזה והרדיפות הקשות כאן בתוך החברה שלנו חיזקו את הרעיון לעזוב את הארץ. אמאני טאטור בבית הקפה שלה בנצרת (באדיבות המצולמת)

מלחמת ההשמדה בעזה והרדיפות הקשות כאן בתוך החברה שלנו חיזקו את הרעיון לעזוב את הארץ. אמאני טאטור בבית הקפה שלה בנצרת (באדיבות המצולמת)

אזרחים ערבים חושבים על הגירה: "מוכיחים לנו שאין לנו כאן עתיד"

כמו בחברה היהודית, גם בחברה הערבית שומעים יותר ויותר על אזרחים שעזבו לחו"ל. הפשיעה, הקושי הכלכלי, הגזענות וסתימת הפיות דוחפים אותם החוצה. "אנחנו אוהבים את המולדת, אבל זה נעשה קשה", אומרים המהגרים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf