המיתוס הציני של בגין והפליטים הווייטנאמים

ח"כ גבי לסקי ממרצ, הסופר אילן שיינפלד, עיתונאים ואחרים, נימקו את קריאתם בימים האחרונים לקלוט פליטים מאפגניסטן בישראל, בהחלטתו של ראש הממשלה מנחם בגין לקלוט בסוף שנות ה-70 כמה מאות פליטים שנמלטו לאחר נפילת דרום וייטנאם בשל ההיסטוריה של העם היהודי.

בכך הם הצטרפו לשורה ארוכה של אישי ציבור ופוליטיקאים ישראלים אחרים שקראו לשוב ולקלוט בישראל פליטי מלחמות על בסיס התקדים המוסרי שקבע בגין. למשל, ממלחמת האזרחים בסוריה.

מסמכים שנפתחו לציבור בארכיונים בישראל ובחו"ל בשנים האחרונות, חושפים תמונה מורכבת יותר מהמיתוס המקובל לגבי השתלשלות פרשת הפליטים מדרום וייטנאם ובכלל לגבי הדאגה והעמדה המוסרית של בגין בעניין הגנה על פליטים וזכויות אדם במלחמות.

המעורבות הישראלית בפרשת הפליטים הווייטנאמים החלה כשנתיים לאחר נפילת סייגון והשתלטות צפון וייטנאם על כל שטח המדינה. אונייה ישראלית שהייתה בדרכה לטייוואן מצאה ב-10 ביוני 1977 סירה ובה 66 פליטים שנתקעה בלב ים במשך כמה ימים ללא מים ומזון. לאחר שאף מדינה באזור לא הסכימה לקלוט אותם, ביום השבעת ממשלתו ב-20 ביוני הודיע בגין במליאת הכנסת על החלטתו להעניק להם מקלט בישראל.

כך הסביר בגין את החלטתו: "אנחנו כולנו זוכרים ספינות עם פליטים יהודיים בשנות ה-30 אשר נדדו על פני שבעה ימים וביקשו להיכנס לארץ מסוימת או לארצות רבות ונתקלו בסירוב. היום קיימת מדינת היהודים. לא שכחנו. אנחנו ננהג באנושיות. נביא את האנשים האומללים האלה, פליטים שניצלו על ספינתנו מטביעה במצולות ים, אל ארצנו. ניתן להם מחסה ומקלט".

למרות ההצהרה הבומבסטית, המסמכים בארכיון מעידים שישראל לא ממש רצתה את הפליטים, והיתה שמחה להיפטר מהם אם היתה יכולה.

לפי מברק שנשלח יומיים קודם להצהרה הדרמטית של בגין בכנסת, ממטה משרד החוץ לשגרירות בוושינגטון, במשרד החוץ הצטערו על ה"דליפה שבינתיים לא ידוע לנו מקורה" בכלי התקשורת, שהמשרד מצפה שממשלת ארה"ב תסייע במציאת מקום מקלט לאותם 66 פליטים.

מסמכים – בגין והפליטים הווייטנאמים by LocalCall on Scribd

במברק לא צוין שה"דליפה" היתה שגויה, ואף נכתב שמטה משרד החוץ מצפה לקבל בכל ההקדם מהשגרירות הישראלית בוושינגטון אינדיקציה על עמדת האמריקאים.

לפי מברק שנשלח יממה קודם להצהרה של בגין בכנסת, על ידי יהודה הורם ממחלקת אסיה במשרד החוץ, לשגרירויות ישראל בטוקיו ובוושינגטון, הוא עידכן על המגעים עם מחלקת המדינה האמריקאית למציאת פתרון לפליטים, ובפרט בטייוואן.

הורם כתב ש"מדינת ישראל אינה יכולה כמובן להפקיר הפליטים במידה ולא יימצא כל מקלט אחר. דברים ברוח זו נמסרו לעיתונות בשם 'גורמים מדיניים בי-ם' וקיבלו חיזוק בכל התקשורת מפיו של מר בגין המיועד לראש הממשלה. ח"כ שריד העלה מצדו הצעה דחופה לסדר היום ברוח דומה. עם כל זאת בכוונתנו למצות האלטרנטיבות הטבעיות יותר".

לפי זיכרון דברים מישיבת הצוות הבין-משרדי בנושא הפליטים, שהתקיימה יממה לאחר ההצהרה של בגין בכנסת, סמנכ"ל משרד החוץ ישעיהו ענוג הכניס את הדברים לפרופורציות, ואמר כי יש להניח שלחלק מהפליטים הווייטנאמים יותר להיכנס לארה"ב וישראל תהיה מוכנה לקלוט את הנותרים, וגם אפשר שלאחר הגעתם לישראל ישאפו הפליטים להצטרף אל קרובי משפחתם בארה"ב.

עוד עדכן ענוג שישראל מצפה שהוצאות הנסיעה לישראל של הפליטים הווייטנאמים ישולמו על ידי הנציב העליון של האו"ם לפליטים, וסוכם שמשרד הפנים ייתן להם אשרת תייר שתחודש כל שלושה חודשים, עד למציאת פתרון קבע.

במברק שנשלח מנציגות ישראל בז'נבה למטה משרד החוץ באותו היום, צוין שמשרד הנציב העליון של האו"ם מוכן לשלם על הטסת הפליטים לישראל רק אם זו תהיה ארץ המקלט הסופי.

שלושה ימים לאחר ההצהרה של בגין בכנסת כתב איתן בנצור, ששימש אז כיועץ מדיני בשגרירות ישראל בוושינגטון, במברק לסמנכ"ל ענוג, שהתקשר אליו סטנברג ממחלקת המדינה האמריקאית וביקש לעדכן אותו ב"אורח דיסקרטי" כי לפי חוקי ההגירה האמריקאים, ברגע שהפליטים הווייטנאמים יגיעו לישראל, יחדול לפעול המכניזם שהיה מאפשר קליטתם בארה"ב.

סטנברג "הוסיף כי הוא נרגש ונפעם מהמחווה של ממשלת ישראל, ועל כן הוא רוצה להבטיח שהיא תהיה מודעת להשלכות הטסת הפליטים לישראל, לבל תצא נפסדת במעשה נאצל של הצלת נפשות. אין הוא רוצה לראות את ממשלת ישראל נלכדת בצבת ביורוקרטי".

לכן, בנצור המליץ לענוג שבמגעים עם שגרירות ארה"ב "תדגישו כי אין לראות בהטסת הפליטים הווייטנאמים לישראל סוף פסוק, ושאנו מניחים כי ההליכים החוקיים שהוחל בהם לסידור קליטת בארה"ב לא ייפסקו גם אחרי הטסתם לישראל, לפחות לגבי 32 מתוך הקבוצה שנמצאו כשירים להיקלטות בארה"ב". בנצור הודיע שיטען כך גם במגעים של שגרירות ישראל בוושינגטון עם מחלקת המדינה.

ארבעה ימים לאחר ההצהרה של בגין בכנסת, היועץ המדיני בנצור דיווח במברק נוסף לסמנכ"ל ענוג כי בשיחה עם קושינג, הממונה במחלקת המדינה האמריקאית על ענייני הגירה ופליטים, קושינג הבהיר לו שלא ניתן להתחייב כי 36 מתוך 66 הפליטים שהיו באונייה הישראלית אכן יכולים לעמוד בתנאים להגירה לארה"ב, וכי יידרשו בדיקות פרטניות וביטחוניות לגביהם.

בנוסף, בדומה לסטנברג, גם קושינג הסביר שהנוהג הוא שכאשר מדינה מסוימת מציעה לפליטים מחסה בטוח, אז חדלים שלטונות ההגירה לטפל באותה קבוצה שקיבלה מקלט בטוח. "על מנת לשנות התוכנית הנהוגה – כלומר להחילה על הפליטים הווייטנאמים אחרי הגעתם לישראל, יש צורך בהחלטה מיוחדת בדרג גבוה".

ענוג השיב לקושינג כי "איננו נסוגים מכוונתנו לתת מקלט לפליטים הווייטנאמים כפי שמשתמע מהודעת ראש הממשלה. אולם מאחר ואנו מניחים מתוך ראיית הנולד כי הניצולים הווייטנאמים יבקשו מטבע הדברים להצטרף ולהתאחד עם קהילות וייטנאמיות באירופה או בארה"ב, אנו מבקשים להמריץ הליכי הגירה לארה"ב כשם שנרצה לסייע להם להגר למדינות אחרות אם יחפצו".

קושינג בתגובה "אמר שהוא מצטער שישראל לא דאגה להורדת הפליטים במדינה אחרת תוך מתן ערבות שאם תוך פרק זמן סביר לא תימצא מדינה שתקבלם תסכים ישראל לקלוטם".

בסופו של דבר הגיעו לישראל, בעקבות החלטות ממשלה, כמה מאות פליטים וייטנאמים שניצלו על ידי אוניות ישראליות או ממחנות פליטים אצל שכנותיה של וייטנאם. תחת מגבלות המסמכים החלקיים והחסרים שנחשפו לציבור בארכיון המדינה, נראה שהמאמצים של ישראל להעביר את הפליטים הראשונים ממנה הלאה, מחלישים את ההצהרות המוסריות המרגשות של בגין ומחזקים את הטענות שמדינת ישראל נגררה לעניין בלית ברירה.

נשק לצבא גואטמלה

על מתן בלעדיות לרגישות המוסרית של בגין לפליטים בשל תפיסותיו לגבי ההיסטוריה של העם היהודי והשואה, מעיב גם הסיוע של מדינת ישראל בפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות ברחבי העולם במהלך תקופת כהונתו כראש ממשלה. בין היתר, ההיסטוריה היהודית ולקחי השואה לא גרמו לבגין לגלות רגישות מיוחדת כלפי פליטי הנשק הישראלי בהרי הלבנון וגוואטמלה.

ב-28 ביולי 2021 המוסד הודיע לבג"ץ כי הוא מסרב לחשוף לציבור מסמכים מתמיכתו במיליציות הנוצריות במלחמת האזרחים בלבנון – באמצעות מתן הדרכה, אימונים, נשק, ציוד אלקטרוני למעקב וזיהוי וכסף, בשנות ממשלת בגין שקדמו והובילו לטבח במחנות הפליטים הפלסטינים בסברה ושתילה, שהתחולל בספטמבר 1982.

המוסד, שמאז ומתמיד היה כפוף למשרד ראש הממשלה, תמך במיליציות האלה על אף מעורבותן בפשעים נגד האנושות ושרשרת של אירועי טבח, הוצאות להורג, חטיפות, היעלמויות, חיתוך איברים והתעללות בגופות. כך למשל, במהלך מבצע ליטני, במרץ 1978, המיליציות הנוצריות רצחו כ-70 אזרחים מוסלמים שיעים במסגד של העיירה אל-חיאם.

המוסד מבקש מבג"ץ לדחות את העתירה בנימוק ש"החומרים הארכיונים שאותרו כוללים מידע אשר חשיפתו עלולה לפגוע בביטחון המדינה. כך, בין היתר, החומרים כוללים פירוט רב על שיטות פעולה, זירות פעולה, אופי פעילות, יכולות ואמצעים (כגון אופן איסוף מידע, אופן גיוס סוכנים ועוד). בנוסף, חשיפתם עשויה להשליך על מבצעים, שיטות ויכולות בהם עושה המוסד שימוש גם כיום, ובסבירות גבוהה, גם על קשרים רגישים ומיוחדים של המוסד".

בעוד שבמקרה של לבנון, המוסד כנראה יצליח לקבל את אישור בג"ץ להסתיר את מסמכיו הסודיים עוד שנים ארוכות או לעד, במקרה של גואטמלה יש כבר לא מעט ראיות גלויות ורשמיות הכוללות פרטים קונקרטיים לגבי הסיוע של ממשלת בגין לפשעים.

בימים שבגין עסק במציאת פיתרון ל-66 הפליטים הווייטנאמים שנמשו מהים על ידי האונייה הישראלית, לפי מברק מ-21 ביוני 1977 שנשלח מלשכת מזכיר המדינה האמריקאי לשגרירות ארה"ב בג'ורג'טאון (בירת גויאנה), מחלקת המדינה נתנה ב-17 ביוני אישור דחוף להטיס דרך המרחב האווירי של ארה"ב 4,000 רובי גליל תוצרת ישראל לגואטמלה, במטוס של חברת KLM שמילא דלק בשדה תעופה JFK, לאחר שקנדה סירבה לאשר זאת בשל היעדר התראה מוקדמת מספיק. האישור ניתן בשל חשש מפגיעה ביחסים עם ישראל, גוטמאלה והולנד.

השנים 1978-1983, שבהן כיהן בגין כראש ממשלה, ובחלקן גם כשר ביטחון וכשר החוץ, היו שנות שיא האלימות של מלחמת האזרחים בגוטאמלה. שגרירות ישראל בגוטאמלה חזרה ודיווחה למשרד החוץ בירושלים שמבוצע שם חיסול שיטתי של כל אלה העשויים לשמש כמנהיגים מתונים או שמאלנים, כאשר הרוצחים הם מטעם השלטון או חוליות מוות של חוגי הימין, וחטיפות מבוצעות מדי יום.

על פי מסמכים רשמיים שנחשפו בארכיונים בישראל, בארה"ב ובגואטמלה, בשנים אלה כל כוחות הצבא בגואטמלה עשו שימוש ברובי גליל וכדורי תחמושת תוצרת ישראל, לאחר שממשל קרטר החליט ב-1977 להגביל את הסיוע הצבאי האמריקאי בשל חומרת מצב זכויות האדם.

לפי מברק שנשלח כחצי שנה לאחר השבעת ממשלת בגין, ב-9 בדצמבר 1977, משגרירות ארה"ב בגואטמלה למחלקת המדינה, הדיקטטור הצבאי Kjell Eugenio Laugerud García שיבח את מדינת ישראל על כך שהיא מסייעת לו לעקוף את אמברגו הנשק שמטילות מדינות אחרות על גואטמלה.

ממשלת בגין אישרה לאמן קציני צבא ומודיעין גואטמלים בישראל, ולמכור לדיקטטורה הרצחנית ציוד קשר, תחמושת, רימונים, רובי גליל, תתי מקלע מדגם עוזי ומיני עוזי, מיכשור להחלפת קנים ברובי גליל, רכבים משורינים ותותחים ללא רתע (תול"רים).

ב-1980, ישראל סייעה לגואטמלה בהקמת מפעל מקומי לייצור תחמושת לרובי גליל ועוזי. כמו כן, מדריכים וטכנאים ישראלים הגיעו לגואטמלה כדי ללמד אנשי צבא גואטמלים תקשורת ברדיו, טכניקות מעקב ויירוט מידע, וכן היו נציגים ישראלים שנתנו ייעוץ וסיוע בתפעול מטוסי הערבה. חלק ממטוסי הערבה שנמכרו לגואטמלה היו חמושים במקלעים וברקטות, והם נועדו להטסת חיילים לאזורים ההרריים שבהן התגוררו הקהילות הילידיות.

דיקטטורה צבאית רצחנית

ועדת האמת שהוקמה בסיוע האו"ם לחקור את מלחמת האזרחים בגואטמלה תיעדה 626 מקרי טבח שקרו בין השנים 1981 ועד 1983 כלפי הקהילות הילידיות, והגדירה אותם כג'נוסייד של הילידים מקבוצות המאיה השונות במדינה.

זו לא היתה "אלימות ספונטנית", אלא מתוכננת היטב, והיו לה דפוסים קבועים בכל רחבי המדינה. כך למשל: טרם הטבח, הצבא הקיף את הכפר וריכז את תושביו. אירועי טבח רבים קרו דווקא במהלך ימי חג, ימי שוק, או ימי התכנסויות דתיות או קהילתיות, כאשר מרבית התושבים שהו יחד בכפר.

במרבית המקרים, הכפרים נמחקו מעל פני האדמה, הבתים, השדות והמזון נשרפו, כאשר באזור Ixil כ-70% עד 90% מהכפרים הוחרבו לחלוטין. בני הקהילות הילידיות שנמלטו מהכפרים ההרוסים להרים וליערות, נרדפו על ידי החיילים, הופצצו ונורו, כולל באמצעות מסוקים ופגזים, וסבלו מרעב קשה.

חלק מהילדים מהקהילות שנטבחו, נחטפו לאימוץ על ידי משפחות של קציני צבא, שם הם קיבלו חינוך מחדש שמחק את זהותם הילידית.

לפי ועדת האמת, באירועי טבח רבים, טרם ההוצאה להורג של הגברים, הנשים, הילדים והקשישים, כוחות הביטחון נהגו באכזריות רבה. כך למשל, ילדים הוטחו בקירות או נזרקו בחיים לתוך בורות, ואחר כך נזרקו מעליהם הגופות של המבוגרים.

חלק נשרפו למוות; חלק עונו במשך ימים עד שמתו; החיילים חתכו איברים של הקורבנות טרם הרגו אותם, וגם חתכו את הבטן של נשים בהיריון; אונס שימש כנשק מלחמה וכאמצעי דיכוי; היו מקרים שנשים עונו למוות ונצלבו על גבי צלב עץ, או שהועבר מקל עץ גדול דרך כל גופן.

הצבא שרף גופות עד אפר, זרק את חלקן לנהרות, לוואדיות, לבארות, ללועות הרי געש, וכן זרק גופות לקברי אחים לאחר שכבר החלו להירקב – הכל כדי למנוע מהקהילות הילידיות לזהות את בני משפחתן שנרצחו ולהביאם לקבורה כפי מנהגיהן.

הרצחנות של הדיקטטורה הצבאית בגואטמלה בסיוע נשק, אימונים וידע שנמכרו לה באישור ממשלת בגין, גרמה למשבר פליטים עצום.

לפי מברק מ-23 בדצמבר 1982, ששלחה שגרירות ישראל בקהיליות האירופאיות למשרד החוץ בירושלים, ב-16 בדצמבר 1982 הפרלמנט האירופי קיבל החלטה המגנה את הפשעים של הממשלה בגואטמלה, אשר כללו לפי ההחלטה קמפיין צבאי נגד האוכלוסייה הכפרית, ובמיוחד הילידית, הוצאה להורג של עצורים פוליטיים, גרימה לכך שיש כמיליון עקורים שנמצאים בתנועה מתמדת כדי להינצל מטבח, גרימה לכך שיש מאות אלפים פליטים שנמלטו מפני האלימות למדינות השכנות, וגרימת מוות לכ-15 אלף אזרחים תמימים רק ב-18 החודשים האחרונים.

אין שום עדות במסמכים שנחשפו עד כה בארכיונים בישראל, בארה"ב ובגואטמלה, כי היה אכפת לממשלת בגין ולעומד בראשה מגורלם האכזר של תושבי ופליטי גואטמלה.

על פי מילון ספיר, "מיתוס" הוא סיפור מעשה היסטורי המעלה אדם לדרגה על־טבעית או רעיון שאיש אינו מטיל ספק בקיומו אף שלא נבדק ואינו מבוסס.

בין אם השימוש החוזר בישראל בפרשת הפליטים מווייטנאם נעשה בתום לב ומתוך חוסר היכרות עם פרטי השתלשלותו, ובין אם השימוש נעשה באופן אינסטרומנטלי כדי להגיע ללב הקונצנזוס הישראלי, הדבר בעייתי מאוד. לא מדובר רק בחיזוק המיתוס, אלא גם ברה-הביליטציה ציבורית של מנהיג שהוכח שהיה אחראי לפשעים חמורים של המוסר והחוק הבינלאומי, בישראל, בשטחים הפלסטינים הכבושים ובמדינות אחרות.

במקום להתרפק על המיתוס של בגין והפליטים, מוצע לשאוב השראה ממי שעוסקים ללא רבב כבר שנים ארוכות בנושא ההגנה על פליטים בישראל. הכוונה לארגונים כגון א.ס.ף, האגודה לזכויות האזרח, המוקד לפליטים ולמהגרים, פעילות ישראליות כדוגמת סיגל קוק אביבי, ופעילים מתוך קהילת מבקשי המקלט כדוגמת מונים הארון שניצל מהטבח בחבל דרפור בסודן.

אלה ושותפיהם הם הבלמים המוסריים האמיתיים שמנסים להאט את הידרדרות מדינת ישראל בתהום.

עו"ד איתי מק הגיש עתירות לבג"ץ יחד עם קבוצה של פעילי זכויות אדם, בדרישה להעמיד לדין פלילי את הישראלים שסייעו לפשעים בגואטמלה ולחשוף את המסמכים מהתמיכה של המוסד במיליציות בלבנון