הם מנצחים

הסדקים שיצרו הניסיונות למהפכה משטרית הפכו בחסות המלחמה למפולת. ישראל כץ, בנינמין נתניהו ויריב לוין בכנסת, נובמבר 2024 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

תקנו אותי אם אני טועה. הם מנצחים. הם, הימין העמוק של העליונות היהודית. קשה לדעת מתי ובאילו נסיבות הגלגל יתהפך, אבל כעת הם מנצחים. חשוב להכיר בכך כדי להיאבק נגד מצב ריאלי ולא מול מציאות מדומה. למרבה הצער, המרכז והשמאל הציוני-מיליטריסטי מרכיבים משקפי מציאות מדומה.

>> נתניהו ויעלון מבינים: אם אין דמוקרטיה, יש טיהור אתני

בשנה האחרונה שינו בנימין נתניהו וקואליציית העליונות היהודית את מדיניותם. עד 7 באוקטובר, הם קידמו את העליונות היהודית בתוך ישראל וסביבה בהדרגה, ובמגוון של אמצעים: התנחלויות, מהלכים מדיניים ופעולות צבאיות, הזרמת כספים, כולל לחמאס, ושינויים חוקתיים במבנה המשטר. מטרת העל שלהם היתה שליטה וסיפוח השטחים הפלסטיניים ושינוי זהותה של ישראל. את זאת אי אפשר להשיג בלי להחליף את מעט המאפיינים הדמוקרטיים-ליברליים של המדינה ולהשית במקומם משטר של עליונות יהודית ומוסדות שלטון סמכותניים. המלחמה הסיטה לשוליים את כל המהלכים שאינם כוחניים, והאיצה את התפרקות הסדר הקודם והחלפתו במשטר חדש.

לא המטה הכללי ולא מסמך ערכי צה"ל מנהלים את פעולות הצבא אלא מפקדי השטח וחיילים עם תפיסת עולם של הימין העמוק והאכזר. מפקדי שטח, מרמת האוגדה ומטה, פועלים בהתאם לערכי מכינת עלי, גם אם חלק מהם לא למד שם. הם הפנימו. הצבא, כולל חיל האוויר, נוקם וכותש אוכלוסייה לא לוחמת בעזה ובלבנון. צבא השיטור והמתנחלים מתעמרים בילידי הגדה המערבית. בקרוב הרמטכ"ל, האלופים האחראים למחדל 7 באוקטובר וגם ראש השב"כ יתפטרו. נתניהו לא יחמיץ את ההזדמנות למנות מחליפים שיהיו נאמנים לו ולמשטר החדש.

מה שנשאר לציונות המיליטיריסטית הוא גיוס חרדים. הפגנה של אחים לנשק בירושלים, מרץ 2024 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

הסדקים שיצרו יריב לוין ושמחה רוטמן במערכת המשפט והתביעה הכללית הופכים בחסות המלחמה למפולת לבנים נמשכת. המשטרה הפכה למנגנון שמירה על השלטון ולא על האזרחות. היא פוגעת בשיטתיות בזכויות של האזרחים הערבים, ובמידת מה גם באלו של מפגינים יהודים. קל לשער שתגבר הפגיעה בזכויות האזרח כשיינתנו למשטרה סמכויות חוקיות לפלוש לטלפונים של אזרחים בנימוק של מאבק בפשיעה. מה שנעשה היום לפלסטינים-ישראלים, ייעשה גם ליהודים אזרחי ישראל שיופללו כמתנגדי המשטר. גם מערכת החינוך כבר נפלה, ו"חוק ההשתקה" הפך את האקדמיה ליעד. יש בתוך האקדמיה אנשי ונשות סגל לא מעטים שתומכים במהלך, אם מחמת תפיסתם הדתית-לאומנית, אם משום שאימצו את הגישה האנטי-ליברלית של המפלגה הרפובליקנית תחת טראמפ. הנרמול של אוניברסיטת אריאל בידי מוסדות האקדמיה בתוך ישראל מסמן מה צפוי.

ראוי לשים לב לתפקידה של תקשורת המיינסטרים. מי שלא הפכו עדיין לכלבי השמירה של השלטון, קיבלו פיק ברכיים. נתניהו מנהל את התקשורת כך שהיא תעצב את תודעת החברה ותמזער את האפקטיביות של האופוזיציה. השליטה על התודעה מחליפה את הצורך בחקיקת חוקי חירום כדי לשמור על השלטון מפני התנגדות יעילה. המלחמה היא אמצעי מעולה לשליטה על התודעה. היא מסמנת אויב דמוני וכל אזעקה מחרידה מיליונים של ישראלים שמאז 7 באוקטובר מרגישים חשופים לטרור. החרדה משתקת את החשיבה.

המשטר החדש זקוק למלחמה כדי להשלים את שינוי המשטר. כבר כשנה מהתל נתניהו במתווכים ובמשפחות החטופים. באופן שיטתי הוא מדליף שיש התקדמות, ואחר כך שחמאס מערים קשיים מהותיים. בפועל את הקשיים מייצר נתניהו. הוא מנהל משא ומתן כדי לא להגיע לעסקה ולהשאיר את המצפים לה בהמתנה. נוסף על כך, אין ערובה שהלחימה בלבנון לא תחודש שהרי ישראל דרשה וקיבלה סמכויות לפקח על ההסכם, ואולי אף תהיה תקיפה באיראן. לחץ בכיוון זה כבר מגיע מתוך מערכת הביטחון. גם בלי חזית איראנית ואש בלבנון, מלחמת ההתשה בעזה ובגדה משמרת את מצב המלחמה שרצוי לממשלה. לא במקרה הממשלה לא הגדירה לצבא מהו הניצחון המוחלט שהיא מחפשת, כי המטרה היא החיפוש.

נתניהו משחק עם ההסכמה לעסקה. מסיבת עיתונאים של משפחות חטופים, דצמב 2024 (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)

כפי שכתבתי כאן, המלחמה ממלכדת את הציונות המיליטריסטית שהרכיבה את העילית הקודמת, "הקפלניסטים". הם לא יכולים להתנגד למלחמה. חלק קטן מהם אומר שאם לא תקום במהרה מדינה פלסטינית, מדינת ישראל אבודה. היא לא תהיה מדינה יהודית ודמוקרטית. מדינה פלסטינית אינה טובה שישראל עושה לנכבש, אלא אמצעי הכרחי להצלת הפרויקט הציוני. אבל חבל ההצלה הזה זרוק אי שם במחסן, הדלת למחסן נעולה והמפתח נזרק. חברי הכנסת היהודים באופוזיציה חושבים שמדינה פלסטינית זה לא ריאלי ואף הצביעו נגדה או ברחו מההצבעה. אבל מי שחושבים שמדינה פלסטינית חיונית לישראל והמשטר הנוכחי מחריב את הפרויקט הציוני שהקימו, לא מסוגלים לקרוא לסירוב לשירות בצבא ולהתנגדות לשיתוף פעולה עם מערכת שמבצעת פשעים נגד האנושות. קריאתו של אהוד ברק, מאושיות המיליטריזם הציוני, למרי אזרחי נותרה תלויה באוויר.

המיליטריזם הציוני נאבק למען גיוס החרדים במקום להיאבק למען דה-מיליטריזציה של ישראל, מה שיְיַתר את הצורך לגייס את החרדים. הוא עיוור לכך שרוב החרדים עוברים תהליך של לאומנות. כאשר שלטה בישראל הציונות המיליטריסטית, רוב החרדים היו א-ציונים או אנטי-ציונים כיוון שהציונות התבססה על מרד נגד המסורת והדת. הם גם היו נגד המיליטריזם, כיוון שמלחמה היא "אומנותו של עשו" ואילו "יעקב יושב באוהלה של תורה". אולם על בסיס התיאולוגיה של "העם הנבחר", החרדים משתלבים היום היטב בקואליציית העליונות היהודית.

הציונות המיליטריסטית חיה באשליה שאפשר להפריד בין "כאן" – ישראל הדמוקרטית עדיין – לבין "שם" בגדה המערבית ורצועת עזה, בין חוקי ההפיכה המשטרית בתוך ישראל לבין מערכת האפרטהייד מעבר לקו הירוק. היא קרועה בין מאבק להחזרת החטופים ובין מאבק לסיום המלחמה ונסיגה מלאה. היא תומכת באוטונומיה פלסטינית בדמות הסכם אוסלו, בחסות נורמליזציה עם סעודיה, ודוחה לאין קץ הסדר קבע של מדינה פלסטינית. המלכוד המיליטריסטי גם מונע מהם לראות שסידורי הביטחון שהם מעלים על נס כעיקרון קדוש אינם מאפשרים ריבונות פלסטינית ולמעשה מנציחים עליונות יהודית. הציונות המיליטריסטית, כמו תקשורת המיינסטרים, מאפשרים את ניצחון העליונות היהודית.