newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מטרידני היום-יום מפחידים אותי הרבה יותר מליצנים

סופה של תופעת הליצנים לחלוף. אך המטרידנים ימשיכו לארוב, לשרוק, להעיר הערות פוגעניות, לאונן במכונית חונה, לשלוח ידיים. אילו המשטרה היתה נוהגת כלפיהם באותה מדיניות של אפס סובלנות, אולי המרחב שלנו הנשים היה בטוח יותר

מאת:

כותבת אורחת: מורג וילהלם

שגעת הליצנים תפסה אותי בזווית לא טובה, ולא רק בגלל חרדת תחפושות ואיפור שליוותה אותי בילדותי. אין לי מושג על מה מבוססת עלילת התסריט של הסרט "איט" (It) המהווה את ההשראה לתופעה הזו, וזה גם לא ממש מעניין אותי. מעניינת אותי תופעת הלוואי שלו, או יותר נכון התגובה שלנו לתופעה, שאינה שופטת באותה חומרה הטרדות יום יומיות כמו את הטרדות הליצנים.

אתמול בערב, בעודי הולכת לביתה של חברה ומחשבת כבכל פעם מסלול צעידה מואר, ומאויש במידת האפשר, חשבתי שראיתי ליצן. הסתובבתי מדרך הקיצור והמשכתי כרגיל ברחוב. לא שיניתי תוואי ספציפית בגלל "הכביכול ליצן", הייתי עושה זאת גם אם לא חשבתי שהוא עוטה מסכה מפחידה. ברחוב המואר הבנתי פתאום דבר משונה – יש מצב שעל אף טראומת הילדות שלי, אני מפחדת מתקיפת ליצן פחות מאשר ממטרידני היום יום?

הסיבה לכך, הבנתי מאוחר יותר, היא שאם הייתי מתריעה על ליצן, עוברי האורח והשוטר הנלהב שהיה מגיע למקום היו בעדי. אף אחד לא היה אומר שאני ממציאה, מגיב שזה "בקטנה" או שולף מסכת ליצן ומצטרף לחגיגה. להפך, היינו יוצאים אני והמינימום יס"מניק שהגיע לזירה למרדף ומוצאים איזה ילד מפוחד יושב בחדר שלו; ובזמן שהוריו המבועתים יובלו לניידת, אני אספיק לחטוף סלפי עם איש כוחות הביטחון ואצא גיבורת החג.

> כך נוצלו הנשים הבדואיות לקמפיין בעד ייהוד הנגב והגליל

אילו שוטרים ואזרחים מודאגים היו פועלים למיגור הטרדות לפחות במחצית מהמרץ שהם משקיעים בלתפוס ליצנים, אולי המרחב היה יותר בטוח לנשים. (צילום אילוסטרציה: חן לאופולד/פלאש90)

אפס סובלנות לליצנים, אך לא למטרידנים

כי נחשו מה עוד משותף לכל הליצנים המטרידים מלבד מסכה ותקיפות מבהילות ברמות? כולם גברים. אומנם רובם טינאייג'רים משועממים שבהשפעת הסרט תוקפים עוברי אורח והם לא בוחלים בגיל או מגדר. אך בעיניי אין זו תופעה חדשה כלל, המרחב הבטוח שעליו מאיימים הליצנים, מעולם לא היה כזה עבורי ועבור נשים וקבוצות מוחלשות אחרות. חשוב מאוד להבדיל בין תקיפות והטרדות ברמות חומרה שונות. אך בעיניי אין כמעט הבדל בין ליצנים מטרידים, לבין נערים, גברים ואנשים מבוגרים שמפריעים תכופות להתניידות החופשית ברחובות ובמקומות העבודה והבילוי; רק שאחת היא התנהגות מקובלת בנורמה והשנייה נתפסת כהזיית נעורים.

סופה של תופעת הליצנים המטרידים לחלוף ודינם כדין ספינר. אך המטרידן, שאין לו צורך לעטות מסכה ימשיך לארוב, לשרוק, להעיר הערות פוגעניות, לאונן במכונית חונה, לנבוח, לצפור, לשלוח ידיים; לא רק בסמטאות חשוכות או ברחובות ריקים ומרוחקים, אלא גם לאור יום ואף במקומות שאמורים להיות מוגנים יותר עבורנו בתוך המשפחות והבתים שלנו.

כל כך מקומם ומכעיס שמדיניות "אפס הסובלנות" שמונהגת כיום כלפי נערים בתחפושת ליצנים, אינה דומה כשזה מגיע לידי ההתנהגויות המטרידות שמפורטות לעיל. מה שגורם לי לתהות –  האם המרחב שלנו יכול להיות בטוח עבור כולן במידה שווה? אולי, אילו שוטרים ואזרחים מודאגים היו פועלים למיגור הטרדות לפחות במחצית מהמרץ שהם משקיעים בלתפוס ליצנים.

לכן, בהעדר מערכת אכיפה מגוננת (ראו מקרי עינויים והטרדות בין כותלי המתקנים המשטרתיים), עלינו להיות משטרת הסיור אחת של השנייה. בואו נעלה מודעות, נשתף ונדווח במקרים וחוויות של הטרדה – גם אם הן קשות לשחזור. בואו נקרא לליצן בשמו.

מורג וילהלם, בת 31 מירושלים. בוגרת תואר שני בתולדות האמנות ועורכת מגזין עצמאי בשם: "ספוליה" שעוסק בנשים ואמנות.

> נשים רוצות לעשות שלום. איך? תשאלו את הגברים

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
משמאל: ניירה אשרף; מימין: אימאן רשיד (צילומים: צילום מסך מסרטון של MEE; הטוויטר של רשיד)

משמאל: ניירה אשרף; מימין: אימאן רשיד (צילומים: צילום מסך מסרטון של MEE; הטוויטר של רשיד)

נשים בעולם הערבי נאבקות על עצם זכותן לחיות

באחרונה שטף גל של מקרי רצח מחרידים של נשים במצרים, ירדן, איחוד האמירויות וישראל/פלסטין, שזכו לגיבוי ולתמיכה מפי שמרנים רבים. במקביל, החלו נשים רבות לפרסם איומים שקיבלו, המזהירים אותן מגורל דומה, ומתארגנת שביתת נשים כללית בעולם הערבי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf