newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

סוף עידן נתניהו לא מבשר את סוף הכיבוש. אולי אפילו להיפך

ליברמן וגנץ לא עומדים להסיר את המצור על עזה או לסיים את המשטר הצבאי בגדה המערבית. בתרחיש הגרוע, החזות הממלכתית של "כחול לבן" אף תוריד את הלחץ הבינלאומי על ישראל לסיים את הכיבוש

מאת:

אתמול בלילה והיום בבוקר נשמעה אנחת רווחה בחוגי השמאל-מרכז, ובמקומות מסוימים אפילו קריאות שמחה. לפי התוצאות המסתמנות עכשיו, הימין חטף מכה קשה, קמפיין ההסתה וההפחדה לא הביס את הבוחרים הפלסטינים אלא הוביל לעלייה בכוחה של הרשימה המשותפת, השמאל הציוני הצליח לשמור על כוחו, ועידן נתניהו כפי שאנחנו מכירים אותו ככל הנראה מגיע לקצו. בין אם בקואליציה שבה כוחו של נתניהו יצטמצם, בין אם במסגרת מרד בליכוד, ובין אם (רחמנא ליצלן) בבחירות שלישיות – נתניהו לא יצליח לבלום את כתבי האישום שבדרך, וייאלץ בקרוב לפנות את מקומו.

זהו כמובן לא הישג קטן, ובהתחשב במגמות הפוליטיות של העשור האחרון, זה בהחלט סוג של שינוי כיוון. מאוד ייתכן שעשור של הסלמה בהסתה נגד האזרחים הפלסטינים, נגד ארגוני החברה האזרחית של השמאל, נגד התקשורת ומערכת בתי המשפט הגיע לקצו, ושאנחנו עדים לשובה של הממלכתיות הישראלית הישנה.

אבל מה שלא הולך לשום מקום הוא הכיבוש: השליטה הצבאית הישראלית היומיומית במיליוני פלסטינים בגדה המערבית, המצור על תושבי עזה הגוועים בעוני ובקריסת תשתיות מוחלטת, הדיכוי והאפליה נגד מאות אלפי תושבי מזרח ירושלים. כל אלה לא היו זכאים להצביע בבחירות. הליכוד, שכנראה יישב בקואליציה הבאה, לא הולך לשים סוף לכיבוש. גם לא ליברמן המתנחל הגזען. וגם לא מפלגת הגנרלים שעשתה לעצמה כבר קריירה מתוכניות שונות לכתישת עזה. זה אולי לא ייראה כמו סיפוח בקעת הירדן או קרית ארבע, שעליהם הכריז נתניהו בימים האחרונים של הקמפיין, אבל זה גם לא תחילתו של תהליך שלום חדש.

נשים פלסטיניות חוצות את החומה באזור בית לחם ברמדאן 2019 (ויסאם השלמון / פלאש90)

נשים פלסטיניות חוצות את החומה באזור בית לחם ברמדאן 2019, בדרכן לירושלים (ויסאם השלמון / פלאש90)

לא רק שהכיבוש לא הולך לשום מקום, הוא יכול לצפות גם לתקופה של שגשוג. בבחירות האחרונות אף מפלגה, למעט הרשימה המשותפת, לא הציגה חזון לסיום הכיבוש, והמציאות בשטחים הפכה לקונצנזוס כל כך חזק, שהיא הצליחה לסדוק ולפרק את הימין (כפי שמירון רפופורט תיאר להפליא).

אף על פי כן, בזירה הבינלאומית כוחות ליברליים, שעוינים את נתניהו ונוטים חסד לאליטה האשכנזית של המרכז-שמאל, עלולים לחשוב שהנה נפתח דף חדש, וכוחות השלום חוזרים להכתיב את סדר היום בישראל. מכיוון שכך הם עלולים לסגת מהמגמות הגוברות של ביקורת ולחץ על ממשלת ישראל, שראינו בשנים האחרונות בעיקר במפלגה הדמוקרטית ובקרב בוחריה בארה"ב. גישה סלחנית כזו תהיה בעוכרי הפלסטינים, שכרגע, חוץ מהתגייסות בינלאומית, אין להם כל מנופי לחץ על ישראל, שרק מרוויחה מהתמשכות הכיבוש ויש לה רק מה להפסיד מסיומו.

ברקע, יש לזכור, מרחפת "תוכנית המאה" של טראמפ, שנועדה, מכל הידוע לנו עד כה, לבצר את הכיבוש באמצעות ייצוב השליטה הישראלית בשטחים לצד מתנות כלכליות "מרגיעות" לפלסטינים, ולצדה תהליכי הנורמליזציה של ישראל עם העולם הערבי בהובלת סעודיה, שנובעים מאינטרס משותף מול הציר האיראני, ומסירים עוד יותר את תחושת הדחיפות בשחרור הפלסטינים.

אז עכשיו, בין אנחות הרווחה לחגיגות, חשוב מתמיד להזכיר את הקולות המושתקים של המציאות הפוליטית שלנו. מיליוני פלסטינים שאנחנו שולטים בחייהם יום-יום, ומתעמרים בהם, לא הולכים לשום מקום. האחריות לשים לזה סוף מוטלת עלינו.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

מדינות אירופה שיחררו ניצרה והצטרפו לגשמי הזעם הניתכים עלינו במקביל. הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס בעצרת הכללית של האו"ם (צילום: אמיר לוי / פלאש90)

סוף סוף צונאמי

הצונאמי המדיני שהזהרנו מפניו שנים ניתך עלינו באחת, ובמלוא העוצמה. זה שיושב בקודקוד יודע היטב שאם הצונאמי הזה יימשך, תהיה מדינה פלסטינית בלי שישאלו אותנו בכלל. עדיין אפשר לשנות כיוון, אבל לשם כך צריך להחליף את ההגה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf