newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עשור לטבח בשפרעם: את נתן זאדה זוכרים, אבל איך קוראים לקורבנות שלו?

נתן זאדה, שנכנס לאוטובוס בשפרעם, ירה ללא אבחנה בחפים מפשע והרג ארבעה, הפך מהר מאוד בתקשורת הישראלית מ"מחבל יהודי" לקורבן לינץ'. את הקורבנות שלו אף אחד לא זוכר. עשור אחר כך בית היוצר ממנו יצא לרסס המון ערבי שולח מחבלים לשרוף משפחות

מאת:

ה-4 באוגוסט 2005, שעות אחר צהרים, אני יושבת מול הטלוויזיה בבית ומנסה להתרשם מפס מבזקי החדשות שערוץ הבי.בי.סי החל להריץ בתחתית המסך, כשפתאום רצות להן כתוביות עצבניות ומהירות באנגלית: "חייל ישראלי נהרג בכפר ערבי בגליל". רגלי החלו לרעוד, היה קשה להאמין לידיעה, קשה להאמין ששוב שערי הגיהנום יפערו בפנינו. ביום האדמה שבתנו ונהרגו ששה בני אדם, באוקטובר רק הפגנו ונהרגו 13 צעירים, ואנחנו עוד במבוך של ועדת אור, מה תהיה עכשיו נקמתו של חייל המייצג את צלע הגאווה והמהות של מדינת ישראל? אנחנו בפוסט-טראומה מתמשכת.

ואז הטקסט התארך, ונוספו אליו המילים "וארבעה אזרחים ערבים נהרגו". מהבי.בי.סי הצלחתי להבין רק שמישהו החליט לבצע פעולה נגד חייל ישראלי, שהרגו ונהרגו, ואני כבר מתמוטטת. מי המטומטם הזה שהחליט להתעסק עם צבא ההגנה לישראל ולא מעדכן אותנו? מי זה שלא דאג לגורלנו אנחנו הערבים התמימים הבלתי חמושים? על איזה כפר נחתה מכת השמים הזו? עכשיו עם חייל הרוג במקום ועדת אור תוקם ועדת הענקת צל"שים לצלפים גיבורים.

עם תחושת סכנה כזאת, זה כבר היה בלתי אחראי להמשיך לצפות בערוץ הבריטי. אם אלו החדשות אצל הערוץ "שונא ישראל" המצב יכול להיות רק יותר גרוע. הייתי חייבת לעבור לתקשורת הישראלית, אבל לא לפני שקראתי לאחיינים שלי – להיכנס הביתה, כי אי אפשר לדעת מתי הדחפורים יכנסו לכפר, ואולי הם כבר בדרך, הרי הם שיחקו ממש באותו מקום שבו הקים הצבא את גדר התיל בתוכה כלא את נשות השכונה ביום האדמה ב-1976.

זה התברר מיד כמהלך סתמי, אבל לפחות זכינו לראות יחד רגע היסטורי – העיתונאית מיקי חיימוביץ' אומרת את צמד המילים "מחבל יהודי", ובנימה מתנצלת לכל נפש יהודיה עדינה. כשלצידה יעקב אילון המשיכו השניים להוסיף מלים, ולא בשטף האופייני להם, הרי הם לא תורגלו לדיווח מהסוג הזה, "אם אפשר לקורא לו מחבל", ו"אולי המחבל היהודי הראשון", כמעט רצו לומר היחיד, הראשון והאחרון, העשב השוטה והזן הנדיר. אולי נתן זאדה הוא לא המחבל היהודי הראשון אבל הוא הראשון שקיבל את הכינוי.

> הלוויה בדומא: "התאלמנת היום חביבתי, ואת אפילו לא יודעת מזה"

קורבנות הטבח בשפרעם, האחיות הזאר ודינא תורקי, נהג האוטובוס מישל בחות' ונאדר חאיק

קורבנות הטבח בשפרעם, האחיות הזאר ודינא תורקי, נהג האוטובוס מישל בחות' ונאדר חאיק

הזמן עבר, המידע התחיל להצטבר וזוג המגישים התעשת, "יש לנו פרטים חדשים", הם הכריזו, ואז כבר קבעו כי "מדובר בלינץ'". למעשה היה זה עבורם נתיב מילוט, הם לא הרגישו צורך להתנצל עוד, הנימה חזרה להיות סמכותית ומרוחקת, אין חשבון נפש ואין בדק בית, המחבל עדן נתן זאדה חזר להיות החייל עדן נתן זאדה, או במקרה הטוב החייל שערק.

צורת ההתייחסות הזו נמשכה. כך, לדוגמא, שמונה שנים אחר כך דיווחה סיוון רהב מאיר בערוץ 2 על גזר העונש שקיבלו הנאשמים בלינץ': "עדן נתן זאדה חייל צעיר, נכנס לאוטובוס (גמגום).. יורה.. ובעצם ל… ו.. לסיום חייהם של ארבעה מנוסעי האוטובוס, היום נגזרו עונשי מאסר על מי שביצעו לינץ' בנתן זאדה….". לא הוצגו כמובן תמונות של הקורבנות של זאדה ולא השמות שלהם, לא נאמר יותר "מחבל יהודי" ולא "טבח של חפים מפשע", ובטח שלא "הטבח בשפרעם".

עשר שנים עברו מאותו יום בו אירע הטבח בשפרעם. כן, טבח, כמו טבח כפר קאסם, טבח עילבון, טבח חברון, טבח אל-אקצא. כך קוראים להרג ורצח חסר אבחנה של רבים חפים מפשע, בין אם מדובר ברוצח או רוצחים, ביחידים או בקבוצה מאורגנת עם נשק חם או קר או מאולתר, צבאי, משטרתי, אזרחי, אידאולוגי או פסיכופתי או שניהם או כולם ביחד. וכך נתפס האירוע בו ירה זאדה בחפים מפשע בעיני החברה הערבית.

אבל בתקשורת הישראלית האירוע הוגדר אחרת: לינץ', ערבים אכזריים שתוקפים חייל מסכן שכל מבוקשו היה להעביר את כל נוסעי האוטובוס ליעד הבא. אומנם לקבר ולא הביתה, אבל זה לא משנה. ההמון הסוער באוטובוס לא ממש רצה לרדת לעומק דעתו של נתן זאדה ברגע ההוא, אולי הוא בכלל תיכנן לצאת משפרעם בחיים ולטעון לאי שפיות לאחר מכן, ואולי תוך עשר שנים היא היה רץ בין הגבעות, את זה הם לא רצו לדעת.

> הירי בכפר כנא: האם השוטרים חזרו לכפר כדי להתעמת עם חמדאן?

הפגנה לאחר שביהמ"ש בחיפה גזר את דינם של שישה מהנאשמים בהריגתו של נתן זאדה, מבצע הטבח בשפרעם (יותם רונן/אקטיבסטילס)

הפגנה לאחר שביהמ"ש בחיפה גזר את דינם של שישה מהנאשמים בהריגתו של נתן זאדה, מבצע הטבח בשפרעם (יותם רונן/אקטיבסטילס)

תוצאות מבחן גוגל שעשיתי לא הפתיעו אותי. ביקשתי לבדוק כמה פעמים מוזכר במנגנון החיפוש צירוף המלים "הטבח בשפרעם" בעברית וכמה פעמים מוזכר הצירוף "לינץ' בשפרעם". הטבח מקבל 187 אזכורים והלינץ' מוזכר 798 פעמים. שלא לדבר על סרטוני האהדה וההנצחה של הרוצח שניתן למצוא ברחבי הרשת.

לא תמצאו גם אזכורים רבים לשמות שתי הסטודנטיות האחיות הזאר ודינא תורקי, נהג האוטובוס מישל בחות' ונאדר חאיק – קורבנותיו של זאדה שנרצחו באוטובוס. בטח בהשוואה למספר הידיעות הרבות שהתפרסמו לאורך שמונה שנות המשפט נגד שבעה מתושבי שפרעם באשמת רצח המחבל נתן זאדה.

בסופו של משפט מתוקשר ורווי הפגנות, אחד מתוך שבעת הנאשמים זוכה מאשמה, שניים הורשעו בעבירות חבלה וארבעה הורשעו בנסיון הריגה ונשלחו לעד שתי שנות מאסר, עונש שזכה לביקורת משפטית חריפה בישראל, בתור עונש מקל וסלחני. הפעם, המדינה חרגה ממנהגה. אם במשפט הלינץ' של נתן זאדה לקח לה שמונה שנים כדי לבחון אם המחבל נוטרל לפני שנרצח או לא, במקרים דומים לוקח לה רק יום אחד כדי להעניק צל"ש לכל מי שיורה בחשוד בפיגוע אם הוא פלסטיני, גם אם זה מטווח אפס ולאחר השתלטות על החשוד ולעיני המצלמות.

ההכרה של המדינה בכך שדמו של נתן זאדה כל כך יקר לה, בטח סיפקה ריגוש עז לדומיו שרק התרבו מאז. בית היוצר ששלח את זאדה לרסס המון ערבי, רק עולה ופורח, ועדין שולח מחבלים לשרוף משפחות.

נגמר המשפט וגם נגמר הסיקור של שפרעם. השבוע, ביום הזכרון העשירי לקורבנות הטבח, התקשורת העברית כמעט ולא ציינה את האירוע. גם הציבור הערבי לא הופיע בהמוניו. רצח של ארבעה נפשות כלואות באוטובוס עמוס מול רובה צבאי משתולל בלב שכונה ערבית, מתגמד כעת אל מול פעוט שעולה באש עם בני משפחתו.

> כך משתלטים פעילי להב"ה על מרכז ירושלים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf