החלטת בית הדין בהאג רק גירדה את פני השטח

ככל הנראה לא האחרונים שייצאו נגדם צווי מעצר. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט (צילום: דנה קופל / פול)

לפני כארבעה שבועות, בית הדין הבינלאומי הפלילי (ICC) בהאג הוציא צווי מעצר לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר הביטחון לשעבר יואב גלנט. בהחלטתם מ-21 בנובמבר מצאו השופטים שיש יסוד סביר להאמין שהשניים אחראים לפשעי מלחמה ולפשעים נגד האנושות במלחמה בעזה, ובמילים של בית המשפט בכך שהשתמשו בהרעבה כשיטת לחימה וכן "(ב)רצח, רדיפה ומעשים לא-אנושיים אחרים".

>> חשיפה: המלחמה המלוכלכת של ישראל נגד בית הדין בהאג

שופטי ה-ICC הוציאו גם צו נוסף למעצרו של ראש הזרוע הצבאית של חמאס, מוחמד דף, שישראל טוענת שהרגה ביולי השנה. חמאס מעולם לא אישר את מותו. בזמנו הארגון טען שדף שרד את ניסיון ההתנקשות, אולם מאוחר יותר דווח שהארגון מודה שדף אכן מת. התובע בבית המשפט, כרים חאן, ביקש צווי מעצר למנהיגי חמאס אסמאעיל הניה ויחיא סינוואר, אולם ישראל בינתיים הרגה את שניהם, באוגוסט ובאוקטובר בהתאמה.

ה-ICC פתח בחקירה רשמית בדבר פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות בישראל/פלסטין ב-2021, לאחר שבית הדין קבע שיש לו סמכות לדון בפשעים שבוצעו באזורים הפלסטיניים או בפשעים שפלסטינים ביצעו בתוך ישראל. החקירה הרחבה נוגעת לאירועים שהתרחשו מאז 2014, אבל צווי המעצר נוגעים לתקופה בין 8 באוקטובר 2023 ו-20 במאי 2024.

ההחלטה להוציא צווי מעצר גם ביטאה כישלון של מאמץ בן עשור של ישראל לעקוב אחרי בית הדין ולאיים עליו, כפי שעלה מתחקיר משותף לשיחה מקומית, מגזין 972+ והעיתון "גרדיאן".

כדי להבין טוב יותר את המשמעות של ההחלטה הזו, מגזין 972+ שוחח עם ראג'י סוראני, משפטן לזכויות אדם והמנהל של "המרכז הפלסטיני לזכויות אדם" (PHCR), אחד הארגונים שישראל עקבה אחריהם בעת שסיפקו עדויות למשרדו של התובע בהאג. סוראני, שכרגע נמצא בקהיר אחרי שנמלט מרצח העם בעזה, מפרט בשיחה הזו את ההשלכות המשפטיות והפוליטיות של ההחלטה של ה-ICC, ההקשר ההיסטורי שלה ומה משמעותה בנוגע לנתינת דין וחשבון על המתקפה הנוכחית של ישראל על עזה.

הריאיון קוצר לצורכי בהירות.

האם תוכל לפרט מה פירוש הוצאת צווי המעצר נגד נתניהו וגלנט?

"ההחלטה להוציא את הצווים האלה אחרי בחינה משפטית מדוקדקת מעידה על חומרת ההאשמות. היא מאשררת את הטענות שנתניהו וגלנט נושאים באחריות לפשעי מלחמה ולפשעים נגד האנושות, במיוחד במה שנוגע לשימוש בהרעבה ככלי לחימה ובפגיעה מכוונת באזרחים בעזה.

"אולם חרף חשיבותו של הצעד הזה, אכיפה שלו היא עקב אכילס של ה-ICC. אף שיש לו סמכות להעמיד לדין על פשעים בהיקף הזה, לבית הדין אין משטרה עצמאית או כוח צבאי שיכול לממש את הצווים האלה. הוא תלוי לחלוטין ב-124 המדינות החברות, החתומות על אמנת רומא, שישמשו כאוכפות של הצווים ויעצרו את החשודים בתחומן. אף שזו חובה חוקית על פי הדין הבינלאומי, האכיפה תלויה לעיתים קרובות ברצון הפוליטי של המדינות האלה".

מאבק ארוך שנים. ראג'י סוראני (באדיבות המצולם)

אז האם אנחנו צפויים לראות אותם עומדים לדין בקרוב?

"מבחינה היסטורית, התלות של בית הדין במדינות בכל מה שנוגע לאכיפה של צווים הביאה לציות בררני. לדוגמה, כאשר נשיא סודן עומר אל-בשיר הואשם בפשעי מלחמה בדרפור, הוא נסע לכמה מדינות חברות ב-ICC ולא נתפס. באופן דומה, הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין, המבוקש בגין פשעי מלחמה באוקראינה, התקבל בברכה לאחרונה במונגוליה, עוד חברה ב-ICC, בלי שאירע לו דבר.

"במקרה של נתניהו וגלנט, הרבה תלוי לאן הם ייסעו, שאלה שהם ייאלצו להקדיש לה מחשבה רבה עכשיו. התגובות הראשוניות לצווים היו מעודדות, ומדינות וארגונים שונים שבו ואישרו את מחויבותם לחוק הבינלאומי. האיחוד האירופי, ש-29 החברות בו חתומות על אמנת רומא, אותת באמצעות ג'זף בורל (הנציג העליון לענייני חוץ של האיחוד) שהוא מחויב לפעול על פי הצווים האלה. אבל ההשלכות הפוליטיות של מעצר בכירים ישראלים מכהנים או בכירים לשעבר עלולות להרתיע אפילו את המדינות הכי מחויבות.

"ארצות הברית, בעלת ברית נחושה של ישראל שגם היא אינה חברה ב-ICC, גינתה בפומבי את הצווים האלה. החסות הגיאופוליטית הזו חותרת תחת סמכותה של ה-ICC ומחבלת ביכולתה לדרוש דין וחשבון משחקנים בעלי כוח".

כיצד ההתנגדות האמריקאית עשויה לעצב את התגובה העולמית לצווים, ובאופן כללי יותר, להשפיע על האמינות וכוח האכיפה של ה-ICC?

"התגובה האמריקאית לצווים של ה-ICC מטרידה מאוד, אבל לא מפתיעה. באופן היסטורי, ארצות הברית שימשה כמגינה הכי נלהבת של ישראל בזירה הבינלאומית וסיפקה לה סיוע צבאי, חסות פוליטית וחסינות דיפלומטית. אבל התגובה שלה לצווים היא גם צבועה וגם סותרת את עצמה.

"ארצות הברית מאזכרת לעיתים קרובות את החוק הבינלאומי כאשר היא מבקרת את יריבותיה, אולם כאשר בעלות הברית שלה מעורבות, היא פוסלת את אותם מוסדות, שהיא מצפה ממדינות אחרות לכבדם. מעל לכל, היא אינה חתומה על אמנת רומא, האמנה שכוננה את ה-ICC. הדבר חותר תחת סמכותה המוסרית לקרוא תיגר על הלגיטימיות של בית הדין וגם מדגיש את חוסר נכונותה להיות כפופה לאותם ערכים שהיא מקדמת ברחבי העולם.

"הדחייה המוחלטת מצד הבית הלבן של צווי ה-ICC היא סימן מסוכן. היא מחזקת את ידה של ישראל בשעה שהיא ממשיכה במדיניות הכיבוש, הרחבת ההתנחלויות והתוקפנות הצבאית, שכן ישראל סומכת על הגנה מארה"ב. יותר מכך, היא מעודדת מדינות אחרות שלא לשתף פעולה עם ה-ICC מפחד לתגובות נגד מדיניוֹת.

אותת על מחויבות המדינות באיחוד האירופי. ג'וזף בורל, הממונה על מדיניות החוץ באיחוד האירופי (צילום: האיחוד האירופי)

"האמינות של החוק הבינלאומי תלויה באכיפה שלו ברחבי העולם. אכיפה בררנית חותרת תחת השיטה כולה ומעלה שאלות לגיטימיות לגבי משוא הפנים של החוק הבינלאומי. כאשר מדינות חזקות או בעלות הברית שלהן חומקות ממתן דין וחשבון, שלטון החוק מוכפף לכוח פוליטי.

"לזכותו של ה-ICC ייאמר שהוא ניסה לקרוא תיגר על התפיסה הזו בכך שיצא נגד אישים גם ממדינות חזקות וגם ממדינות חלשות. אולם יש סכנה שכישלון שלו באכיפת הצווים האלה יחזק את הספקנות לגבי יכולתו לפעול כבורר אמיתי של הצדק".

מה צריך להתרחש כדי שמנהיגי ישראל אכן יובאו לצדק?

"משמעות תפקידו של ה-ICC כ'בית דין של ערכאה אחרונה' היא שהצלחתו תלויה בנכונות הקהילה הבינלאומית במובנה הרחב לקיים את שלטון החוק. אם מדינות חברות ייכשלו באכיפת הצווים, הסכנה היא שמתן דין וחשבון יהפוך למחווה סמלית במקום שתהיה לו תוצאה מוחשית.

"זו תחילתו של מאבק משפטי ופוליטי ארוך. בעיני תומכי הצדק, האתגר הוא להבטיח שלא רק מכירים בהחלטות ה-ICC, אלא גם פועלים לאורן, אפילו אל מול לחץ פוליטי אדיר. והשחקנים הבינלאומיים חייבים להעניק עדיפות למחויבויות המשפטיות על פני בריתות פוליטיות.

"אכן קל יותר לדבר מאשר לעשות, אולם לחץ מתמשך מצד תנועות בינלאומיות יכול לשנות את החישובים הפוליטיים בטווח הארוך. אפילו במדינות עם קשרים פוליטיים חזקים עם ישראל, דעת הקהל ולחץ מהשטח עשויים לגבות מחיר פוליטי ממי שלא יציית לצווים.

"ועניין אחרון, ה-ICC חייב להישאר נאמן לשליחות שלו, חרף המכשולים. הוא עשוי לעבוד לאט ולסגת מפעם לפעם, אבל קיומו של בית הדין הוא עדות לשאיפה המתמשכת לצדק. כל צעד, גם אם הוא שולי, תורם למטרה הרחבה יותר של דרישת דין וחשבון ממבצעי הפשעים ולאישור מחדש של עקרונות החוק הבינלאומי".

האם ההיעדר של מנגנוני אכיפה מפחית ממשמעות הצווים האלה? האם תהיה להם השפעה אחרת?

"להוצאת הצווים האלה יש משקל סמלי ומשפטי אדיר. זהו ניצחון לעקרונות הצדק הבינלאומי, והם מייצגים צעד קריטי לכיוון דרישת דין וחשבון על פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. הם מעבירים מסר רב עוצמה ולפיו איש אינו עומד מעל לחוק, אפילו לא מנהיגים של מדינות עם עוצמה צבאית ופוליטית משמעותית.

החקירה לא נוגעת רק לנתניהו וגלנט. כרים חאן, התובע הכללי של בית המשפט הפלילי בהאג, בביקור בקייב בפברואר 2023 (צילום: ICC-CPI)

"הצווים גם קוראים תיגר על ההנחה רבת השנים ולפיה ישראל פועלת מתוך חסינות. הם מפצים על עשורים של מאמצים דקדקניים מצד ארגוני חברה אזרחית פלסטיניים וארגוני זכויות אדם בינלאומיים, שתיעדו את הפרות זכויות האדם מצד ישראל בעזה, בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, וסללו את הדרך לחקירה של ה-ICC וללחץ מצד הקהילה הבינלאומית לפעול. זו אבן דרך המחזקת את ההכרה העולמית בזכויות הפלסטינים, גם אם הצווים לא יביאו להשגת צדק בשטח בטווח המיידי.

"ההחלטה גם מעמידה תקדים משפטי שמלבד דרישת דין וחשבון מאינדיבידואלים, משמש גם ככלי התרעה שיכול להשפיע על פעולות עתידיות מצד מדינות ומנהיגים אחרים".

איך אתה מבין את ההחלטה של בית הדין להוציא צו מעצר גם נגד מנהיג בחמאס, לצד המנהיגים הישראליים?

"להפוך אזרחים למטרה היא הפרה של החוק הבינלאומי, לא משנה מהו ההקשר. אבל יש צורך לתמוך בזכויותיהם של הפלסטינים להגנה עצמית ולהתנגדות בתוך הגבולות של החוק הבינלאומי. אני חושב שכאשר זה לא נעשה תוך התמודדות עם ההקשר הרחב יותר של כיבוש ואפרטהייד, התמקדות באינדיבידואלים כמו דף, עלולה לערער על הלגיטימיות של המאבק הפלסטיני ולהשוות בין הנכבש לכובש.

"אפשר לראות את ההחלטה להוציא צו מעצר נגד דף כחלק מדפוס, שלפיו הקהילה הבינלאומית מתמקדת, באופן לא פרופורציונלי, בפעולותיו של הנכבש ולא של הכובש. שבתי והדגשתי שהמאבק הפלסטיני מתנהל בתוך הקשר של כיבוש, מצור, ואלימות שיטתית, היוצרים את התנאים שמתוכם צומחת ההתנגדות. הכללים הבינלאומיים צריכים לשקף את המציאות הזו.

"צדק אמיתי דורש גישה כוללת המבקשת דין וחשבון מכל הצדדים, בעיקר מצד מי שנמצא בעמדות כוח ומפעיל אלימות שיטתית. צריך להעמיד, באופן נחרץ יותר, את פעולותיה של ישראל במוקד הדיון. הקהילה הבינלאומית צריכה להתמודד עם התנאים המבניים המתדלקים את הסכסוך".

בהתחשב בהיקף של החקירה של ה-ICC, הם אתה צופה כתבי אישום נוספים לאישים אחרים המעורבים לכאורה בפשעים?

לא רק שישנה אפשרות לכתבי אישום נוספים, אף סביר שיהיו כאלה. הסמכות של ICC מכסה פשעים, שבוצעו מאז 2014, תקופה הכוללת מגוון רחב של הפרות מתועדות של חוקים, ביניהן הוצאות להורג ללא משפט, התנחלויות לא חוקיות והמצור על עזה. אלה אינם מקרים מבודדים אלא חלק מדפוס רחב של דיכוי שיטתי.

"האופי המתמשך של הפשעים האלה הוא ערובה לכך שהחקירה תתרחב. הממצאים של ה-ICC רק גירדו את פני השטח. בית הדין בונה מסגרת חוקית מקפת, שעשויה לסבך פקידים רמי דרג ומפקדי צבא אחרים. זהו תהליך ארוך, אבל ההשלכות עשויות להיות מרחיקות לכת.

"הצווים עשויים גם לשמש כהתרעה כלפי פוליטיקאים ואנשי צבא ישראלים אחרים ולסמן להם שגם הם עשויים להידרש לדין וחשבון ברמה הבינלאומית. זה עשוי לגרום להם להיות יותר זהירים בפעולות שלהם בעזה או בלבנון בגלל האיום של צווי מעצר בעתיד".

לצד האפשרות שנתניהו או גלנט ייעצרו, אילו השלכות כלכליות ודיפלומטיות אחרות עשויות להיות להחלטה של בית הדין?

להחלטה של בית הדין יש השלכות כלכליות ופוליטיות מרחיקות לכת, במיוחד במה שנוגע ליחסי ישראל עם האיחוד האירופי. כפי שהצהיר בצדק ג'וזף בורל, זו החלטה משפטית עם השלכות מחייבות למדינות החברות באיחוד האירופי. הסכמי הסחר המועדף של ישראל עם האיחוד האירופי, הפוטרים 65 אחוז מהייצוא שלה ממכסים, נבחנים עכשיו באופן מעמיק.

"האיחוד האירופי לא יכול להגן מבחינה מוסרית וחוקית על שימור התנאים המועדפים האלה, בשעה שראש הממשלה המכהן עומד בפני אישומים בג'נוסייד ורצח עם. באופן דומה, יש לחשוב מחדש על ההשתתפות של ישראל בתחרויות ספורט באירופה, על חילופי תרבות ותוכניות אקדמיות כמו ארסמוס. השותפויות האלה סותרות באופן חד את המשקל המשפטי והמוסרי שיש לממצאים של ה-ICC.

"יכולות להיות השלכות כלכליות מעבר לאיחוד האירופי. מדינות בדרום הגלובלי, שרבות מהן בולטות בתמיכתן במנדט של ה-ICC, עשויות להחיל מגבלות משלהן על סחר ושיתוף פעולה עם ישראל. הדברים האלה עשויים לא רק לבודד את ישראל מבחינה דיפלומטית, אלא גם ללחוץ עליה לציית לחוק הבינלאומי.

"לישראל יש היסטוריה ארוכה של עמידה בפני לחץ חיצוני, ולעיתים היא מחריפה את המדיניות שלה מול ביקורת בינלאומית. אולם בידוד כלכלי ודיפלומטי מתמשך עשוי לאלץ אותה לחשוב מחדש. אובדן הסכמי סחר מועדף או שותפויות תרבותיות עשוי לא רק לפגוע בישראל כלכלית, אלא גם לשחוק את הלגיטימיות הבינלאומית שלה.

"בסופו של דבר, ההחלטה של ה-ICC היא רגע של פרשת דרכים. היא מציבה סטנדרט חדש למתן דין וחשבון בסכסוך הישראלי-פלסטיני, קוראת תיגר על הסטטוס קוו ופותחת את הדלת להשלכות משפטיות, פוליטיות וכלכליות רחבות יותר. צריך עדיין לראות אם הלחצים האלה יכפו על ישראל לשנות את המדיניות שלה, אבל התקדים הוצב והעולם מסתכל".

נגדו המערב פעל במהירות. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין (צילום: הקרמלין)

אתה הדגשת את הצביעות במערב במה שנוגע להתמודדות עם פשעי מלחמה. במה התגובה הבינלאומית למה שקורה בפלסטין שונה מסכסוכים אחרים, כמו בין רוסיה לאוקראינה?

"התגובה הבינלאומית לעניין פלסטין מאופיינת כבר שנים ארוכות בסטנדרט כפול בוהק. הניגוד מול התגובה לפלישה הרוסית לאוקראינה הוא דוגמה חדה. תוך חודשים ספורים מאז הפלישה, ה-ICC פרסם כתב אישום נגד פוטין, והקהילה הבינלאומית הטילה סנקציות גורפות על רוסיה. הפעולה המהירה והנחרצת הזו היתה ביטוי לקונצנזוס עולמי סביב החובה להעניש על פשעי מלחמה.

"אולם במה שנוגע לפלסטין, הבהילות הזו בולטת בהיעדרותה. במשך עשרות שנים, הפלסטינים מתמודדים עם אלימות שיטתית, עקירה וכיבוש, אולם התגובה הבינלאומית היתה פושרת, במקרה הטוב. קריאות להטלת סנקציות על ישראל או לדרוש ממנהיג דין וחשבון משפטי נתקלו בהתנגדות, ובמקרים רבים הם נדחו בטענה שיש להן מניע פוליטי או שהן נובעות מאנטישמיות.

"הצביעות הזו מכרסמת באמינות של החוק הבינלאומי ושל מוסדותיו, ומעמידה בספק משמעותי את היותם חסרי פניות ומשוא פנים. הם מחזקים את התפיסה שזכויות הפלסטינים פחות חשובות מזכויותיהם של האחרים. אולם ההחלטה האחרונה של ה-ICC מאתגרת את השיח הזה ומסמנת שגם המנהיגים של ישראל אינם חסינים מפני חקירה".

מה מסמלת ההחלטה של ה-ICC למאבק הפלסטיני לצדק ושחרור?

"הדרך לצדק זרועה באתגרים. ישראל ובעלות בריתה התנגדו בתוקף להליכים ב-ICC, והשתמשו באמצעים פוליטיים, חוקיים ואפילו באמצעי דיכוי כדי להסיט את ממסלולם את המאמצים לדרוש דין וחשבון. מומחי משפט שהיו מעורבים בתיקים אלה עמדו בפני איומים, וישראל המשיכה לכפור בסמכותו של בית הדין.

"למרות מכשולים אלה, הקהילה המשפטית הפלסטינית דבקה בעמדתה. במשך עשרות שנים, היא תיעדה בדקדקנות מעשי זוועה, בנתה תיקים משפטיים חזקים והציגה ראיות שאין להכחישן בפני גופים בינלאומיים. ההחלטה של ה-ICC היא עדות לעקשנות ולמסירות שלה. היא מייצגת הכרה מתרחבת בזכויות של הפלסטינים בזירה הבינלאומית וקוראת תיגר על החסינות שישראל נהנתה ממנה במשך זמן רב.

"עם זאת, הכרחי להכיר בכך שצדק לפלסטינים לא יגיע רק דרך ערוצים משפטיים. נדרשת מחויבות פוליטית, חברתית ובינלאומית רחבה יותר כדי להתמודד עם הסיבות שעומדות בשורש הסכסוך: כיבוש, עקירה ואפרטהייד".

מוחמד ר. מהאווש הוא עיתונאי וסופר פלסטיני מעזה, שכיום חי בגלות. הוא אחד מהכותבים בספר A Land With a People: Palestinians and Jews Confront Zionism. הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: מירון רפופורט