ההפיכה המשטרית מתקדמת במרץ, האופוזיציה נאלמה דום
בתקופה הקרובה יעלו להצבעה כמה חוקים שחותרים בגלוי תחת העקרונות הדמוקרטיים של שוויון ושמירה על זכויות מיעוטים, ובהם חוק רדיפת המורות וחוק שמקל על פסילת מפלגות ערביות. חלקם עושים שימוש דמגוגי במונח "טרור", בעיקר כדי לבלבל ח"כים מהמחנה הדמוקרטי-ליברלי
דוהרים עם התוכניות להרס המנגנונים הדמוקרטיים. פתיחת מושב החורף של הכנסת, ב-28 באוקטובר 2024 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)
15 חודשים בלבד חלפו מאז ההפגנות ההמוניות בכל הארץ נגד ביטול עילת הסבירות, וכעת עומדת לעבור בכנסת שורת חוקים שיממשו את ההפיכה המשטרית בגלוי. למרות תחושת החורבן עם קום הממשלה הנוכחית, התגלה לאחר הבחירות ציבור גדול שמוכן לצלול ולהתעמק גם במונחים מורכבים כמו עילת הסבירות ובעיקר – ציבור הנחוש להיאבק על ערכיו.
ואז הגיע 7 באוקטובר 2023. במקום שהממשלה תעסוק בשיקום ותיקון לנוכח ההלם והכאב העצומים, היא מנצלת אותם בלי הפוגה, בין היתר גם כדי לדהור עם התוכניות להרס המנגנונים הדמוקרטיים. עד כה, רק קומץ קטן מתוך חברי האופוזיציה התייצבו למאבק עיקש, בזמן שמרבית האופוזיציה נאלמה דום. זו השעה לקרוא להם להתעורר ולהצטרף למאבק. שתיקתם בעת הזו היא הפקרה של הציבור הגדול שיצא לרחובות בעבר, שזקוק להם כעת כדי שיעצור את הנפילה לתהום.
בזמן שאזרחים מתאבלים, נאבקים להחזרת קרובי משפחה חטופים, מפונים מבתים ומאבדים את תעסוקתם, משרתים מאות ימי מילואים, חולים יותר, מדוכאים יותר ומפחדים יותר, חברי האופוזיציה יודעים היטב שהממשלה הזו גם שומטת את הקרקע הדמוקרטית מתחת לרגלינו. בתקופה האחרונה נמצאות על השולחן, בשלבים שונים של חקיקה, שלל הצעות חוק שפועלות לעשות בדיוק את זה. חלק מהצעות החוק האלה מתחבאות מאחורי מונח עמום ומאיים, "הזדהות עם מעשה טרור", שנועד בעיקר לבלבל ח"כים מהמחנה הדמוקרטי-ליברלי, כאשר למעשה אין ביניהן לבין טרור דבר.
אחת מהצעות החוק האלה היא חוק רדיפת המורות, שעתיד לעלות לקריאה סופית במליאה השבוע. החוק המוצע למעשה מרחיב את סמכויות הדרג הפוליטי (שר החינוך ומנכ"ל משרדו), ומאפשר להם לשלול תקציבים ממוסדות חינוך ולפטר אנשי חינוך ללא כל הליך מקצועי ומשפטי מקובל. יתרה מזו, בכירים במשרדי החינוך, המשפטים והביטחון הצהירו שוב ושוב ושוב, כי אוכלוסיית אנשי ונשות החינוך אינה אוכלוסייה הדורשת מעקב ובדיקה בחשד לטרור והסתה, וכי במהלך העשור האחרון לא היה אפילו מקרה אחד שעורר את הצורך בחקיקה ייחודית.
עוד לפני שהחוק עבר ראינו הלכה למעשה איך נראית רדיפה של מורות, למשל בסיפורים שהגיעו לכותרות כמו אלה של סברין מסארווה, מאיר ברוכין או אינתיסאר חיג'אזי – והם לא היחידים. ומובן שלא רק המורים ייפגעו. מערכת חינוך אשר מקדמת תרבות של פחד וצנזורה עצמית בקרב אנשי החינוך פוגעת גם בכ-3 מיליון תלמידים בישראל, ובעתיד החברה כולה.
במסווה דומה, תחת השימוש הדמגוגי במילה "טרור", מקודמים חוקים נוספים להצבעה בכנסת. בשבוע שעבר עבר בקריאה טרומית חוק שייקל מאוד על האפשרות לפסול מפלגות ערביות או מועמדים ערבים בכנסת, ולמעשה יבטל את הזכות לייצוג של חמישית מהאזרחים. ההצעה מבקשת לתקן את סעיף 7א בחוק יסוד: הכנסת, באופן שמבטל את הצורך באישור של בית המשפט העליון לפסילת מועמדים (ויותיר רק זכות ערעור). התיקון המוצע גם ירחיב משמעותית את העילה לפסילת מועמדים ורשימות, כך שלא יהיה צורך להוכיח תמיכה מתמשכת, וניתן יהיה להסתפק בהתבטאות בודדה ומנותקת מהקשר. זהו, בפועל, שיבוש של כללי המשחק הכי בסיסיים בדמוקרטיה.
במקום לחשוף את המלכודת שטומנים להם יוזמי "חוקי הטרור", חברי האופוזיציה נכנעו לפחד שיתויגו בעצמם ככאלה שמתרועעים חלילה עם ערבים או שמאלנים, כפי שהטיחה השרה לשוויון חברתי מאי גולן בסגן יו"ר הכנסת ממפלגתה. וכך, למרבה הבושה, רק 35 חברי כנסת התנגדו לחקיקה, ויתר חברי האופוזיציה תמכו, נעדרו או נמנעו בהצבעה.
בפתחו של מושב הכנסת הנוכחי יוגש גם תיקון חוק המאבק בטרור, שיאפשר מעצר של אזרחים על עבירות ביטוי ה"מסיתות לטרור", בלי אישור הפרקליטות, שנדרש כיום. התיקון לחוק יקנה למשטרה סמכות לפתוח בחקירות הסתה לטרור על סמך פרשנות אישית של שוטרים, כלומר ימסד רדיפה פוליטית וישלים את מהלך הפוליטיזציה של המשטרה שמוביל השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, בשנתיים האחרונות. ראינו את יישום הפרקטיקה הזו השנה על עשרות אזרחים ערבים – לעיתים בהאשמות מופרכות של ענידת טבעת או פרסום פוסט בפייסבוק.
אנו נכנסים לעידן חדש, שבו הממשלה חותרת בגלוי תחת העקרונות הדמוקרטיים של קידום שוויון ושמירה על זכויות מיעוטים. החוקים שפורטו לעיל הם רק חלק מהמהלכים האנטי-דמוקרטיים שהקואליציה מקדמת תחת המסווה של "מאבק בטרור". באופן אירוני, לרוב החקיקה המוצעת אין צידוק מקצועי, והיא לא תעמוד במבחן חוקתי אך היא בהחלט תשיג את מטרתה: להשליט טרור, ולהעצים את אווירת הפחד וההשתקה שכבר היום חווים אנשי ונשות חינוך המעודדים שיח ביקורתי ופתוח, ואזרחים ערבים באופן כללי.
ח"כים מהאופוזיציה לא יכולים להרשות לעצמם להתעלם יותר: מה שהיה בגדר תמרורי אזהרה הפך השנה, בחסות המלחמה, למציאות של ממש. המהפכה המשטרית כבר מיושמת בשטח, ולא מדובר עוד ברעיון תיאורטי בלבד. עליהם לייצג את הציבור השבור, שקשה לו כל כך לצאת למחאה המונית בעיצומה של מלחמה, ולצאת להגנת הדמוקרטיה.
יעלה מזור היא מנהלת שותפה של המחלקה לחברה משותפת בעמותת סיכוי-אופוק הפועלת לקידום חברה שוויונית ומשותפת לאזרחים הערבים והיהודים במדינה
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
