הגיע הזמן לסיים את מה שהתחיל אריק שרון
מדיניות הסגר נכשלה, חמאס מתחזק ובפתח אסון הומניטרי ועוד סבבי לחימה. ההתנתקות לא באמת הוציאה את ישראל מעזה, כי אי אפשר לצאת מעזה בלי הסדר
ההתנתקות הייתה מהלך צבאי חד-צדדי שלא באמת ניתק אותנו מעזה. בשלוש-עשרה השנים שעברו מאז, מספר ההרוגים הישראלים צנח באופן דרמטי כך שמהבחינה הביטחונית זה היה מהלך מוצלח. אבל משום שהוא נעשה תוך סירוב לנהל משא ומתן הוא לא היה מהלך מדיני. שרון, ראש הממשלה מטעם הליכוד, ראה את יוזמת זנבה ואת מתינותו של אבו מאזן והחליט על ההתנתקות כדי לעצור את הלחץ להגיע להסכם. מכיוון שכך, המהלך הזה לא מחייב את הפלסטינים.
יש הסברים שונים לעליית כוחו של חמאס מאז, אבל אי-אפשר להתווכח על כך שמדינת ישראל הותירה ואקום שאותו מילא הארגון. מאז הטילה ישראל סגר ברמות משתנות על עזה. סחורות מסוימות הותרו ונאסרו למעבר, לפעמים במה שנראה כמו גחמה הזויה במיוחד (כך למשל, לעתים נאסרת כניסת פטרוזיליה לרצועה). ישראל שולטת על מעברי הסחורות, כולל מזון וציוד רפואי, והאנשים, וגם על מעברי היבשה והים, כולל על עבודתם של הדייגים, מה שהיה מקור הפרנסה העיקרי ברצועה וכיום הוא ענף כלכלי מדלדל. ישראל שולטת על החשמל ברצועה; כמעט שלא עובר חודש שחיילים ישראליים לא נכנסים לעזה מסיבות שונות; ומאז 2005 צה"ל היה מעורב במספר סבבי לחימה בעזה (גשמי קיץ, חורף חם, עופרת יצוקה, עמוד ענן וצוק איתן).
למעשה, בתקופה מסוימת צה"ל חישב לכמה קלוריות ביום זקוק כל אדם ברצועה כדי לצמצם את כניסת הסחורות במטרה להפעיל לחץ על חמאס. אפשר לומר בביטחון שפשפוש בקיבתו של אדם היא הפוכה מהתנתקות.
גבול עזה ישראל (אקטיבסטילס)
חרף כל המאמצים, נכון יותר – בשל כל המאמצים, חמאס רק התחזק. בכל מקום בהיסטוריה של האנושות, הקיצוניים ניזונים מייאוש, וכך קרה גם בעזה. אז מדיניות הסגר נכשלה, אבל ישראל עדיין מסרבת להגיע להסדר, בין אם מדובר בהצעת הודנא ובין אם ביוזמת הליגה הערבית שכוללת גם התייחסות לעזה. סירוב להסדר פירושו המשך הידרדרות במסלול ידוע מראש של סבבי לחימה קטלניים. בהינתן שקיימת אלטרנטיבה בצורת הידברות, הסירוב הזה נדמה כמו טירוף.
המדיניות הכוחנית של ממשלות ישראל הביאה ליותר מ-6,000 הרוגים בעזה והעוטף מאז ההתנתקות, אבל נכשלת שוב ושוב ביצירת ביטחון לתושבי מדינת ישראל. להיפך, כבר יותר מעשר שנים חיים ילדינו בפחד ובחרדה ממתקפת הטילים הבאה. עוד דור שיגדל בפוסט טראומה מתמשכת. ומן העבר השני של הגדר – אסון הומניטרי שמתדפק על דלתנו.
בעת הזו, נדמה שיש להזכיר: ירי לעבר אזרחים הוא פשע מלחמה וירי כזה נעשה משני הצדדים. אנחנו לא יכולים להשלים עם פשעי מלחמה שנעשים בשמנו. ממשלת ישראל חייבת לעשות כל שביכולתה כדי לספק ביטחון לאזרחיה כי זה תפקידה, ועליה לעשות זאת כשהיא מקפידה על העקרונות הבינלאומיים והמוסריים אליהם היא מחויבת מתוקף חתימה על הסכמים וההגינות הבסיסית.
לישראל יש אחריות על עזה, כי היא עדיין בעלת השליטה בעזה. גם אם היא אינה בעלת השליטה העיקרית וגם אם אינה היחידה הנושאת באחריות לאסון, העובדה עומדת בעינה: שיפור המצב בעזה הוא אינטרס ישראלי לפחות כמו שהוא אינטרס עזתי ופלסטיני. כדי לעשות את זה צריך לסיים את מה שהתחיל אריאל שרון ומעולם לא סיים: לצאת מעזה כצעד ראשון לפני הגעה להסכם.
מוסי רז הוא חבר כנסת מטעם סיעת מרצ.
היום יתקיים בתיאטרון תמונה ערב תחת הכותרת "צאו מעזה" ביוזמת ח"כ רז ועאידה תומא-סלימאן. הפרטים כאן.
אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.
קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.
ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
