הבנאליות של הטרנספר

ביידן נירמל את הג'נוסייד, וטראמפ מנרמל את הטיהור האתני. נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, וראש הממשלה, בנימין נתניהו, במסיבת עיתונאים בבית הלבן בוושינגטון, ב-4 בפברואר 2025 (צילום: לירי אגמי / פלאש90)

הדיווחים על תמיכה נרחבת בקרב הציבור הישראלי ברעיונות של גירוש כפוי (טרנספר) של הפלסטינים מעזה מעוררים חלחלה ומחייבים חשבון נפש עמוק. כאשר עם שעבר את זוועות השואה, את הגזענות ואת הטבח ההמוני, מאמץ תפיסות המזכירות את אשר נעשה לו – אנו ניצבים מול עיוות מוסרי שאין חמור ממנו.

הרעיון של טרנספר אינו חדש במרחב הישראלי. מאז ימי ההצהרות של מאיר כהנא ועד להפיכתו של הזרם הכהניסטי לחלק מהמיינסטרים הפוליטי וצירוף איתמר בן גביר לממשלת ישראל, השאיפה לריקון פלסטין מתושביה הילידים קיימת ומקבלת לגיטימציה. אך היום, כאשר זה הופך לתפיסה רווחת בקרב הרוב, יש לשאול: כיצד ייתכן שדווקא מי שעמדו על סף השמדה מאמצים את השיטות שהם עצמם היו קורבנות להן?

הטרנספר מבית מדרשו של טראמפ איננו רק מונח תיאורטי או נושא לדיון אינטלקטואלי. הוא מגובה היום באמירות רשמיות של פוליטיקאים בכירים בישראל, חלקם שרים בממשלה, הקוראים בגלוי לגרש את תושבי עזה למדינות אחרות, או להטיל עליה פצצת אטום. ראש ממשלה הטוען כי יש "להוציא את אוכלוסיית עזה" ולמצוא לה מקומות חלופיים בעולם ומביע תמיכה ברעיון ההזוי והמסוכן שהציג הנשיא טראמפ, מצטרף לרעיון שכבר יושם במקומות אחרים בהיסטוריה ושזכה לגינוי חד-משמעי: הבנאליות של הטרנספר. הנשיא לשעבר ביידן נירמל את הג'נוסייד, והנשיא טראמפ מנרמל את הטיהור האתני, אבל הפלסטינים לעולם לא ייכנעו. הם עם שקם.

אך הבעיה חמורה יותר מהצהרות פוליטיות. כאשר סקרי דעת קהל מראים כי רוב מוחץ של הציבור היהודי תומך במהלך הזה, משמעות הדבר היא שתפיסה גזענית וכוחנית הפכה לנורמה. מדובר על עם שזהותו הלאומית נבנתה במידה רבה על היותו קורבן לאכזריות ולגירוש כפוי באירופה, וכעת הוא רואה בפשע הזה פתרון לגיטימי.

בימים בהם קולות מרכזיים בישראל משדרים ש"אין בעזה בלתי מעורבים" – כלומר שאין הבדל בין חמושים לאזרחים, לנשים וילדים, לישישים ותינוקות – מתגלה התהום המוסרית שאליה הידרדרה החברה הישראלית. תפיסה זו אינה רק הפרה בוטה של החוק הבינלאומי, אלא גם בגידה בכל עקרון מוסרי שאמור להיות נר לרגליו של עם שעבר שואה. פרשנים באולפנים מנרמלים ומצדיקים הרג המוני של ילדים בטענה הנוראית שאין בלתי מעורבים בעזה, ולכן לא נשמע כמעט אף אמירה מצד שרים או חברי כנסת נגד הרג ילדים. יש רק קבוצה אחת של נבחרי ציבור שיצאו נגד פגיעה באזרחים באשר הם, יהודים כערבים, פלסטינים כישראלים, ואלה הם חברי הכנסת הערבים וח"כ עופר כסיף. רק הם.

השימוש הציני בזיכרון השואה כדי להצדיק פשעים דומים כלפי עם אחר הוא אחד העיוותים החמורים ביותר של ההיסטוריה המודרנית. ישראל מרבה להזכיר לעולם את חובתו לזכור את השואה, להילחם בהכחשתה ולמנוע הישנות של זוועות דומות בעתיד. אך אותה מדינה, באותם ימים ממש, מקדמת מדיניות המנוגדת לחלוטין לעקרונות הללו. כיצד ניתן לתבוע הכרה בינלאומית בזוועות העבר, ובאותה נשימה להפעיל שיטות שמטרתן למחוק עם אחר ממולדתו?

התפיסה של "אין בלתי מעורבים" משמשת כהכשר לפגיעה ישירה באוכלוסייה אזרחית חפה מפשע. זוהי רטוריקה של צבא כובש המתייחס לכל פלסטיני, תהא זהותו אשר תהא, כאויב שיש להכניעו, לגרשו או לחסלו. ולכן מותר לירות ולהרוג בטול כרם את סונדוס שלבי בת ה-23, שהיתה בחודש השמיני להריונה, כי היא "הביטה באופן חשוד בקרקע", מבלי שזה הזיז למישהו בישראל. זה אפילו לא זכה לפרשנות באולפני המלחמה, שהפכו לבור ביטחון מלחמתי.

עמדות אלו אינן מתקיימות בריק – הן מחלחלות לתודעה הציבורית והופכות למדיניות בשטח. ההפגזות הבלתי פוסקות בעזה, ההרעבה המכוונת, הריסת הבתים, ניתוק החשמל והמים – כל אלו הם ביטוי ישיר של המדיניות הזו, המנסה לשבור את רצון העם הפלסטיני ולהביא אותו לסף קריסה.

השאיפה לריקון פלסטין מתושביה הילידים קיימת ומקבלת לגיטימציה. איתמר בן גביר בטקס לזכרו של מאיר כהנא, ב-7 בנובמבר 2017 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

אלא שהעם הפלסטיני אינו קורבן פסיבי. הניסיון ההיסטורי מלמד כי גם מול כיבוש, דיכוי וניסיונות עקירה, הרצון הלאומי והשאיפה לצדק אינם נעלמים. גם אם יגרשו עשרות אלפים – לא יהיה בכך פתרון. גם ב-1948 בוצע טיהור אתני ונהרסו כ-530 כפרים פלסטינים ותושביהם גורשו או נהרגו. טוב עשו מצרים וירדן שדחו את ההצעות ההזויות של הנשיא טראמפ, שרואה בסכסוך הלאומי כאן סוגיית נדל"ן שאפשר לפתור על ידי פינוי-בינוי ו"השתלטות על עזה", וזוכה לתמיכה לא רק של הימין המשיחי בישראל אלא גם של המרכז וחלק מהשמאל, שרואים בכך פתרון אפשרי. אוי לאופוזיציה שכזו, הכושלת פרלמנטרית ומוסרית.

העם הפלסטיני לא יהיה קורבן לטרנספר. לא בעזה, לא בגדה המערבית. מי שמדבר על גירושם של הפלסטינים מדבר על טיהור אתני, פשע מלחמה לכל דבר ועניין. ההיסטוריה כבר שפטה מעשים כאלו בעבר, והיא תשפוט גם הפעם. הדבר דורש עמדה ותוכנית אופרטיבית של העולם הערבי והאסלאמי, אבל גם של יתר העולם שנושא באחריות להרס וחורבן עזה לאחר שנתן אור ירוק לנתניהו וממשלתו לבצע סדרת פשעי מלחמה. עדיין יש מקום לנורמליות על פני הבנאליות של הרוע.

ח"כ ד"ר אחמד טיבי הוא יו"ר תע"ל