newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האקדמיה הבריטית שובתת כבר 3 שבועות. קוראים לזה סולידריות

סכסוך העבודה שעומד במרכז שביתת איגוד המרצים והסגל האדמיניסטרטיבי ב-74 מוסדות לימוד בבריטניה מגלה היבט ייחודי וחריג בנוף. מדובר אמנם במאבק להטבת תנאי העבודה של הסגל, אך הוא מונע בעיקר מתמיכה בעובדים המוחלשים ביותר

מאת:

השביתה הגדולה בהיסטוריה של האוניברסיטאות בממלכה המאוחדת נכנסת לשבוע הרביעי שלה. שני סכסוכי עבודה הובילו את איגוד המרצים והסגל האדמיניסטרטיבי (UCU) להכריז על שביתה ב-74 אוניברסיטאות; הראשון הוא על המאבק להצלת קרן הפנסיה, והשני – על השכר ותנאי ההעסקה.

הסכסוך הראשון הוא מאבק מתמשך שהוביל לשביתה השלישית תוך פחות משנתיים. הסכסוך השני – המכונה "ארבעת המאבקים" – מגלה היבט ייחודי וחריג בנוף סכסוכי העבודה. זה אמנם מאבק להטבת תנאי העבודה של הסגל, אבל הוא מונע בעיקר מתחושת הסולידריות לעובדים המוחלשים.

הפגנה של סגל וסטודנטים באוניברסיטת לידס, ב-26 בפברואר 2020 (צילום: Alarichall, CC BY-SA 4.0)

הפגנה של סגל וסטודנטים באוניברסיטת לידס, ב-26 בפברואר 2020 (צילום: Alarichall, CC BY-SA 4.0)

בבסיס סכסוך "ארבעת המאבקים" עומדת הדרישה לבלום את שחיקת שכר הסגל. הסגל איבד כ-20% משכרו בעשר השנים האחרונות במונחים ריאליים. זו שחיקה משמעותית המורגשת באופן ברור. אבל זו השנה השלישית ברציפות שבה האיגוד ניסה לשכנע את חבריו לפתוח בשביתה להעלאת השכר, ובשנתיים הקודמות הקריאה לא נענתה.

הסגל מודע לשחיקה בשכרו, אבל נדמה כי במשק שבו ביטחון תעסוקתי לכשעצמו נתפס כפריווילגיה השמורה למעטים, רוב חברי האיגוד לא ראו את המאבק הזה כמוצדק מספיק על מנת להשבית את האוניברסיטאות בגללו.

כמו כן, לצאת לשביתה בבריטניה זה דבר לא פשוט. בעקבות סדרה של חקיקות אשר נחקקו על ידי ממשלות שמרניות ושנועדו להחליש את כוחם של האיגודים, איגוד יכול להכריז על שביתה רק אם נערכה הצבעה שעמדה בשני תנאים: השביתה קיבלה את תמיכתם של רוב המצביעים, ולפחות מחצית מכל החברים באיגוד השתתפו בה.

התנאים האלה התגלו כמגבילים וכמטרפדי שביתות. בשנים הקודמות האיגוד נכשל בניסיון לשכנע מספיק מחבריו להשתתף בהצבעה על מנת לעמוד בתנאי הסף הנחוצים להכרזה על סכסוך עבודה.

גם המעסיקים מודעים לכוחה המגייס של הסולידריות

מה שהשתנה השנה, ושהיטה את לשון המאזניים לתמיכה מסיבית בשביתה, הוא החיבור של המאבק על גובה השכר עם שלוש דרישות נוספות.

דרישה נוספת ראשונה היא הדרישה לביטול פערי השכר המגדריים והאחרים. נשים באוניברסיטאות מרוויחות בממוצע 15% פחות מגברים, ופערי השכר קיימים גם בהשוואה בין עובדים לבנים ללא לבנים, ובין סגל ללא מוגבלויות וכאלה עם מוגבלויות.

הדרישה הנוספת השנייה היא שיפור תנאי התעסוקה לסגל מן החוץ. בשונה מהמצב בארץ, האיגוד מייצג הן את הסגל האקדמי הבכיר (סגל עם קביעות), והן את הסגל הזוטר. סגל זה כולל את הפוסט-דוקטורנטים, החוקרים ועוזרי המחקר, ואת המרצים מן החוץ (מרצים, מתרגלים ועוזרי הוראה ללא קביעות).

שיעור הסגל הזוטר גדל באופן משמעותי בעשור האחרון, ובהרבה מהאוניברסיטאות כיום הוא מהווה יותר ממחצית מכלל הסגל האקדמי. 67% מהחוקרים מועסקים בחוזים זמניים הנעים בין כמה חודשים לשנים ספורות, ולא מעט חוקרים מוצאים את עצמם מתגלגלים מחוזה זמני אחד למשנהו יותר מעשור.

כרזה של ה-UCU עם ארבע הדרישות: שוויון, ביטחון תעסוקתי, עומס עבודה הוגן ושכר הוגן, ב-4 במרץ 2020 (צילום: Alarichall, CC BY-SA 4.0)

כרזה של ה-UCU עם ארבע הדרישות: שוויון, ביטחון תעסוקתי, עומס עבודה הוגן ושכר הוגן, ב-4 במרץ 2020 (צילום: Alarichall, CC BY-SA 4.0)

מצבם של המרצים מן החוץ אף קשה יותר, מכיוון שרבים מהם מועסקים על חוזים לפי שעה, והם אינם זכאים לתנאים בסיסיים כגון ימי-מחלה וחופשות. האיגוד דורש הפסקה מיידית של ההעסקה לפי שעה, הענקת תנאי העסקה מלאים לסגל הזוטר, וצמצום משמעותי של העסקה על חוזים זמניים.

הדרישה הנוספת השלישית היא דרישה לצמצום עומסי העבודה על הסגל האוניברסיטאי. בעקבות שנים של דילול בסגל האקדמי והמינהלי, הביורוקרטיזציה של האוניברסיטאות והדרישות ההולכות וגדלות להשקעה אדמיניסטרטיבית בתוכניות הלימוד, הרוב המוחלט של העובדים משקיע הרבה מעבר לשעות העבודה השבועיות המוגדרות בחוק.

סקר שהאיגוד ערך ב-2016 הראה שסגל אקדמי בכל הדרגים עובד 51 שעות שבועיות בממוצע, בעוד ששיעור לא מבוטל עובד 55 שעות שבועיות ומעלה. האיגוד דורש להרחיב את התמיכה האדמיניסטרטיבית בתוכניות הלימוד וניטור אפקטיבי של עומסי העבודה.

מבין שלוש הדרישות הללו, נראה שסוגיית הסגל מן החוץ היא זו שגייסה את עיקר התמיכה בשביתה השנה. זאת אף שהסגל הזוטר, שאמנם מיוצג על-ידי UCU, מהווה שיעור קטן מאוד מכלל החברים באיגוד.

מכיוון שהחברות באיגוד אינה אוטומטית, שיעורי החברות בקרב העובדים הזמניים והמרצים מן החוץ נמוכה במיוחד, בעיקר בגלל היעדר קשר מוסדי יציב. כך שהרוב המוחלט של החברים באיגוד הם למעשה מקרב הסגל הבכיר.

בשל כך, צריך להבין את השביתה הזאת כמאבק שמונע ברובו מתחושת סולידריות. חברי האיגוד, שברובם המכריע נהנים מתעסוקה בטוחה, החליטו ברוב גדול להקריב משכרם (המעסיקים מנכים את השכר המלא עבור כל יום של שביתה), ויוצאים לעמוד כל יום במשך שעות ארוכות בקור ובגשם במשמרות השביתה (picket lines), בעיקר כדי להאבק למען תעסוקה הוגנת עבור עמיתיהם המוחלשים, כמו גם עבור שכר הנשים ומיעוטים.

נדמה שהמעסיקים מודעים לכך. צוותי המשא ומתן מדווחים שהמעסיקים כבר ניסו לדרוש שבהצבעות הבאות יופרד סכסוך השכר מהסוגיות האחרות. נראה שהם היו הראשונים לזהות את כוחה המגייס של הסולידריות.

אפשר לעקוב אחרי התפתחות השביתות חפשו את ההשטאגים הבאים ברשתות החברתיות: #ucu #UCUstrikes #UCUstrikesback #FourFights #USS

מירב אמיר היא מרצה בכירה לגיאוגרפיה ונשיאת UCU בסניף אוניברסיטת קווינס בלפסט 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
עיד הדאלין על הריסות ביתו בכפר אום אל ח'יר (צילום: אורן זיו)

עיד הדאלין על הריסות ביתו בכפר אום אל ח'יר (צילום: אורן זיו)

"תיעדתי הרבה הריסות בחיי. את הריסת ביתי לא הייתי מסוגל לצלם"

ביתו של הצלם, האקטיביסט והאמן עיד הדאלין באום אל ח'יר – כפר בדרום הר חברון שההתנחלות כרמל מקיפה כמעט מכל הכיוונים – נהרס בסוף יוני. "אני לא אוהב להכניס לראש של הבנות שלי מילים גדולות כמו גזענות ואפרטהייד, אבל זאת המציאות"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf