האמנה לפיקוח על סחר בנשק אושרה ב-50 מדינות. לא בישראל
חוסר הפיקוח כיום מאפשר לסוחרי נשק לעשות רווחים מעמים בסכסוך. האמנה קובעת איסור מכירת נשק באופן שישמש או יסייע לביצוע רצח עם, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה והפרות זכויות אדם. ישראל לא אישררה את האמנה
כותב אורח: עידן יצחקי
בשבוע שעבר נרשם רגע מכונן בהבטחת שמירת זכויות האדם: האמנה לפיקוח על סחר בנשק הפכה למציאות. מדובר באמנה היסטורית, שכמו אמנות היסטוריות רבות, קובעת כחוק בינלאומי דבר לכאורה ברור מאליו: איסור מכירת נשק באופן שישמש או יסייע לביצוע רצח עם, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה והפרות חמורות אחרות של זכויות אדם. בכך, תתרום האמנה במידה משמעותית למניעתן של הפרות אלו.
אבל גם מה שנשמע כדבר חשוב וברור מאליו, אינו פשוט כלל וכלל. מדובר ברעיון שהתחיל ב-1993 במשרדי אמנסטי אינטרנשיונל ומאז, ביחד עם שותפים נוספים ביניהם מומחים למשפטים בקיימברידג' וזוכי פרס נובל לשלום, הושקעו שעות רבות של עבודה.
המומחים השונים לא היו לבד במאבק. מיליוני פעילים מרחבי העולם, כולל ישראל, הפעילו לחץ רב על ממשלות ונאבקו בניסיונות רבים לעקר את האמנה, להוריד סעיפים חיוניים ולבטל, למעשה, כל אכיפה אמיתית. כאן בישראל הפגינו מול שגרירות רוסיה מאות פליטים מחבל דרפור שבסודן נגד העברות הנשק אשר משמש, עד היום, לביצוע הפרות נרחבות של זכויות אדם.
> במדינה של מל"טים מבצעים צבאיים הופכים לשגרה נינוחה ורווחית
חייל צה"ל ומזל"ט (IDF CC BY-NC 2.0)
בשבוע שעבר הגיע הקמפיין לרגע שיא בו האשרור של המדינה ה-50 את האמנה העביר אותה את סף הכניסה לתוקף.
האמנה באה לשנות מציאות צבועה, בה מדינות המגנות בריש גלי הפרות מזעזעות של זכויות אדם ברחבי העולם, מאפשרות במחשכים לכמויות אדירות של נשק להגיע לאותם המקומות, באופן המלבה את האש ומשמש לרצח של מאות ואלפים. יהיה זה לא מפתיע לגלות שביותר מ-85% ממקרי ההרג שתיעד אמנסטי אינטרנשיונל היה שימוש בנשק חם, וכן שהשימוש בנשק איפשר יותר מ-60% מהפרות זכויות האדם החמורות שתועדו.
חוסר הפיקוח כיום מנוצל על ידי סוחרי הנשק – גופים פרטיים ומדינות כאחד – כדי לעשות רווח מעמים השסועים בסכסוכים וקרבות. האינטרס הכלכלי שלהם הינו אפוא הימשכות מצב הסכסוך.
אבל כל זה, כאמור, הולך להשתנות. האמנה מחייבת ממשלות לפקח על ולתעד את הייצוא של נשק חם, ולהימנע לחלוטין מייצוא באם קיים חשש שהנשק ישמש או יסייע לביצוע הפרות חמורות של זכויות אדם.
אז איפה ישראל בתוך הסיפור? לפני קצת למעלה משנה, הצביעה ישראל בעד האמנה. אבל מאז, לא נעשה דבר. בעוד מדינות אחרות אישרו ואישררו את האמנה, אצלנו חששות לא מבוססים אודות פגיעה אפשרית בביטחון ישראל מעקרים כל דיון אמיתי בנוגע להצטרפות ישראל לאמנה.
הרמס 450 מתוצרת אלביט מוצג בסלון האווירי בפארנבורו, אנגליה
הסיבה המוצהרת לאי-אישרור האמנה היא החשש שהדבר יוביל להגבלה על מכירת נשק לישראל. כתבתה של גילי כהן חשפה, כי לאישרורה של ישראל את האמנה אין קשר לכך, כפי שהגדיר זאת ראש מטה שר הבטחון חיים בלומנבלט: "מרבית הסיכונים הכרוכים באמנה לישראל ולצה"ל יחולו על ישראל בין אם תצטרף לאמנה ובין אם לאו, מאחר והם קשורים ביישום האמנה על ידי מדינות אחרות ולא על ידי ישראל".
מדינות שאישררו את האמנה כמו בריטניה, צרפת וגרמניה (שנמנות בין עשר יצואניות הנשק הגדולות בעולם) לא יוכלו למכור למדינה המפרה זכויות אדם, בלי קשר אם המדינה המדוברת אישררה את האמנה או לא. לכן, אם ישראל דואגת מביקורת בינלאומית על רקורד זכויות האדם של פעולותיה, ראוי שתשקיע בשיפורו. במקביל, אישרור האמנה תהווה בידי ישראל אמירה משמעותית כלפי העולם ביחס למחויבותה לערכי זכויות אדם.
כאחת מעשרת יצואניות הנשק הגדולות בעולם, לישראל יש כאן יכולת לשחק תפקיד מרכזי בבימה הבינלאומית – להצטרף לברית העולמית ולהשמיע קול חד וברור נגד הפרות זכויות אדם.
עידן יצחקי הוא רכז תקשורת באמנסטי אינטרנשיונל ישראל. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
