האם ניפרד היום מהסוכה רק כדי להרוס סוכות של אחרים?
תושבי הכפר ח'אן אל אחמר נדרשו להרוס את הסוכות בהן הם גרים עד מחר. אם לא יעשו כן, תעשה זאת המדינה. היום הזכרנו לאלוהים בתפילתנו שהיינו "כבושים בגולה". מדוע שאלוהים יתחשב בסבל שחווינו, אם לא למדנו לקח כאשר הפכנו לכובשים?
החל מראש חודש אלול ועד הושענה רבה, נהוג לומר מזמור כ"ז בספר תהילים (ה' אורי). למרות זאת, היה זה רק לפני כמה ימים ששמתי לב לפסוק כ"ז:ה': "כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ; בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי". הסוכות בהן אנו יושבים ויושבות בחג הסוכות הן בכוונה רעועות וארעיות. ההלכה מציינת כי אם הסכך כה עבה עד שהגשם לא יכול לחדור דרכו, הסוכה פסולה. אנו לומדים להעריך את קורת הגג שמגנה עלינו בשאר השנה. הסוכה גם אמורה ללמד אותנו את הארעיות וחוסר היציבות של כל מה שמעניק לנו הגנה מפני סכנות הטבע והאדם בעולם הזה, אלמלא החסות של אלוהים.
עלה על דעתי שהרבה מעבודתי בעמותת תורת צדק קשורה לזכות הבסיסית לקורת גג, בין אם מדובר על המאבק למען דיור ציבורי; התנגדות להריסת בתים של פלסטינים וערבים ישראלים כי בנו בתים ללא היתר, שכמעט ולא היה להם סיכוי הוגן ושווה ליהודים להשיג; פעילות למען מבקשי מקלט, לקבלת יחס המכבד את ההיסטוריה שלנו; או התנגדות להשמדת כפרים שלמים בשטחים הכבושים ובנגב.
אבל יש משהו אפילו יותר עמוק ובסיסי שאנו חייבים ללמוד מ"יצפנני בסכה ביום רעה".
כדי שתהיה לנו זכות לבקש מאלוהים להיות סוכתנו, עלינו לשמש סוכה לאחרים. הכפר ח'אן אל אחמר (צילום: פאיז אבו רמלה, אקטיבסטילס)
הרב יעקב רימר חיבר כוונה (הקדמה לתפילה) ל"שמע ישראל". אני מתרגם מאנגלית את סיומה:"כי רק אם אנו שומעים אותך
יש לנו זכות לקוות
שתשמע אותנו"
כדי שתהיה לנו זכות לבקש מאלוהים להיות סוכתנו, עלינו לשמש סוכה לאחרים. על אף שרבבות במדינה קראו את מזמור כ"ז מדי יום כבר למעלה מחודש וחצי, אני לא יודע האם הפנמנו זאת.
היום הוא הושענה רבה – היום האחרון בו אנו קוראים את מזמור כ"ז. על פי המסורת, עד יום הושענה רבה עדיין ניתן לשנות את גורלותיהם של יושבי תבל לשנה הקרובה, שנחתמו ביום הכיפורים. וגם את גורלן של קהילות שלמות.
ב"הושענות" היום בבוקר, כדי לבקש עזרה והצלה, הזכרנו לאלוהים שהיינו "כבושים בגולה". מדוע שאלוהים יתחשב בסבל שחווינו, אם לא למדנו לקח כאשר הפכנו לכובשים?
תושבי הכפר ח'אן אל אחמר קיבלו הודעה הדורשת מהם להרוס את בית הספר שלהם, ואת הסוכות הארעיות בהן הם גרים כל ימות השנה, עד מחר, 1.10.18. אם לא יעשו כן, המדינה תעשה זאת.
מחר גם שמחת תורה. אם עשינו את עבודת חשבון הנפש שלנו, הפנמנו את התורה, ותיקנו את מעשינו, זה הוא היום בו אנו מתאחדים עם התורה, ורוקדים איתה בשמחה.
לא רק שאנו לא ממלאים את חובתנו לשמש סוכה לתושבי חאן אל אחמר ביום רעה, אלא שהיום, לאחר שאנו מפסיקים לקרוא את מזמור כ"ז ורוקדים עם התורה, אנו מאיימים להפעיל את מלוא עוצמתה של המדינה, כדי לחולל בעצמנו את היום הרע ולהרוס את סוכותיהם.
בפעם הראשונה שאמי ז"ל לקחה אותי לבית הכנסת, עמדנו בחוץ. היא אמרה לי שאני יכול להיכנס לבית הכנסת ולהתפלל עד להודעה חדשה, אבל כל תפילותיי יהיו לשווא, אם אצא משם ואתן אגרוף לאדם אחר. אלפי המילים שהתפללנו, בעונה הזו של סליחות ותשובה ושמחה על סוכת אלוהים, אין ספור הפעמים ששיננו מזמור כ"ז, וכל הכבוד המדומה שניתן לתורה בשמחת תורה – כל אלה יהיו בזויים – תועבה וטרחה לאלוהים (ישעיהו א': י"ג-י"ד), אם נצא מהסוכה ומיד ניתן אגרוף אכזרי וחסר רחם לגברים, נשים וטף. אם נצא מסוכתנו כדי להרוס את סוכתו של האחר.
עלינו לשמש סוכה לכל אלו שהעולם מתאכזר אליהם. כפי שקראנו על רבי יהודה בן-בבא ביום הכיפורים, עלינו להטיל את עצמנו "כאבן שאין לה הופכין" בין אלו שמאיימים/ות, לבין אלו שזקוקים לחסות.
המעונייני לשמש אבן וסוכה מוזמנים להירשם למשמרות כאן.
חג שמח.
הרב אריק אשרמן, מנכ"ל עמותת "תורת צדק".
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
