"דרך מעצר נשים, המדינה מעבירה מסר לחברה הפלסטינית"

אפילו הפרקליטות מתחה ביקורת. מעצרה של אזרחית פלסטינית בכרמיאל, ביולי 2024 (צילום: דיוויד כהן / פלאש90)

הפעם הראשונה שהשחקנית הפלסטינית מאיסה עבד אל-האדי נעצרה היתה ימים ספורים אחרי מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. ב-11 בבוקר, 12 באוקטובר 2023, המשטרה הופיעה בביתה בנצרת, החרימה באופן לא חוקי את הטלפון הנייד שלה, ובהמשך לקחה אותה לתחנת המשטרה בעיר.

שם נודע לה שהיא נחקרת על שני פוסטים ששיתפה באינסטגרם ב-7 באוקטובר. בראשון נראו אזרחים ליד בולדוזר המפיל את הגדר סביב עזה עם הכיתוב "Let’s go Berlin style". "בתמונה לא ראו אנשים חמושים", היא הבהירה. השני היה צילום של יפה אדר, בת ה-80, שנחטפה באותו יום, מלווה בכיתוב: "האשה יוצאת להרפתקה של חייה".

>> הכוח של השתיקה: הפלסטינים בישראל מול תרבות של רצח עם

"שיתפתי את הסטורי הזה מוקדם בבוקר בלי שממש הבנתי מה קורה או כמה רציני המצב", הסבירה עבד אל-האדי ביחס לפוסט ההוא. "מאוחר יותר, כשהבנתי מה המצב וראיתי את הסרטונים ששותפו באותו יום, מחקתי אותם מיד בעצמי". אבל בשלב ההוא, זה היה מאוחר מדי.

בתחנת המשטרה, שוטרת הורתה לעבד אל-האדי להסיר את בגדיה וערכה עליה חיפוש בעירום. "כשהיא הפשיטה אותי, היא תקפה אותי פיזית, ביזתה אותי מילולית עם מונחים כמו 'מחבלת' ואמרה אמירות מאיימות לגבי מעשים אחרים שהיא תעשה לי", נזכרת עבד אל-האדי. "אז חיכיתי שלוש שעות לחוקר דובר ערבית ולעורכת הדין שלי, אבל החקירה הממשית ארכה רק דקות ספורות".

עבד אל-האדי סיפרה למגזין 972+ שאחרי שנחקרה על הפוסטים שלה ברשתות החברתיות, המשטרה סירבה להחזיר לה את הטלפון הנייד שלה, ואיימה שתחזיק אותה במעצר אם לא תיתן לה את הקוד הסודי שלו. בסופו של דבר, עבד אל-האדי שוחררה למעצר בית, ואז החלה במאבק משפטי להחזיר לה את הנייד שלה.

אבל שבועיים מאוחר יותר, בשעות הבוקר של 23 באוקטובר, עבד אל-האדי נעצרה שוב.

"אחר כך נודע לי שהמעצר שלי בא בעקבות פוסט שהעלה שחקן ישראלי בכיר, ששיתף את הסטורי שלי ועודד את אחד העוקבים שלו להגיש תלונות נגדי", מסבירה עבד אל-האדי. "ברגע שהתקשורת הישראלית אימצה את הסיפור, הדברים הסלימו".

כלי תקשורת בישראל פרסמו פרטים אישיים על עבד אל-האדי, כולל כתובתה הפרטית, לצד האישומים נגדה וסצנת עירום מסרטה "הסלון של הודא" – מה שהיא מתארת כמסע הכפשה מתוזמר שנועד לכרסם בתמיכה בה בקרב חבריה הפלסטינים. שר הפנים משה ארבל אפילו החל מהלך של שלילת אזרחותה הישראלית וגירושה.

אחרי שהגיעה לתחנת המשטרה, השוטרת שערכה עליה חיפוש בעירום במעצר הראשון שלה לקחה אותה למשרד ליד אולם הכניסה לתחנה. בחדר הזה, שהיה נגיש לשוטרים גברים, השוטרת אילצה את עבד אל-האדי להתפשט, אזקה אותה, תקפה אותה פיזית ואז צילמה אותה על רקע דגל ישראל.

"הולכת רק למקומות שיש לי בהם חברים". מאיסה עבד אל-האדי (צילום: מהראן פלספי / CC BY-SA 4.0 DEED)

עבד אל-האדי נעצרה ליומיים, שבמהלכם נותקה לחלוטין מהעולם החיצון. "אז הם העבירו אותי לכלא אחר כדי שאופיע בבית המשפט באמצעות זום, ושם שוב הייתי קורבן להתקפה פיזית ולחיפושים גופניים. אחרי ההופעה בבית המשפט, השוטרת שוב תקפה אותי ומשכה לי בשיער. הועברתי לכלא השרון ואז לכלא דמון לפני ששחררו אותי", סיפרה עבד אל-האדי.

ב-9 בנובמבר 2023 הוגש כתב אישום נגד עבד אל-האדי בגין תמיכה בארגון טרור ובהסתה לטרור. "בנסיבות הנוכחיות, יש אפשרות ממשית שהפרסומים שלה יובילו לביצוע מעשה טרור", הצהיר נציג התביעה. בעקבות כתב האישום, עבד אל-האדי הושמה במעצר בית, שממנו שוחררה רק כעבור שנה.

"החוויה השאירה אותי במצב של אימה מתמדת", אמרה עבד אל-האדי לאחר שחרורה. עדיין נאסר עליה להשתמש ברשתות החברתיות. "הרגשתי שאני נכנסת ללא נודע, לא בטוחה אם אי פעם אהיה שוב חופשייה או אם מוסדות המדינה ימשיכו תמיד לרדוף אחריי".

על פי מרכז עדאלה, עבד אל-האדי היא אחת מ-127 פלסטיניות – משחקניות מפורסמות עד מורות וסטודנטיות – שנעצרו או נחקרו על ידי משטרת ישראל בעקבות פוסטים ברשתות החברתיות בין 7 באוקטובר 2023 ל-27 במרץ 2024. העדויות שלהן לגבי מה שעבר עליהן במעצר – כולל חיפושים חוזרים ונשנים בעירום, צילומים מבוימים על רקע דגל ישראל והפצה של תמונות המעצר שלהן – חושפים דפוס מטריד: שימוש שיטתי בפרקטיקות משפילות נגד אזרחים פלסטינים במטרה לייצר הרתעה קולקטיבית.

"אנחנו ממשיכים לקבל דיווחים מעצורות על השפלה שיטתית, כולל חיפושים רבים בעירום בתחנות משטרה שונות, איזוק מופרז וחיפושים לא חוקיים בטלפונים ניידים", אמרה נרימאן שחאדה זועבי, עורכת דין בעדאלה, ל-972+. "מעבר לכך, הן נחשפו לביזוי מילולי, הערות לא ראויות ולעג לגוף שלהן שנועד לבייש אותן".

תמונות מהמעצר ודיכוי מדינתי

את ההסלמה הדרסטית במעצרים של אזרחים פלסטינים בידי המשטרה בשבועות שאחרי 7 באוקטובר אפשר לייחס, במידה רבה, לכוח משימה שהקים איתמר בן גביר, השר לביטחון לאומי, בתחילת 2023, שהמטרה המוגדרת שלו היתה לעקוב אחרי הסתה לכאורה ברשתות החברתיות. נוסף לכך, פרקליט המדינה עמית איסמן פרסם הנחיות שהקלו על המשטרה לעצור אזרחים החשודים בהסתה. רובם המוחלט היו פלסטינים.

המעצר בחודש מאי של ראשא כרים חראמי, בעלת סלון יופי ממג'ד אל-כרום, היה מקרה נוסף שעורר ויכוח לגבי התנהלות המשטרה. לאחר שבתחילה נעצרה עקב פרסום פוסטים שמתחו ביקורת על המלחמה של ישראל בעזה, חראמי הואשמה מאוחר יותר ב"הפרת שלום הציבור", אחרי שהמשטרה נכשלה בהשגת אישור מראש לאישום המקורי מצד הפרקליטות.

המקרה של חראמי משך תשומת לב נרחבת, לאחר שהמשטרה פרסמה תמונות מרגע מעצרה, שהראו אותה אזוקה באזיקי פלסטיק ועם כיסוי פלנלית על העיניים, טיפול השמור בדרך כלל ל"עצירים ביטחוניים" פלסטינים. הסרטון שותף ברשתות החברתיות, עורר ביקורת מצד חברי כנסת פלסטינים, ואילץ את הפרקליטות לפרסם הודעה חריפה המותחת ביקורת על התנהלות המשטרה.

לאחר חקירתה, חראמי נשלחה למעצר בית לחמישה ימים. שחאדה זועבי אמרה כי בעקבות המקרה שלה, מרכז עדאלה הגיש תלונה רשמית לגורמי משפט בכירים בישראל בדרישה ל"הפסקה מיידית של פרקטיקות לא חוקיות כולל כיסוי עיניים ואיזוק מופרז".

המשטרה הפיצה תמונות מרגע מעצרה. ראשא כרים חראמי (צילום: אורן זיו)

אבל מעבר לשאלות המשפטיות, ברור שפרקטיקות כאלה הן חלק ממהלך רחב יותר נגד האזרחים הפלסטינים. "הצילומים האלה של אזרחים שנעצרו – אזוקים באזיקי פלסטיק ועם כיסוי פלנלית על העיניים – משדרים מסר מהמדינה לכל הקהילה הפלסטינית", מסבירה ד"ר הוניידה ע'אנם, סוציולוגית ואנתרופולוגית פלסטינית, מנהלת מרכז מדאר ללימודי ישראל ברמאללה. "הם מפגן הכלים שהמדינה מפעילה לדיכוי, השתקה והשפלה, ובאותו הזמן הם משרטטים את הגבולות של חופש הביטוי".

ע'אנם טוענת גם שאי אפשר להתייחס למקרים האלה במנותק ממלחמת ההשמדה של ישראל בעזה, שבמהלכה הופצו תמונות רבות של פלסטינים הרוגים, פצועים או מוכי טראומה. "מטרת הדימויים האלה היא להשפיע על התודעה הקולקטיבית הפלסטינית. הם למעשה חלק מסיפור ויזואלי רחב יותר, קולאז' שבאמצעותו המדינה מבקשת לאשר מחדש את שליטתה ואת כוח ההרתעה שלה, מפגן של כוח מוחלט באמצעות שליטה ודיכוי".

מקרה נוסף שזכה לתשומת לב עקב פעולות מפוקפקות של המשטרה נוגע לאינתיסאר חיג'זי, מורה בת 41 מטמרה. היא נעצרה ב-7 באוקטובר 2024, לאחר ששיתפה ברשתות החברתיות סרטון שלה לצלילי שיר באנגלית. הסרטון, שצולם בבית הספר שלה בנצרת ב-7 באוקטובר 2023, לא כלל שום התייחסות למתקפת חמאס באותו יום.

עו"ד אשרף חג'אזי, שייצג את המורה, דיבר על המקרה עם מגזין 972+. "כשהגענו לתחנת המשטרה, הם לא היו מסוגלים לבסס אישומים הנוגעים לטרור, ובמקום זה האשימו אותה בסכנה לשלום הציבור", הוא הסביר. "תחילה בית המשפט העניק למשטרה ארכה של יומיים כדי לגבש ראיות התומכות באישומים, אבל אחרי יומיים במעצר, היא שוחררה, שכן המשטרה כשלה בהצגת ראיות כלשהן התומכות בטענות שלה".

לפני שנמסרה כל הודעה רשמית מצד המשטרה, בן גביר העלה תמונות של חיג'זי בעת מעצרה, מכוסת עיניים בניידת משטרתית. תמונה לא מאושרת נוספת הופצה גם היא ברשתות החברתיות, שבה רואים אותה כפותה על רקע דגל ישראל. "מאוחר יותר גילינו שבן גביר ביקש אישית שיעצרו אותה על אישומים בטרור", אמר עורך דינה.

באופן דומה, גם במקרה של עבד אל-האדי, בן גביר שיתף תמונות מבוימות של השחקנית עומדת על רקע דגל ישראל בזמן מעצרה במשטרה. מאוחר יותר הוא פתח במתקפה ציבורית נגד השופט ששחרר אותה, השופט ערפאת טאהא, והדביק לו תווית של "אויב מבית".

"(ההפצה של) תמונות המעצר האלה, במיוחד של דמויות מוכרות, מייצגת סוג של ביזוי חברתי", הסבירה ד"ר מראם מסארווה, מרצה וחוקרת במכללת אל-קאסמי לחינוך ובאוניברסיטת תל אביב. "המסר של המדינה הוא חד משמעי: אנחנו יכולים להגיע לכל אחד ולהשתיק כל קול, אפילו אמנים בולטים כמו דלאל אבו אמנה. אסור ששום קול יגבר על זה של המדינה".

הושפלה בלחץ השר לביטחון לאומי. אינתיסאר חיג'זי (צילום: שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים)

"כאשר אנחנו רואים אדם שצולם על רקע דגל בתנוחה משפילה, אנחנו מפנימים באופן לא מודע את יחסי הכוחות האלה", ממשיכה מסארווה. "לא לכולם יש חסינות או יכולת לעמוד פני הכוח הזה, וזה מוליך את רובם לפרקטיקה של שימור עצמי באמצעות הימנעות. הדיכוי הזה מוטמע באופן לא מודע בתודעה הקולקטיבית שלנו כחברה".

עביר בכר, עורכת דין המייצגת את עבד אל-האדי, אמרה למגזין 972+ שהיא שמה לב לעלייה במספר כתבי אישום נגד נשים פלסטיניות, במיוחד בשנה האחרונה. "זה לא מקרי", טענה בכר. "מעצר של נשים, במיוחד סטודנטיות ודמויות מוכרות, יוצר חרדה חברתית ומפחיד נשים אחרות.

"אם אתה רוצה להגביר לחץ על חברה, אתה מכוון לנשים. נשים הן פגיעות יותר במהלך החקירות בגלל שיטות שונות של סחיטה, בעיקר פגיעה בפרטיות כמו חיפושים בטלפון", הסבירה בכר. "יש גם אלמנט של נקמה הקשור לאלימות המינית של 7 באוקטובר. מתייחסים לנשים פלסטיניות כאילו הן אחראיות באופן עקיף".

"הפחד לא עזב אותי אף פעם"

באוגוסט השנה, ארגון "בצלם" פרסם את "ברוכים הבאים לגיהנום", דוח פורץ דרך המפרט את הביזוי השיטתי של פלסטינים ואת התנאים הלא אנושיים בבתי מעצר בישראל החל מ-7 באוקטובר, שתוארו בדוח כ"רשת של מחנות עינויים".

הדוח מציין כי למרות מעמדם המשפטי השונה, מאות פלסטינים אזרחי ישראל שנעצרו היו "נתונים לאותם תנאים (בבתי הכלא) כמו העמיתים שלהם מהגדה המערבית וסבלו מפגיעות דומות", וביניהן ביזוי גופני חמור, השפלה מינית ושלילה של זכויות יסוד.

בין העדויות שנאספו לצורך הדוח היתה עדותה של י', סטודנטית ישראלית-פלסטינית בשנות העשרים לחייה, שנעצרה בנובמבר 2023 בעקבות פוסט ברשות החברתיות. היא סיפרה שקצינים וסוהרים בבית הכלא לעגו שוב ושוב להופעתה החיצונית ואילצו אותה לעבור חיפוש בעירום בנוכחות סוהרים גברים. "הסוהרת לעגה לבגדים שלי, לצורת הגוף שלי, לשיער הגוף שלי. היא לא הסתירה את העובדה שאני מגעילה אותה", נזכרת י'.

אחרי שחרורה, י' חזרה לאוניברסיטה, אבל המשיכה להתמודד עם סביבה עוינת. "ממש פחדתי שסטודנטים יהודים יתקפו אותי", היא אמרה. "סטודנטים רבים באים עכשיו לשיעורים עם מדים ונשק… לפעמים אני (מוצאת את עצמי) יושבת ליד מישהו חמוש בהרצאה. זו ממש סיטואציה מפחידה, במיוחד לאור ההסתה המתמשכת נגד סטודנטים ערבים".

פרקטיקה של השפלה. אסירים פלסטינים בכלא בדרום הארץ, בפברואר 2024 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

כמו עדויות של רבים אחרים בדוח, העדות הזו מצביעה כיצד מערכת הכלא הישראלית משמשת לא רק ככלי לדיכוי פיזי, אלא גם כשיטה לחלחל טראומה פסיכולוגית ארוכת טווח, הנמתחת הרבה מעבר לחומות הכלא ומטרתה לצמצם את השתתפותם של אזרחים פלסטינים בחיים הציבוריים.

לדעתו של ד"ר מרואן דווירי, פסיכולוג קליני מנצרת, לאחר 7 באוקטובר, היו אזרחים פלסטינים בישראל ש"האמינו שעדיין יש להם מרחב דמוקרטי לבטא את הרגשות שלהם, (אפילו אם) במצומצם או בעקיפין". המלחמה בעזה, הוא טוען, "העצימה את רגשות התסכול והאין אונים שלהם, ועוררה בהם פחד לביטחון שלהם ואשמה על חוסר יכולתם לעזור לעם שלהם".

אבל כעבור ימים או שבועות ספורים, הם מצאו את עצמם נרדפים באוניברסיטאות שלהם, במקומות העבודה ובבתי המשפט. ההשפעה הפסיכולוגית היתה עצומה, טוען דווירי: צמצום המרחב לחופש הביטוי, יחד עם חרדות הנוגעות למלחמה וחשש מרדיפה, הובילו ל"עלייה משמעותית במקרים של דיכאון, חרדה והפרעות פסיכוסומטיות" בקרב אזרחים פלסטינים.

אצל עבד אל-האדי, לחרדה היתה נוכחות מתמדת במהלך השנה שהיתה במעצר בית, במיוחד כאשר משתמשים ברשתות החברתיות בישראל איימו לתקוף אותה בביתה. "אני לא מרגישה בטוחה, אני יודעת שפרסמו את הכתובת שלי", היא אמרה למגזין 972+. "כל מכונית שמתקרבת מעוררת בי חרדה". היא גם התחילה לישון בלבוש מלא כשלידה ציוד חירום, מחשש שיעצרו אותה שוב.

בכר, עורכת דינה, מציינת כי המשטרה ממשיכה להסתיר מידע חיוני בתיק שלה, כולל זהותם של שני השוטרים שצילמו אותה והאופן שבו הצילומים האלה הודלפו לתקשורת. "המקרה הזה משמעותי כי הוא חושף את הפרקטיקות האלה של המדינה, במיוחד של המשטרה ושל הפרקליטות. אף שתפקידה של הפרקליטות הוא לפקח על התנהלות המשטרה, היא הפכה שותפה לפרקטיקות הלא חוקיות האלה", היא מסבירה. "אנחנו פועלים כדי להפוך את כתב האישום נגד מאיסה לכתב אישום נגד המשטרה בגלל היחס שלה לנשים עצורות".

אף שעבד אל-האדי שוחררה ממעצר בית בחודש שעבר, היא לא מצליחה לחמוק מהמחיר הפסיכולוגי שהוא גבה ממנה. "עד עכשיו, אני חוששת לחיי", היא אמרה. "אני הולכת רק למקומות מוכרים שיש לי בהם חברים. הפחד אף פעם לא עוזב אותי".

מרים פרח היא עיתונאית פלסטינית מחיפה. הכתבה הופיעה במקור במגזין 972+. מאנגלית: מירון רפופורט