זהו דיוויד. חי בערד. גורש. נרצח בדרום סודן
שנתיים אחרי גירוש מבקשי המקלט מדרום סודן מצטברים הדיווחים על מגורשים שמתו במלחמה או שגוועים מרעב. סיפור של אדם אחד
כותבת אורחת: מורן מקמל
לבחור בקדמת התמונה, עם חולצת הפסים והעניבה הכחולה, קראו דיוויד.
אני לא חושבת שאצליח להתרגל לכתוב על אנשים בלשון עבר, זה מצמרר אותי בכל פעם מחדש.
דיוויד התגורר בערד, עבד כמו מרבית חבריו במלונות ים המלח והיה חלק מחיי הקהילה הסודנית בעיר. התמונה הזו צולמה בערד ב-2010, כשקבוצת הנואר החליטה לקיים מסיבה והכריזה על ההנהגה המקומית שלה. למסיבה הוזמנו גם חברי קבוצות אתניות אחרות. זה היה אירוע יוצא דופן ומרגש שהיה לי הכבוד להיות בו.
בקיץ 2012, כמו כל קהילת הדרום סודנים, גם דיוויד גורש, במבצע שהוגדר על ידי ראש הממשלה כ"יהודי הומאני".
בדצמבר האחרון התחילה לחימה ערה בבירת דרום סודן, ג'ובה. הקרבות התפשטו במוקדים נוספים וגבו קורבנות רבים. דיוויד מצא מקלט זמני במתחם של נציבות האו"ם בג'ובה. לדברי חבריו, באחד הימים כשיצא לסידורים נעצר על ידי איש ביטחון. הוא מצא בין מסמכיו של דיוויד העתק של ויזה מישראל אותה שמר למזכרת, אך מבחינת איש הביטחון זו הייתה "הוכחה" כי דיוויד תומך בקבוצת המורדים, ודיוויד הוצא להורג ביריות ברחוב.
דיוויד וחברים בערד (מורן מקמל)
הבשורות והסיפורים המחרידים על גורל המגורשים התחילו מיד עם חזרתם לשם ב-2012. טלפונים עם קידומת של דרום סודן הפכו מבחינתי למספרי מנבאי רעות. בדצמבר, כשהלחימה התפשטה, הגיעו אלינו עוד ועוד שמות של אנשים שנרצחו, אחרים שנעדרו. רק בביקורי באוגנדה, לפני מספר שבועות, הבנתי שאותו בחור שנורה ברחוב הוא הדיוויד שאני מכירה.
חיפשתי נואשות תמונה שלו, רציתי לחלוק לו כבוד אחרון, להספיד אותו, לבכות את מותו המיותר של צעיר נוסף. החיפוש בתמונות העלה זכרונות נשכחים של קהילה שהייתה ונמחתה, נמחקה, נעקרה ונשלחה מפה. לא די שלא הענקנו להם מקלט ראוי אלא ששלחנו אותם לאיזור סכנה.
עוד רבים מחבריי נעדרים מאז, מקום הימצאם לא נודע. ביניהם גם הורים לילדים ששלחנו לפנימייה בקמפלה. יש תחזיות רעות מאוד על רעב חריף שעלול להרוג רבים והלחימה נמשכת.
ואנחנו פה ממשיכים לכלוא, למרר חיים, להדוף החוצה ולגרש – כי אין מילה אחרת להחזרה מכוונת ושיטתית למקום מסוכן מלבד גירוש.
דיוויד היקר, אני לא מוצאת מילים ונחמה, לא מוצאת. הלוואי והיה אחרת, הלוואי ויהיה אחרת.
* מורן מקמל היא סטודנטית לתואר שני בעבודה סוציאלית. משנת 2009 מרכזת את קבוצת ״סטודנטים למען פליטים״ באוניברסיטת בן גוריון.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
