newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בית המשפט יכריע: האם ניתן לגרש ערבים מאדמתם ללא הליך שיפוטי

במשך כארבעים שנה מנסה המדינה להשלים את פינוי הכפר הלא מוכר ראמיה לטובת הרחבת העיר כרמיאל, מבלי להציע לתושביו פתרונות דיור אלטרנטיביים. כעת 68 מתושבי הכפר מאתגרים בבית המשפט את החלטת הפינוי בטענה כי לא היו צד בהליכים המשפטיים שהתקיימו נגד קודמיהם

מאת:

כותב אורח: יואב חיפאווי

ביום ראשון ה-19.6 נפתח בבית המשפט המחוזי בחיפה, בפני השופט חננאל שרעבי, הליך חדש בעניין ראמיה, הכפר הערבי שנבלע על ידי כרמיאל, ובו מנסה המדינה כבר 40 שנה להשלים את הליך הטיהור האתני.

קיצור הפרקים הקודמים: ב-1976, במסגרת התוכנית ל"ייהוד הגליל", הופקעו אדמות הכפר ראמיה, יחד עם אדמות רבות נוספות של ערביי האזור, למען הרחבת העיר היהודית כרמיאל. אלא שתושבי ראמיה סרבו להתפנות וניהלו מאבק ציבורי ומשפטי נגד גירושם, שכלל הפגנות בהשתתפות אלפים מתושבי האזור. ב-1995 הושג הסכם שאמור היה לאפשר לתושבי ראמיה להמשיך את חייהם כקהילה על חלק מאדמותיהם. ב-2009 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה כי מנהל מקרקעי ישראל הפר את ההסכם והמליץ למנהל להרחיב את השטח המוקצה למגורי תושבי ראמיה. אלא שמנהל מקרקעי ישראל, שהפך בינתיים לרמ"י (רשות מקרקעי ישראל), ממשיך להתעקש לפנות את תושבי ראמיה מאדמותיהם מבלי לספק להם פתרונות מגורים כפרטים ואפשרות להמשך חייהם כקהילה. בינתיים חיים תושבי ראמיה בבקתות פח רעועות, ללא אספקה מסודרת של חשמל ומים וללא דרכים סלולות, כפצע פתוח ואות קלון בלב העיר המשגשגת כרמיאל.

הבקשה החדשה, שבה דן השופט שרעבי, הוגשה על ידי 68 מתושבי ראמיה (41 מבקשים עיקריים ועוד 27 ילדים), אנשים שנולדו בכפר, על אדמה השייכת לאבותיהם עוד מלפני קום המדינה, עליה את כל חייהם. הם פונים לבית המשפט כדי שימנע את פינויים. לטענתם, כיוון שלא התקיים עד היום שום הליך משפטי כנגדם, הרי שההליכים שהתקיימו כנגד הדורות הקודמים של תושבי ראמיה וכל ההחלטות וצווי הפינוי שהוצאו כנגד אבותיהם לא חלים עליהם.

> 40 שנה ליום האדמה: הנישול נמשך, וכך גם המאבק

אדמת הכפר ראמיה, ומנוף בנייה של כרמיאל המתרחבת (אורן זיו / אקטיבסטילס)

40 שנה של ניסיונות גירוש. אדמת הכפר ראמיה, ומנוף בנייה של כרמיאל המתרחבת (אורן זיו / אקטיבסטילס)

קושרי קשר מלידה

רבים מהמבקשים נכחו באולם בית המשפט. גם לאחר שהדיון הועבר, לבקשת עורכי הדין של ראמיה, לאולם גדול יותר, המקום לא הספיק לכולם. היתה זו ההמחשה הטובה ביותר לשופט כי מדובר בבני אדם בשר ודם העומדים להיות מגורשים מכפר הולדתם ואינם ששים להיעלם. באולם נכחו גם עיתונאים ואישי ציבור, בינהם חברי הכנסת איימן עודה, מסעוד גנאים ועיסאווי פריג'.

"המדינה", כפי שהיא מיוצגת על ידי רמ"י, ובפועל מיוצגת בבית המשפט על ידי עורך הדין ריצ'ארד סאלח מפרקליטות חיפה, אינה מכירה במבקשים כצד לדיון כשם שהיא אינה מכירה בכפרם. בתשובתה, בה היא מבקשת מבית המשפט לדחות את הבקשה על הסף, היא מתייחסת לתושבי ראמיה כחבורת אנשים שקשרה קשר להתקבע בצורה בלתי חוקית במקרקעין. מבחינתה המבקשים הפכו לשותפים לקשר ברגע לידתם באדמת אבותיהם והם מוסיפים חטא על פשע בכל רגע בו אינם מתנדפים באוויר.

עורכי הדין דרור גולדשטיין ופז בית הלחמי, המייצגים את המבקשים, פנו לרמ"י לפני כמעט שנה בבקשה לדון בעניינם, אך לא קיבלו כל תשובה. למעשה הם קיבלו את התשובה בדרך עקיפה. באוקטובר 2015 סירב בית המשפט העליון לדון בערעורה של קבוצת תושבים אחרת נגד פינויים, וחייב אותם לחתום על הסכם פינוי תוך חודש או שיפונו ללא פיצויים. אולם משהסכימו חלק מאותם תושבים לחתום על ההסכם המוצע, התנו זאת נציגי רמ"י בכך שגם בני דור ההמשך של הכפר יחתמו על ההסכם שהם לא היו צד לו ושאינו נותן כל פתרון לבעייתם. התושבים סרבו לסחטנות של רמ"י, שעקב כך פנתה להוצאה לפועל לממש את הליכי הפינוי נגדם בטענה שהם הפרו את החלטת בית המשפט העליון – בכך שאינם דואגים לפינוי שאר התושבים מהכפר!

ממתינים להכרעה

במלחמתה בתושבי ראמיה רואה רמ"י את התושבים כולם כמקשה אחת וכשותפים לפשע, כאשר החלטה שיפוטית נגד כמה מהם חלה אוטומטית על כולם. אולם כשבאים לדון בפתרונות היא מסרבת להתייחס אליהם כקהילה. תושבי ראמיה, שנואשו מלקבל פתרונות מצד רמ"י או עיריית כרמיאל, פנו אל המתכנן ראסם ח'מאייסי שהכין לבקשתם תכנית לבנייה ופיתוח לכלל תושבי ראמיה בצורה שתאפשר לקהילה לחיות ולהתפתח כשכונת מגורים על חלק מאדמות ראמיה במסגרת כרמיאל.

השופט שרעבי, ששמע מעורך הדין גולדשטיין על התכנית החילופית, מיהר להיחרד בשם המדינה: "זה בטח יעלה המון כסף!". לא, הסביר עורך הדין. עיקר התוכנית היא הרחבת שטח הבנייה של כרמיאל כדי לאפשר את בניית השכונה החדשה עם כל התשתיות, בתי המגורים ומבני הציבור הנדרשים. בינתיים המדינה מרוויחה כסף רב ממאות יחידות הדיור שהיא בונה ומתכננת לבנות על האדמה שהיא גוזלת מתושבי ראמיה.

רמ"י ועיריית כרמיאל מסרבים לכל דיון רציני בתכנית החילופית או בכל פתרון אחר. בינתיים גזלה עיריית כרמיאל גם את כבשת הרש ולקחה קרקע שהוקצתה למבני ציבור לטובת תושבי ראמיה בשכונתם החדשה למטרות אחרות. הודעה חדשה מטעם ועדת התכנון בכרמיאל החרידה את תושבי ראמיה כאשר נודע להם כי עומדים לבנות בתי מגורים על בית הקברות של כפרם. השלט המעיד על מיקומו של בית הקברות הוסר.

השופט השתכנע שהם אכן קיימים. ח"כ איימן עודה עם תושבי ראמיה, בהמתנה לדיון (צילום: יואב חיפאווי)

השופט השתכנע שהם אכן קיימים. ח"כ איימן עודה עם תושבי ראמיה, בהמתנה לדיון (צילום: יואב חיפאווי)

לסיכום הודיע השופט כי לשני הצדדים יש טיעונים כבדי משקל. מצד אחד המבקשים אכן קיימים, כפי שנוכח השופט במו עיניו, ועומדים להיות מגורשים מביתם, כפי שהסכים ואף הדגיש נציג רמ"י, ועד כה לא נערך שום דיון משפטי בעניינם. מצד שני אין ברירה לשופט אלא להזדהות עם דאגתה של המדינה שכבר עייפה מהליכים משפטיים ורוצה לסיים את העניין ולהעיף את התושבים הערבים מהאזור אחת ולתמיד. עו"ד סאלח אף איים בשם המדינה שאם יסכים בית המשפט לדון בעניינם של מבקשים אלו מיד, יצוצו להם יש מאין עוד רבים אחרים שגם הם יבקשו סעד דומה.

בינתיים, עד שיחליט בית המשפט אם לשמוע את הבקשה או לדחותה על הסף, הדיון נדחה. למרות שהשופט סירב להוציא צו על תנאי נגד גירושם, מקווים התושבים כי בינתיים יוכלו להמשיך לחיות על אדמת אבותיהם בבקתות הפח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו.

יואב חיפאווי הוא פעיל פוליטי וחברתי המתגורר בחיפה, חבר בתנועת אבנאא אלבלד ובחראק חיפה. הוא כותב את הבלוג חיפה החופשית בעבריתבערבית ובאנגלית

> למה בדואים עוברים על החוק כל הזמן?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf