גבעת ההנצחה וההשכחה

בחירת המיקום אינה מקרית. אתר ההנצחה "גבעת רועי", לזכרו של אל"מ רועי לוי שנפל ב-7 באוקטובר (צילום: גדעון סולימני)

תל אבו מורה הוא תל עתיק, מראשית האלף הרביעי לפנה"ס. הוא יושב על ראש גבעה הצופה על העמקים והוואדיות סביבו ומאפשר תצפית נרחבת לכל כיוון. ממרחק הוא נראה כשד אישה שפטמתו אינה מצויה במרכז, מעין פגם גנטי הדורש תיקון. על ראש הגבעה מבצבצים ראשי קירות עתיקים של מבנים קדומים, תוואי חומה עתיקה המקיפה את הגבעה, ושברי חרסים רבים מתקופות שונות.

בסביבתו של התל העתיק חלו שינויים רבים כתוצאה מפעילות אנושית ישראלית-מודרנית, הכוללים הקמת יישובים, דרכים, מאגרי מים, לולים ויערות, ועבודה חקלאית בכרמים, שדות חיטה ומטעי שקדים. התל שרד את הפיתוח הנרחב ונעשה מקום להתבוננות – פנימה, אך גם אל עבר רחוק, ששרידיו המבצבצים על פני השטח מנכיחים את מצבם הנפשי והפיזי של מי שחיו כאן בעבר.

לעתים תכופות, נהגתי להגיע לתל מהיישוב הסמוך שבו אני גר, ואחת אלסאלם – נווה שלום, ליהנות מהנוף, מהשקט, מהעתיקות ומהחיבור האישי וההיסטורי לאתר ולסביבה. המבט כלל לא רק את מה שנראה מראש התל וסביבתו, אלא גם את מה שהיה קיים עד לא מזמן, שהוסתר ונמחק – שרידי הכפרים הפלסטינים הנטושים הנמצאים בינות היערות והיישובים היהודים. אולם לאחרונה, הגבעה השתנתה.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

בשבועות האחרונים הוקם על ראש התל העתיק אתר הנצחה שנקרא "גבעת רועי", על שם אל"מ רועי לוי שנפל ב-7 באוקטובר. את ראשי קירות המבנים העתיקים ותוואי החומה העתיקה מכסים כעת שכבת חצץ לבן וגושי אבן גיר מלבניים, מנוסרים ומבהיקים בלובנם. על שכבת החצץ הוצבו כמה אלמנטים: לוח אבן אדמדם מנוסר שעליו מוטבעת תמונתו של לוי, וכיתוב המתאר את סיפור מותו בקרב בקיבוץ רעים ואת שאר פעילותו הצבאית; תורן גבוה עם דגל ישראל; ספסלי עץ; לוח אבן נוסף עם ציטוט מדברי לוי; ומפה פנורמית של הנוף והיישובים סביב. לצידם הוצב גם עמוד המאפשר האזנה להקלטות המתארות את אירועי 7 באוקטובר ואת סיפור המקום וסיפור חייו של לוי, וכן לפסקול שירים.

אתר ההנצחה הזה מחייב התייחסות למסרים החבויים והגלויים שבו, וניתוח שלהם. ראשית, מדובר בהנצחה אישית-פולחנית של קצין בכיר שנפל בקרב, שגבעה שלמה מוקדשת כעת לזכרו. הנצחה כזו מסמנת שינוי בכללים המקובלים, שלפיהם נהוג לציין באתרים כאלה יחידות, חילות ושדות קרב. הדבר בא לידי ביטוי מוחשי בהטבעת תמונתו של לוי על גוש הסלע. יתרה מזו, ההנצחה נעשית תוך כדי מלחמה שטרם הסתיימה, ולכן לא נערך עדיין בירור מקיף בנוגע לסיבותיה, לתוצאותיה ולאחראים לה.

המפה הפנורמית מופנת דרומה, לכיוונה של עזה. במפה מצויינים היישובים היהודיים הסמוכים הנשקפים מהגבעה, ושורה של יישובים רחוקים יותר אשר אינם נראים, ובהם העיר עזה, קיבוץ רעים ושורה של ערים (אשדוד, אשקלון ועוד). תיאור הסביבה בהדרכה המוקלטת פורש את ההיסטוריה של היישובים היהודיים בסביבה; ואת סיפורה של דרך בורמה אשר עוברת בתחתית התל, ונסללה ב-1948 במסגרת המאמץ להתגבר על המצור על ירושלים; וכן את סיפור הקרבות בצומת לטרון הסמוכה. הפסקול שצורף מורכב משירי ארץ ישראל הטובה והלבנה, בביצועם של אריק איינשטיין, שלום חנוך ונעמי שמר. כך, אתר ההנצחה מציג למעשה את הדמות הנרטיבית-ציונית העכשווית הרצויה שיש להוקיר, ללמוד עליה ולשכפל אותה בדורות הבאים.

וכעת למה שאינו מיוצג באתר ההנצחה, וחסרונו אינו מקרי או חסר משמעות. הן במפה הטופוגרפית-פנורמית, הן בתיאור האודיו של הסביבה, היישוב הערבי-יהודי הסמוך, ואחת אלסאלם – נווה שלום, לא מוזכר. קהילה ערבית-יהודית, ישראלית-פלסטינית, הקיימת במקום כבר כ-45 שנה ומבוססת על עקרונות של שותפות, שכנות, חברות, שוויון, כבוד ואי אלימות, ערכים העומדים כולם בסתירה מהותית למה שאתר ההנצחה מנכיח.

מה שלא רואים במפה. המפה הפנורמית באתר ההנצחה "גבעת רועי" (צילום: גדעון סולימני)

גם הכפרים הפלסטינים שהיו באזור עד 1948 אינם מיוצגים במפה ובהדרכה המוקלטת: בית סוסין (תעוז), בית ג'יז (הראל), דיר מחיזין (בקוע). היעדר משמעותי זה משקף את המחיקה של החיים הפלסטיניים במקום מהזיכרון הציבורי והאישי. ההעלמה משקפת גם את ההימנעות מדיון בהקשר ההיסטורי הרחב, מלקיחת אחריות ומרצון לתיקון ופיוס, כמו גם את ההימנעות מהשאלה המתבקשת – האם יש קשר בין גירוש אנשי הכפרים והפיכתם לפליטים ברצועת עזה ב-1948 לבין אירועי 7 באוקטובר.

הבחירה למקם את אתר ההנצחה על ראש תל עתיק, גם היא אינה מקרית; כיסוי העתיקות וההתעלמות מהם מאפשרת התמקדות בהווה ובעתיד הישראלי. זוהי הפניית גב להיסטוריה הארוכה של המרחב מתוך מבט מתנשא, כוחני ואלים על העבר; על תרבויות, עמים ואמונות שחיו במקום הזה שהתקיימו בתל העתיק והותירו בו שרידים. כיסוי ראשי החומה והמבנים העתיקים מיועד גם הוא למנוע דיון על ההקשר ההיסטורי שלהם. בני המקום בעבר השקיעו רבות בבניית החומה כהגנה מפני אויב; חומה אשר בדומה לחומות שהישראלים בונים סביבם כיום, לא צלחה בתפקידה.

הבחירה למקם את האתר על התל העתיק קשורה באופן ברור לא רק לגובהו של התל, המתנשא מעל סביבתו ובכך מבטא שליטה עליה, אלא גם למיקומו באזור הקרבות שהתחוללו ב-1948. היא מייצרת נרטיב הדוק ומובנה הקושר בין מלחמת העצמאות הראשונה למלחמת העצמאות השנייה המתחוללת כעת, כלומר תהליך היסטורי שלא הסתיים, של מאבק על ריבונות ישראלית המאוימת על ידי אויבים המבקשים לחסלה.

לא לגמרי ברור מדוע הוקם אתר ההנצחה במהירות שכזאת. במקום הושקע כסף רב על ידי הצבא, והוא נחנך בטקס רב משתתפים שכלל ראשי צבא לשעבר ופוליטיקאים בכירים. ייתכן שמדובר באליטה צבאית ואזרחית שמרגישה שהקרקע נשמטת מתחת לרגליה, ועל ידי ההנצחה והקביעה מי הוא גיבור ישראל, מבקשת לשמר את מעמדה. ייתכן שהנצחה אישית זו גם תכונן אתר שיתחרה במסגרת הנרטיב הישראלי מול קברי הקדושים שפקידתם נפוצה בחברה הדתית-מסורתית היהודית.

על אחת האבנים מונצחת אמירה של רועי לוי, מתוך דבריו בטקס הדלקת משואות ביום העצמאות ה-70 למדינה: "לזכור את אלו שנותרו בשדה הקרב, ואלו ששדה הקרב נותר עמם". נראה שהקמת אתר ההנצחה על תל אבו מורה היא ביטוי להמשכיות ולנאמנות אישית לדרכו על ידי פקודיו, שאכן כבשו עוד גבעה.

גדעון סולימני הוא ארכיאולוג, חבר היישוב ואחת אלסאלם – נווה שלום