הברקסיט: הצבעת המחאה של האנגלים נגד האליטות
הנהגות הימין והשמאל גם יחד אחראיות לעשרות שנים של ניאו-ליברליזם וחיסול מדיניות הרווחה של בריטניה. כשהאליטות הפוליטיות והכלכליות התאחדו למען מטרה משותפת במשאל העם, העם ראה הזדמנות להגיב
כותבים אורחים: זאב אמריך וגל לוי
אחרי עשרות שנים של פירוק החברה, בריטניה מתעוררת להצבעת מחאה מהגדולות בהיסטוריה שלה. כפי שמוכר לנו ממחוזותינו, ההזדחלות של המערכת הפוליטית הממוסדת לימין יצרה התמרמרות בקרב חלקים נרחבים של האוכלוסיה, בעיקר זו הלא-עירונית, ואת התוצאות אנחנו רואים היום.
ממשלת הימין בראשותה של מרגרט תאצ'ר, אשר בישרה את כניסת עידן הניאו-ליברליזם לבריטניה ולעולם, שינתה מהיסוד את הסדר המבני של מדינת הרווחה. הצלחתה באה לידי ביטוי גם בכך שאפילו מפלגת הלייבור שבה אל מוקדי הכוח דרך התיישרות לימין הכלכלי והפוליטי, מה שזכור כאידיאולוגיה של "הדרך השלישית".
הכלכלה הבריטית פרחה לאורך שנים אלו של שלטון "הלייבור החדש" (New Labour), ובעקבותיו שוב עם השמרנים לשלטון, אך העושר, כידוע לכולנו, לא חילחל באופן שוויוני או אפילו קרוב לשוויוני לכלל החברה. מה שהכלכלנים נוטים לכנות "כלכלה בריאה" התבטא בריכוז ההון בידיים מועטות, באופן חסר תקדים.
סקוטלנד וצפון אירלנד קיבלו קול משלהן. אזרחי אנגליה הרגישו שאין להם ביטוי. דיוויד קמרון בירושלים, 2014 (יונתן סינדל / פלאש90)
ההצבעה הנוכחית באופן מובהק משקפת את תחושת הנתק של ציבור הבוחרים מהאליטות הפוליטיות והכלכליות. הניסיון של המנהיגים משמאל ומימין – בראשות ראשי המפלגות הגדולות, החלק הארי של ראשי החברות העסקיות הרב-לאומיות והבנקים, וכלל ראשי הממשלה לשעבר – להלך אימים על ציבור הבוחרים נכשל באופן נחרץ. החשש של האליטות הללו דווקא נתפס בעיניי הציבורים בפריפריה, המנוחשלים, כהזדמנות חד פעמית להביע את מחאתם ואת סלידתם מהן, ואף לפגוע בהן בפועל.
צריך לומר זאת שוב, ההצבעה הינה מחאה נגד האליטות שאחראיות לנסיגתה של מדינת הרווחה, להחלשת האיגודים המקצועיים ולהתעלמות המתמשכת מהצרכים של מי שגברת תאצ'ר טרחה להחליש ולרושש בשנות ה-80 של המאה הקודמת, במה שהיה עד אז הליבה התעשייתית-יצרנית של בריטניה.
בהקשר של הפוליטיקה של הממלכה המאוחדת, בעוד שבמהלך העשורים האחרונות זכו סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד באוטונומיה פוליטית ובפרלמנטים אקסקלוסיביים, אנגליה נותרה מיוצגת לכאורה רק במסגרת הפרלמנט הבריטי המשותף. מבחינת תושבי אנגליה, בה חיים כ-53 מיליון תושבים מסך 65 מיליון תושבי הממלכה המאוחדת, במיוחד אלו החיים מחוץ למרכזים העירוניים, בעוד שהייצוג הפוליטי של הקבוצות הלאומיות האחרות הלך והתמסד, הם איבדו את קולם.
מהרבה בחינות ההבט המשמעותי, אולי הטרגי, של משאל העם הוא העובדה שנפגעי שנות ה-80 הצביעו לצאת מהאיחוד ובכך לקחו לידיהם את ההחלטה לגבי עתידם של ילדיהם ונכדיהם, אשר תבעו דווקא להישאר. המקרה של בריטניה, ייחודי ככל שיהיה, משקף את הדילמה או המבוי הסתום הפוליטי בו נמצא הדור הצעיר מאז 2008. כך, למרות שהם הצביעו ברוב מכריע בעד ההישארות, הכשלון שלהם קשור בעיקרו באזלת ידם, שבאה לידי ביטוי בהיעדרה של התארגנות שתקדם את האג'נדה הפוליטית שלהם.
עדיין מוקדם מדי לנבא מה יקרה לבריטניה, לאירופה ולעולם כולו, אבל קשה להיות אופטימיים לגבי תוצאות משאל העם. עם זאת ברור לחלוטין שאם הדור הצעיר רוצה לקחת אחריות על עתידו עליו למצוא במהרה את הדרך להתארגן ולהשתלט על מוקדי הכוח הפוליטיים. מה שנכון לבריטניה ולאירופה, מן הסתם נחוץ גם במקומותינו.
זאב אמריך הוא תושב קיימברידג', לימד מחשבה מדינית בישראל ובבריטניה. גל לוי מלמד באוניברסיטה הפתוחה וחוקר מחאה אזרחית
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
