newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בסביבת נתניהו לחוצים מההפגנות בפ"ת אז מכפישים את המפגינים

כתבה אחת שמיהר נתניהו לשתף במוצאי חג השבועות מעידה יותר מאלף מילים על מידת הלחץ בה הוא נתון, ויש לו סיבה טובה – המחאה נגד השחיתות השלטונית הולכת ומתרחבת. האם נתניהו מריח את הסוף?

מאת:

כותב אורח: ערן בריל

בשבוע שעבר, מיד עם צאת חג השבועות, פרסם ראש הממשלה קישור לכתבה באתר 'מידה', המשתלחת במספר פעילים/ות הלוקחים/ות חלק בהפגנות השבועיות בפתח-תקווה בדרישה מהיועץ המשפטי לפתוח בחקירה נגד נתניהו בפרשת הצוללות, ונגד שחיתות שלטונית. הבחירה התמוהה הזו – בהתחשב באופי הטקסט ומספר ה'עובדות האלטרנטיביות' שבו – מלמדת משהו על מידת הלחץ של נתניהו מההתפתחויות בזירת המחאה הזו.

ההפגנות שם כל מוצ"ש אומנם נחושות אך עדיין לא המוניות, ובכל זאת נתניהו, הידוע ברגישותו הגבוהה ל'איומים' מכל סוג (אמיתי או מדומיין) מזהה בהן איום על המשך שלטונו, ובצדק. אם הן ימשיכו, יגדלו ויהפכו דינמיות יותר, לתקשורת לא תהיה ברירה אלא לסקר אותן בהיקף כזה או אחר ויווצר לחץ של ממש על היועמ"ש לפעול. כתב/י אישום נגד נתניהו הם סוף דרכו כראש ממשלה.

> מי נעדר מכנס משרד הבריאות על שיקום נפגעי הנפש? הנפגעים עצמם

תרומות

פרסום וקידום הכתבה באתר מידה מעידים כי גורמי שלטון ועושי דברם האמונים על 'אכיפת החוק והסדר' מזהים את ההצטרפות הטרייה של אקטיביסטים/ות מנוסים/ות למעגל המחאה, וזה מדאיג אותם. מאד.

השלטון והתקשורת יכולים להתמודד בקלות יחסית מול קבוצת אזרחים/ות 'מן היישוב', נחושים ככל שיהיו אך עם זאת שלווים ו'נחמדים'. עם קבוצה כזו הם יודעים להתמודד, וצופים את סופה המשוער של המחאה – דעיכה איטית עם חלוף הזמן. התמודדות מול קבוצות מאבק מגוונות ופעילים/ות למודי מאבקים היא עניין אחר לגמרי.

ההשמצות הבוטות בכתבה שקידם ראש הממשלה מנסות להציג חלק מהפעילים/ות (אני בינם) כ'אלימים' או 'אויבי העם', ואת המהלך כולו כ'נסיון פוטש'. בכך מבקשת הכתבה לצבוע את המחאה נגד התנהלותו של היועמ"ש כפסולה ו'קיצונית'. בהתחשב באופי הבלתי אלים בעליל של פעילותם הפוליטית של כל הדמויות המוזכרות בכתבה, אלו כמובן ניסיונות מגוחכים עובדתית. השתתפתי באופן אישי במאות פעולות פוליטיות שונות בשנים האחרונות יחד עם מרבית הדמויות המוזכרות בכתבה, ומעולם לא ראיתי מישהו/י מהם/ן מבצע אקט אלים כלשהו.

> מוחמד טאהה מכפר קאסם, הקורבן האחרון של הקולוניאליזם

עלינו לדאוג שהמומנטום שהתחיל בשבועות האחרונים יתעצם, יתבסס, יחבר אליו מעגלים וקהילות נוספות וימשיך להעסיק את ראשי המשטר ועושי דברו. הפגנה נגד היועמ"ש בפתח-תקווה (רועי אלימה/פלאש90)

עלינו לדאוג שהמומנטום שהתחיל בשבועות האחרונים יתעצם, יתבסס, יחבר אליו מעגלים וקהילות נוספות וימשיך להעסיק את ראשי המשטר ועושי דברו. הפגנה נגד היועמ"ש בפתח-תקווה (רועי אלימה/פלאש90)

להרחיב את שורות המחאה

יתכן שביבי וחבריו היו מעדיפים להתמודד מול פעילים אלימים באמת, כאלו ששורפים, מנהלים קטטות יזומות, משליכים בקבוקי תבערה, תוקפים שוטרים וכו'. מחאה מהסוג הזה היתה מספקת להם חומר הסתה אמיתי ולא כזה רעוע לעבוד איתו. אבל בפועל, יש להם עסק עם חבורת פעילות ופעילים שמאמינים במאבק שתחומו לעולם לא חצה או יחצה את גבולות האי-ציות הלא אלים.

אם ה'סמן האלים' של המחאה הזו בעיני הכותבת והעורך הם שני פעילים שאחד חשוד שעשה פעם שימוש בתרסיס פלפל כשהותקף ע"י נוער כהניסטי והשני השתמש בביטויים קשים ברגעי כעס לפני חמש שנים – מצבו של המחנה די טוב, אפשר לומר. על גבול החנוני, עד גיחוך.

מגמת ההתרחבות של ההפגנות במוצ"ש חייבת להמשך, וצריך גם להגדיל עוד את מגוון האזרחים והפעילים הלוקחים בה חלק. עוד קבוצות פוליטיות מאורגנות צריכות להגיע, ולהציע מניסיונן ואיכויותיהן המבורכות. עוד קהילות הסובלות מדיכוי בראשות נתניהו צריכות לחבור ולהיות נוכחות, ולהרחיב עוד יותר את אופי וסגנון המחאה. יותר מגוון יוסיף יותר עניין, ועניין הוא חיוני – הן למוחים עצמם והן לתקשורת המסקרת.

קבוצת האזרחים המצוינת שהתחילה את המחאה הזו יחד עם מני נפתלי ועומדת בכיכר גורן כל מוצ"ש כבר חודשים פתחה עבורנו הזדמנות פז לפעול כדי לדרוש חקירה מעמיקה של החשדות בפלילים נגד נתניהו ולסיים את שלטונו, יותר מכל מחאה ראויה ומוצדקת אחרת בנוף הפוליטי הנוכחי. מחאות קמות ונופלות על מומנטום. גם אנחנו וגם נתניהו יודעים את זה. מעשרות מוחים גדלה המחאה בשבועיים האחרונים למאות משתתפים, עד לכ-700 איש במוצ"ש האחרון. המגמה המבורכת הזו חייבת להמשיך.

שלטון שקרוב יותר ל'ארדואני' מאשר לשלטון דמוקרטי לא מתערער מכתיבה/קריאה, פסיביות או ציות. שלטון כזה, הבז לזכויות הציבור, מערערים ביצירת מומנטום של קהל רב שבטוח בצדקת דרכו ולא מפחד למחות, גם על ידי אי-ציות לא אלים לשיגעונות ולתכתיבים ההזויים של המשטר, ובציור קוים חדשים בחול – מחוץ לגבולות הפעולה שהמשטר מצמצם לנו עוד ועוד.

עלינו לדאוג שהמומנטום שהתחיל בשבועות האחרונים יתעצם, יתבסס, יחבר אליו מעגלים וקהילות נוספות וימשיך להעסיק את ראשי המשטר ועושי דברו. זה הזמן לפעול יחד, ברחוב. נתראה במוצ"ש בפתח תקווה.

ערן בריל הוא יזם חברתי, מוזיקאי ופעיל שטח.

> כן, הלהט"בים שולטים בארגוני השמאל

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf