במשבר הקורונה הנשים הן ראשונות להיפגע

למשבר הקורונה השלכות קשות על כולם, אך הוא גובה מחיר כבד במיוחד מנשים, ובעיקר מנשים מוחלשות, ביניהן נשים החיות בעוני, נשים חד הוריות ואימהות יחידניות, נשים נפגעות אלימות, עולות חדשות, עובדות זרות ונשים קשישות.

מפוטרות ראשונות ונאלצות להישאר בבית עם הילדים. אשה מלבישה לבתה מסכה. למצולמות אין קשר לכתבה (צילום: יוסי אלוני / פלאש 90)

ראשית לכל, חרב הפיטורין. אחוז גבוה מבין המפוטרים בימים אלה הן מפוטרות: עובדות הצהרונים, עובדות ענף התיירות, עובדות ברשתות אופנה גדולות. כולן הוצאו לחופשה באופן מיידי.

לרוב העובדות הומלץ לצאת לחופשה ללא תשלום (חל"ת) ולקבל דמי אבטלה, לרבות הפרשה של זכויות סוציאליות למשך חודשיים ושמירה על רצף תעסוקתי. מדובר ברע במיעוטו ולכן רוב העובדות הסכימו לאפשרות זו.

מצד שני, העובדה שסקטורים שלמים הושבתו פגעה אנושות במעסיקים. עבורם המשבר עלול להכות כה קשה, כך שבסיומו לא בטוח שתהיה להם אפשרות לקלוט את העובדות בחזרה, דבר שמגביר את חוסר הודאות ויוצר איום עתידי על מצבן הכלכלי של העובדות.

נשים שיכולות להמשיך לעבוד נאלצות אף הן לצאת לחופשה מאולצת, כיוון שמסגרות החינוך סגורות, ולהשאיר ילדים קטנים בבית זו לא אופציה. גם כאן, פערי השכר, שנוטים לטובתם של הגברים, מכתיבים מציאות שבה נשים הן אלה שמוותרות על עבודה לטובת טיפול בילדים.

אצל אימהות חד הוריות ואימהות יחידניות המצב חריף עוד יותר. עבורן היציאה לחופשה עלולה להכריע את הכף ולגזור עליהן ירידה אל מתחת לקו העוני. נשים שכבר חיות בעוני ונשים שנמצאות בחובות עלולות להעמיק את המחסור והחובות ולהרגישם ביתר שאת. אם עד כה חלקן נשענו על הזנת ילדיהן בצהרון או בעמותות למיניהן, מעתה קיים סיכוי גבוה שהאספקה תשתבש והן תמצאנה את עצמן ואת ילדיהן ללא פת לחם.

עצמאיות ופרילנסריות שאיבדו את פרנסתן לא תמיד זכאיות לדמי אבטלה (הזכאות היא רק במקצועות מסוימים שהוכרו על ידי המוסד לביטוח לאומי) ועלולות למצוא את עצמן ממשיכות לשלם עבור העסק שכר דירה והוצאות, מבלי שהוא מכניס אפילו שקל אחד. זה בנוסף לעובדה שחלקן צריכות לתמרן בין העסק לבין הילדים.

נשים צעירות ונשים קשישות, שתי קבוצות שחיות בגפן, עלולות לסבול יותר מהבידוד, שכן הבדידות מעמיקה בתקופת המשבר, ובמיוחד לאור העובדה שהן מחויבות להתרחק מפעילויות, מאנשים ומבני משפחה. מי מהן ששוכרת דירה נאלצת להתמודד עם תשלומי שכר דירה, למרות שאין לה הכנסות.

עבור 200,000 נשים נפגעות אלימות, הבית אינו נחשב למרחב בטוח, והשהות הממושכת יחד עם בן הזוג האלים הופכת לסיר לחץ ומגבירה את רמת האלימות. מחקרים מהעולם מצביעים על עלייה משמעותית באלימות בתא המשפחתי בעיתות חירום, דבר החושף את הנשים לאלימות קשה יותר.

האבסורד הוא שבמקום לתגבר את המרכזים לטיפול באלימות במשפחה, המסגרות הללו נסגרות או פועלות במתכונת מצומצמת.

גם המרחב הציבורי הופך לא בטוח עבור אותן נשים, שרחובות סואנים תורמים להרגשת הביטחון שלהן. בעקבות הסגר החלקי הרחובות הפכו שוממים, דבר הנתפס כסכנה עבור נשים רבות שחוששות ללכת לבדן.

בנוסף לכך, אחוז לא קטן מהצוותים הרפואיים שנחשפו לקורונה ונדבקו במחלה, הם ממקצועות עם רוב נשי, כמו: אחיות בבתי חולים, נשות צוות בבתי אבות, עובדות סוציאליות, עובדות ניקיון, עובדות מעבדה ועוד.

ההסברה של מצב החירום נשענת ברובה על גברים – ראש הממשלה, שר הבריאות ומנכ"לי משרד הבריאות בהווה ובעבר – ועל טרמינולוגיה מלחמתית, עובדה שמגבירה את אפקט ההפחדה. ושוב – כמו באירועים "ביטחוניים", נשים נעלמות ממרכז הבמה וממוקדי קבלת ההחלטות.

באופן צורם, נושאים הקשורים למגדר ושוויון מגדרי נדחקו כמעט לגמרי מסדר היום הציבורי, והפכו לנושאים שוליים למרות שדווקא במצבי חירום חשובה במיוחד נקודת המבט של נשים, המובילות בשטח את הטיפול במשבר. גם אם מדובר במקרים מאוד קשים, דוגמת האישה שנרצחה על ידי בן זוגה בראשון לציון, הם יזכו להתעלמות מצד התקשורת או לסיקור שולי בלבד.

כמו בשעות מלחמה, נשים ונושאים הנוגעים לזכויותיהן נדרשים "לחכות". העדיפות ניתנת לטיפול במקרי חירום וטיפול בזכויות נשים ושוויון אינו דחוף. בפועל המחיר של התעלמות מנשים ומזכויותיהן יהיה גבוה מאד, לכל החברה ובמיוחד לנשים מוחלשות, אם לא נדאג להגן על הנשים בעת המשבר, בהתאם להחלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם שישראל מחויבת לה. על המחירים שנשים אלה ישלמו פחות נשמע בכלי התקשורת, אבל הם יהיו כבדים, ארוכי טווח ובעלי השפעה מכרעת על הילדים, הילדות וכלל החברה. לכן, לא באמת ניתן "לחכות". הדאגה לזכויות הנשים היא חלק בלתי נפרד מהטיפול במשבר הנוכחי.

נטע לוי היא עורכת דין ומקדמת מדיניות בעמותת איתך מעכי – משפטניות למען צדק חברתי.